מלאכיות בלבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלאכיות בלבן
בימוי טלי אברהמי
הופק בידי טלי אברהמי
תסריט טלי אברהמי, ר.שטיינברגר
עריכה ח. אורנשטיין
שחקנים ראשיים ליאל דניר, ליאת אזר, עינת ברנובסקי, אליענה שכטר, אלמוג פעיל ועינב מרקל
מדינה ישראל
הקרנת בכורה פסח תשע"א
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט עברית, רוסית, גרמנית
סוגה סרט עצמאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלאכיות בלבן הוא סרט קולנוע חרדי לנשים משנת 2012 בבימויה והפקתה של טלי אברהמי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת במחנה הנשים של אושוויץ, בשנת 1945. חיה (עינב מרקל) מגיעה עם ביתה אינוצ'קה (יעל פורת) לאושוויץ. בסלקציה שנערכת בכניסה למחנה הן מופרדות, וחיה מבטיחה לביתה שהיא תעשה הכל כדי שהם ישובו וייפגשו.

אינוצ'קה מגיעה לבלוק הילדות, משם היא בורחת מאימת הקאפו האכזרית מריה. רייזי (ליאת אזר), אסירה יהודייה שומרת מצוות שעובדת כאחות במרפאה הולכת במחנה ומגלה אותה בוכה. היא לוקחת אותה למרפאה ומנסה להסתיר אותה שם. שפרה (אלמוג פעיל), אחות אחרת במרפאה, מתנגדת להסתרת הילדה במקום, אולם נחמה, האחות הראשית מגיעה איתה להסכמה שהיא תתן לה את מנת הסלק היומית שהיא מקבלת ובתמורה שפרה לא תגלה על הימצאות הילדה במרפאה. שפרה מסכימה, ונחמה מחביאה את הילדה בארון בגדים בחדר צדדי במרפאה.

לבינתיים, רייזי נכנסת לבלוק האסירות כדי להבריח תרופות ומזון לבלוק. שם היא פוגשת את חיה בוכה. כשהיא מנסה לדובב אותה מספרת לה חיה שהיא הגיעה באותו בוקר ולקחו ממנה את הילדה שלה. מאוחר יותר כשהיא שואלת מישהי מתי תוכל לפגוש את הילדה שלה האישה צוחקת עליה ומצביעה על הארובות של אושוויץ. חיה אינה מבינה את כוונתה והיא מאמינה שביתה בחיים.

רייזי מפוטרת מעבודתה כאחות משום שד"ר שטרייכר, הרופאה הראשית (עינת ברנובסקי) מגלה אותה מארגנת תפילת יום כיפור. רייזי מתחילה לעבוד במרפאה יחד עם חיה, אך עד מהרה היא מגלה שעליה לעבוד בשבת. מכיוון שהיא לא רוצה לחלל את השבת היא מחליטה שתתפור כל יום יותר מהמכסה היומית ובכך תגיע למכסה שעליה להביא בשבת, אז תעשה את עצמה כלא עובדת. אך בשבת השומרת מבחינה שהיא לא תופרת, והיא רוצה להכות אותה. חיה פוצעת את עצמה ומסיטה את תשומת הלב מרייזי.

אחת האסירות צוחקת על חיה שהיא מאמינה שביתה בחיים ואומרת לה שבוודאי לקחו אותה למשרפות. חיה מתפרצת ויוצאת בריצה מחוץ לבלוק לכיוון הגדר החשמלית, אך רייזי מצליחה לעצור אותה ברגע האחרון ולמנוע ממנה להתאבד. בהמשך, חיה נלקחת לשמש כספרנית בחדר הקצינות. שם היא מגלה את העובדה שהמלחמה נמצאת לקראת סיומה.

מנהלת המתפרה מספרת לרייזי שהמלחמה בסיומה ושהיא רוצה להבריח אותה מהמחנה בתמורה לעזרה שהעניקה לביתה המשותקת, אותה החביאה המנהלת בחדר צדדי. רייזי מבקשת שאינוצ'קה תוברח במקומה.

בסופו של דבר מוברחת איטה, אסירה יהודייה שהבריחה שמן מהמחסן כדי שהאסירות יוכלו להדליק נרות חנוכה ונשלחה לבלוק המוות על ידי ד"ר שטרייכר.

בהמשך כוחות בעלות הברית מתקדמים והגרמנים מתחילים לברוח. המחנה ננטש מגרמנים, ביניהם גם ד"ר שטרייכר, שטרחה להשמיד ראיות לפני בריחתה. האסירות מתחילות להסתובב במחנה לאחר שהם מבינות שהנאצים עזבו. נחמה מבקשת מאינוצ'קה להישאר בארון בשעה שהיא יוצאת לבדוק מה קורה בחוץ בשעה שהרוסים נכנסים למחנה.

חיה אף היא מסתובבת במחנה ומחפשת אוכל. היא מגיעה למרפאה ונכנסת לחדרים עד שהיא מגיעה לחדר בו מסתתרת ביתה, שהיא אינה מודעת לקיומה. היא שומעת קול בכי מתוך הארון, וכשהיא פותחת את הדלת היא מגלה את אינוצ'קה, ביתה.

שחקניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט ספג ביקורת מצד הנשים החרדיות שצפו בו, עקב סצנות שנחשבו ל"מפחידות" מדי עבור קהל היעד שהז'אנר המועדף עליו הוא טלנובלות. לאחר ההקרנה הראשונה של הסרט קוצצו קטעים על פי דרישות הנשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מלאכיות_בלבן&oldid=36669988"