מי נמרים
מֵי נִמְרִים (או: נִמְרִים) היה נחל איתן ואולי גם יישוב מקראי במואב, הנזכר פעמיים בתנ"ך.
היישוב נזכר כחלק מ"משא מואב" שנשאו הן ישעיהו הנביא והן ירמיהו הנביא:
”לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ”[1];
וכן: ”מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה, עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ”[2].
אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי היישוב היה מיושב בימיו, ושכן באזור צוער[3].
לפי הסברה, שמה של העיר השתמר עד ימינו בשם הנחל "ואדי נמירה", הנשפך לים המלח בדרום מואב, בקרבת צוער[4].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישעיהו פרס, הערך "מֵי נִמְרִים", ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, (כרך ג, עמ' 568), הוצאת ראובן מס, תשי"ב.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר ישעיהו, פרק ט"ו, פסוקים ה'–ו'.
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוק ל"ד.
- ^ אונומסטיקון 138, 20.
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', 873-874.
