מכת כינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכת כינים על-פי ג'יימס טיסו
מכת כינים

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.

ספר שמות, פרק ח', פסוקים י"בט"ו

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת כִּנִּים היא המכה השלישית מבין עשר המכות שאלוהים הנחית על ארץ מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לשלח את בני ישראל מארצו, בניגוד לציוויו של האל, שנמסר לו על ידי משה.

במהלך מכה זו, מלאה הארץ בכינים והן רחשו על עפר הארץ, ועל האדם והבהמה.

התיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים. ויעשו כן ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ, ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים. ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה. ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'.

פגיעת המכה בעברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רבי אברהם אבן עזרא, פשוטם של המקראות מורה כי המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים, וכן מכת שחין ומכת ארבה פגעו במידה דומה בין במצרים ובין בעברים[1]. אך הרמב"ם חולק על דעתו וסבור כי פשוטם של המקראות מורה שגם במכות דם וצפרדע, שחין וארבה, לקו המצרים בלבד ולא העברים. לגבי מכת כינים, נוקט הרמב"ם שגם במושבות העברים הופיעו הכינים אך לא ציערו אותם[2].

במדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל ביארו את הטעם להבאת המכות על מצרים מידה כנגד מידה, ועל מכת כינים אמרו:

לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים.

מדרש רבה

במדרש מופיעה דעת רבי אלעזר שהטעם שלא יכלו חרטומי מצרים להפוך גם הם עפר לכינים, הוא שאין השד יכול לברוא פחות מכשעורה.

רש"י מביא מהמדרש שיעקב אבינו ביקש שלא להיקבר במצרים, כיוון שצפה שהארץ עתידה ללקות במכת כינים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: אבן עזרא (הארוך), שמות ז, כד. דבריו אלו עומדים בסתירה למדרשי חז"ל במספר מקומות, והם זכו להתייחסות שלילית עוד בתקופת הראשונים, ראו על כך אצל: י"ל קרינסקי, קרני אור על ה"אבן עזרא", בחומש "מחוקקי יהודה".
  2. ^ רמב"ם, פירוש המשניות למסכת אבות פרק חמישי, משנה ד.