מיכאיל צ'ומקוב

מיכאיל פטרוביץ' צ'ומקוב
Михаи́л Петро́вич Чумако́в
	אין תמונה חופשית
לידה	14 בנובמבר 1909; Yepifan, רוסיה
פטירה	11 ביוני 1993 (בגיל 83); מוסקבה, רוסיה
ענף מדעי	וירולוגיה
מקום מגורים	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות טרויקורובסקויה
מקום לימודים	Medical faculty of Moscow University; האוניברסיטה הממלכתית הראשונה לרפואה של מוסקבה ע"ש סצ'נוב ;
מוסדות	48th Central Scientific Research Institute of the Ministry of Defense of the Russian Federation (1950); D.I. Ivanovsky Institute of Virology Russian Academy of Medical Sciences (1950–1955); Chumakov Institute of Poliomyelitis and Viral Encephalitis (1955–1972) ;
תלמידי דוקטורט	Sergey Drozdov, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	פרס סטלין (1941); עיטור הדגל האדום של העמל (13 בנובמבר 1959); פרס לנין (1963); דוקטור לשם כבוד; עיטור הדגל האדום של העמל (3 במאי 1966); גיבור העמל הסוציאליסטי (13 בנובמבר 1984); עיטור מהפכת אוקטובר (13 בנובמבר 1979); עיטור לנין (13 בנובמבר 1984); עיטור אות הכבוד ;
צאצאים	Konstantin Chumakov, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
הערות	ייסד את המכון לחקר שיתוק ילדים ומחלות אנצפלופתיות הנגרמות על ידי נגיפים של האקדמיה הרוסית למדעי הרפואה
תרומות עיקריות
	חקר מחלות אנצפלופתיות נגיפיות המועברות על ידי קרציות, פיתוח חיסון המוני נגד שיתוק ילדים

מיכאיל פטרוביץ' צ'ומקוב (ברוסית: Михаи́л Петро́вич Чумако́в;‏ 14 בנובמבר 1909 - 11 ביוני 1993) היה מגדולי הוירולוגים הסובייטיים אשר נודע בעולם בעיקר בשל תרומתו המכרעת בייצור והפצת החיסון נגד נגיף הפוליו (Poliovirus) שהוא הגורם האחראי למחלת שיתוק ילדים, אותו פיתח אלברט סייבין^[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השכלתו רכש צ'ומקוב בבית ספר לרפואה באוניברסיטת מוסקבה. הוא סיים את לימודיו בשנת 1931 ובשנת 1937 הצטרף למשלחת מחקר מדעית, בראשותו של האימונולוג והוירולוג הנודע פרופסור לייב אלכסנדרוביץ' זילבר, למחוז חברובסק הממוקם במזרח סיביר. במסגרת המשלחת הצליח צ'ומקוב ועמיתיו לגלות ולבודד את הגורם המרכזי לתחלואה במחלה האנדמית לאזור המוכרת בתור דלקת קרום המוח ואנצפליטיס המועברת על ידי קרציות (Tick-borne encephalitis). במהלך עבודתו על מחולל המחלה נחשף צ'ומקוב לפתוגן וחלה. כתוצאה מכך נפגעה שמיעתו בצורה חמורה והוא איבד את היכולת להניע את ידו הימנית. גילויו ובידודו וכן איתור דרך הפצתו של מחולל המחלה זיכה אותו, בשנת 1941, בפרס סטלין מדרגה ראשונה בקטגוריית מדע וטכנולוגיה.

בשנת 1948 התקבל צ'ומקוב כחבר לאקדמיית מדעי הרפואה של ברית המועצות ובשנת 1960 הפך לחבר מן המניין במוסד. בראשית שנות ה-40 ערך צ'ומקוב מספר משלחות מחקר לסיביר, חצי האי קרים ולמגוון רחב של אזורים בהם נצפתה עלייה חדה בתחלואה במחלות בעלות אטיולוגיה בלתי מוסברת. במסגרת אותן המשלחות גילה וחקר צ'ומקוב מגוון פתוגנים נגיפיים דוגמת: נגיף קדחת דימומית אומסק (Omsk hemorrhagic fever virus), נגיף קדחת קמרובו (Kemerovo fever virus)^[2], נגיף קדחת דימומית קרים-קונגו (Crimean–Congo hemorrhagic fever virus), נגיף האנטה (Hantavirus) ורבים נוספים.

