מכונית מיני
מכונית מיני (מקור הביטוי בגרמנית: Kleinstwagen) הוא הכינוי הנהוג בישראל למכונית קטנה המיועדת בעיקר לשימוש במרחב עירוני. מכוניות מסוג מיני מסווגות באירופה תחת קטגוריה A.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת ממכוניות המיני הראשונות הייתה הקרוסלי האמריקאית שיוצרה בשנות ה-40 של המאה ה-20. בשנות ה-50 יוצרו מספר מכוניות מיני שהוחלפו מאוחר יותר על ידי מכוניות גדולות יותר (בעיקר מסוג סופרמיני). בין מכוניות אלו: פיאט 500 ופיאט 126. המאפיין המשותף של מכוניות אלו היה אורך של כ-3 מטר ושתי שורות מושבים (לרוב בתצורת שני מושבים נפרדים מלפנים ומושב ארוך מאחור). דוגמה למכונית שעקב הגדלת נפח המנוע עברה קטגוריה היא הפיאט/סיאט פנדה, שכאשר יוצרה לראשונה נחשבה כמכונית מיני. ארכה אמנם נשאר בגבולות קטגוריית המיני אולם היא מוצעת עם מנועים שכלולים בסדרת הסופרמיני.
במהלך השנים הוסיפו יצרנים נוספים מכוניות מיני לסל המוצרים שלהם וחלק ממכוניות אלו נגרעו מהקטגוריה כאשר גדל נפח מנועם או אורכן.
מכונית מיני נפוצה משנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה מוריס מיני מיינור. ממשיכת דרכה המודרנית היא סדרת מכוניות בשם מיני, אף שדגמי המכוניות בסדרה גדולות במידותיהן ממכונית מיני.
היקף השוק באירופה הוא כ-7-8% מכלל המכירות. הדגם הנפוץ ביותר הוא פיאט פנדה. יצרנים סינים נכנסו לתחום עם מכונית חשמלית מדגם Dearcc EV10 ויכולת נסיעה של 150 ק"מ.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיועדת לעד ארבעה נוסעים מבוגרים
- אורך 3-3.5 מטרים
- מנוע בנפח עד 1.4 ליטר
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
