מיכל בירן (חברת הכנסת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל בירן
מיכל בירן, 9 בנובמבר 2012
מיכל בירן, 9 בנובמבר 2012
לידה 28 ביוני 1978 (בת 45)
כ"ג בסיוון ה'תשל"ח
הוד השרון, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה
חברת הכנסת
5 בפברואר 201330 באפריל 2019
(6 שנים ו־12 שבועות)
כנסות 1920
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מיכל בירן נואמת במצעד הגאווה בחיפה בשנת 2014

מיכל בירן (נולדה ב-28 ביוני 1978, כ"ג בסיוון ה'תשל"ח) היא חברת הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה ושימשה כיושבת ראש המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בין השנים 2010–2014.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירן נולדה וגדלה בהוד השרון למאיר בירן (ברנשטיין), יליד הארץ ממוצא פולני, ולוורדה לבית קוריצקי, ילידת ברית המועצות. בירן היא בעלת תואר שני בהצטיינות במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב, ואת התזה שלה כתבה על מדיניות פנסיונית מרחיבה בעידן נאו-ליברלי. טרם בחירתה לכנסת הייתה דוקטורנטית בנושא מדיניות פנסיונית באוניברסיטת תל אביב.

בירן פעלה כ-17 שנים בתנועת הנוער העובד והלומד, כמדריכה וכרכזת פעילות התנועה בנגב.

בין השנים 2007–2010 הייתה העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ שלי יחימוביץ'. בתקופה זו הובילה בהצלחה את מאבק העוזרים הפרלמנטריים נגד תופעת פיצול משרות העוזרים והפגיעה בזכויותיהם.

ביוני 2010 זכתה בהתמודדות לראשות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה אל מול התנגדות ממסד המפלגה ואל מול התנגדותו של יושב ראש המפלגה, אהוד ברק. היא שימשה כיושבת ראש המשמרת הצעירה בשנים 2010–2014, כאשר גם כיום, גוף הצעירים נחשב למוקד הכוח הפוליטי העיקרי שלה בתוך המפלגה.

במהלך שנותיה כיושבת ראש המשמרת הצעירה הוקמו תאי סטודנטים בכל רחבי הארץ (מתל חי ועד באר שבע), הובילה מאבקים נגד הפרטת רכבת ישראל, נגד ייצוא הגז הטבעי, העסקת מורי קבלן וסגירת ערוץ 10, נגד סגירת מפעל פרי גליל ופיטורי עשרות עובדים בהובלת תא אופק תל-חי ועוד.

בפריימריז לראשות מפלגת העבודה, בשנת 2011, עמדה בירן בראש מטה המתנדבים של שלי יחימוביץ' אשר נבחרה לעמוד בראש המפלגה.

לאור המאבקים הרבים נגד יושב ראש מפלגת העבודה, אהוד ברק, זכתה בירן לכינוי "האיום הבירני" בקרב מתנגדיה. כינוי אותו אימצה לחיקה ואף השתמשה בו מספר פעמים במהלך מערכות בחירות בהן השתתפה.[1]

בירן התמודדה בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה ונבחרה במקום המשוריין לנשים, המקום ה-14 עם 8,822 קולות. לאחר שעמיר פרץ עזב את המפלגה הוצבה בירן במקום ה-13 ברשימה ונבחרה לכנסת ה-19.

בינואר 2017 התמודדה בירן מול חמישה מועמדים נוספים לתפקיד מזכ"לית המפלגה. היא נכשלה בניסיונה לעלות לסיבוב השני, שאליו הגיעו יאיר (יאיא) פינק, יו"ר המטה לשעבר של שלי יחימוביץ' וערן חרמוני, מקורבם של יצחק הרצוג ועמיר פרץ שזכה לבסוף בתפקיד.

בשנת 2020 ייסדה את מיזם "החסידה", להתאמת שותפים להורות משותפת.[דרוש מקור]

במרץ 2022 הודיעה שתתמוך בעופר עיני לראשות ההסתדרות ותתמודד על ראשות נעמת מטעמם סיעת כולנו-סלע בראשותו. בבחירות הפסידה בירן ליו"ר נעמת המכהנת, חגית פאר.[2]

מתגוררת בירושלים.[3]

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנבחרה לכנסת התשע עשרה החלה לכהן כחברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת וכן בתור ממלאת מקום בוועדת הכספים של הכנסת. כמו כן הקימה את השדולה למען העסקה ישירה, השדולה לפנסיה הוגנת, שדולת ים המלח וכן את השדולה לקידום תנועות הנוער והחינוך הבלתי-פורמלי בישראל.

בירן נחשבת לידידת הקהילה הגאה ואף נאמה במצעד הגאווה בבאר שבע ב-27 ביוני 2013. כמו כן, בירן פועלת לקידום חקיקה פמיניסטית, וכן השתתפה בקמפיינים אינטרנטיים להגברת המודעות בנושא.

עם סיום מושב החורף של הכנסת בשנת 2013, דורגה בירן במקום השמיני מבין 120 חברי הכנסת במדד החברתי של המשמר החברתי.

לאחר הבחירות המקדימות לכנסת העשרים של מפלגת העבודה, הוצבה בירן במקום ה-19 של רשימת המחנה הציוני,[4] ונבחרה מטעמה לכנסת העשרים.

בינואר 2018 הטילה ועדת האתיקה של הכנסת על בירן עונש של הרחקה לשבוע מישיבות המליאה והוועדות, לאחר שקראה לחה"כ אורן חזן "סרסור".[5]

בבחירות לכנסת ה-21 שובצה במקום ה-13 ברשימת העבודה ולא נכנסה לכנסת. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הוצבה במקום ה-12 ברשימת העבודה-גשר.

בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב במקום ה-109 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל בירן רווקה. היא אחות של שי בירן שכיהן כראש אגף כלכלה בהסתדרות. מתגוררת משנת 2015 בירושלים. ביולי 2019 ילדה את בתה הראשונה[6][7]. במאי 2023 נולד בנה השני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]