בשנת 1950 התמנה צ'ומקוב למנהל מכון איבנובסקי לווירולוגיה הממוקם במוסקבה. בשנת 1955 הקים מכון מחקר חדש, סמוך למוסקבה, במטרה לפתח חיסון נגד נגיף הפוליו אשר עלול לגרום לשיתוק ילדים. עבודתו של צ'ומקוב בתחום נערכה בשיתוף פעולה הדוק עם אימונולוגים ווירולוגים אמריקאים, כשהבולטים והמוכרים מביניהם היו יונה סאלק ואלברט סייבין. יש לציין כי שיתוף פעולה זה, אשר הניב בסופו של הדבר את החיסון המוכר כיום נגד שיתוק ילדים, לא היה עניין שבשגרה וזאת בשל היריבות והמתיחות ששררה בין ברית המועצות וארצות הברית באותן השנים. בין השנים 1958–1959 היה זה צ'ומקוב שפעל למען ייצור המוני של החיסון המבוסס על הנגיף המוחלש, הניתן כטיפות דרך הפה, שפיתח אלברט סייבין^[3]. פרט להיותו ניסוי קליני בקנה מידה רחב, מתן החיסון בברית המועצות הוביל במהלך מספר שנים אחדות בלבד לירידה דרמטית בהיקף התחלואה החדשה. בשנים שלאחר מכן יוצא החיסון ההמוני, עליו עבד צ'ומקוב, ללמעלה מ-60 מדינות שונות ברחבי העולם, דבר אשר הוביל לעצירת מגפת שיתוק הילדים במזרח אירופה ויפן. בעבור עבודתו בתחום מחלת שיתוק הילדים עוטר צ'ומקוב בשנת 1963, יחד עם פרופסור אנטולי אלכסנדרוביץ' סמורודינצב, בפרס לנין.

במהלך הקריירה פיתח צ'ומקוב מספר חיסונים נוספים. חלקם הגדול נגד נגיפים המחוללים מחלות בתפוצה כלל עולמית הן בבני האדם והן בבעלי חיים דוגמת: דלקת קרום מוח ואנצפליטיס המועברת על ידי קרציות, שפעת, חצבת וכלבלבת. פרט לכך הוא פרסם למעלה מ-960 מאמרים בכתבי עת מדעיים וכן ספרים בתחום הווירולוגיה.

מיכאיל צ'ומקוב קיבל את התואר דוקטור לשם כבוד מהאקדמיה הגרמנית לאופולדינה למדעים וכיהן כחבר באקדמיה ההונגרית למדעים.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון אותו הקים מיכאיל צ'ומקוב סמוך למוסקבה - המכון לחקר שיתוק ילדים ומחלות אנצפלופתיות הנגרמות על ידי נגיפים של האקדמיה הרוסית למדעי הרפואה (Институт полиомиелита и вирусных энцефалитов имени М. П. Чумакова Российской академии медицинских наук), נקרא על שמו.
בשנת 1986 אסטרואיד 1986 RF13, אותו גילתה האסטרונומית הסובייטית לודמילה קרצ'קינה, נקרא על שמו (5465 Chumakov).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל צ'ומקוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Sabin, A.B. Role of my cooperation with Soviet scientists in the elimination of polio: possible lessons for relations between the U.S.A. and the USSR. Perspect Biol Med. 1987 Autumn; 31(1):57-64.
^ Chumakov MP, Sarmanova ES, Bychkova MV, Bannova GG, Pivanova GP, Karpovich LG, Izotov VK, Rzhakhova OE. Identification of Kemerovo Tick-Borne Fever Virus and its antigenic independence. Fed Proc Transl Suppl. 1964 Jul-Aug;23:852-4.
^ Benison, S. International Medical Cooperation: Dr. Albert Sabin, Live Poliovirus Vaccine and the Soviets. Bulletin of the History of Medicine 56 (1982), 460-83.

[1] Sabin, A.B. Role of my cooperation with Soviet scientists in the elimination of polio: possible lessons for relations between the U.S.A. and the USSR. Perspect Biol Med. 1987 Autumn; 31(1):57-64.

[2] Chumakov MP, Sarmanova ES, Bychkova MV, Bannova GG, Pivanova GP, Karpovich LG, Izotov VK, Rzhakhova OE. Identification of Kemerovo Tick-Borne Fever Virus and its antigenic independence. Fed Proc Transl Suppl. 1964 Jul-Aug;23:852-4.

[3] Benison, S. International Medical Cooperation: Dr. Albert Sabin, Live Poliovirus Vaccine and the Soviets. Bulletin of the History of Medicine 56 (1982), 460-83.

[1]

[2]

[3]