מיכאיל ספרנסקי
מיכאיל ספרנסקי (ברוסית: Михаил Михайлович Сперанский) (12 בינואר 1772 - 23 בפברואר 1839) - מדינאי רוסי, בין הרפורמטורים הגדולים בהיסטוריה הרוסית, יועץ קרוב לאלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה.
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכאיל ספרנסקי נולד בכפר במחוז ולדימיר של היום במשפחה של הכומר המקומי. הוא היה הבן הבכור, די חולני והחל בקריאת ספרים כבר בגיל צעיר. המחנך הראשי שלו היה סבו העיוור. בהתאם לעדויות גם כאשר עלה לתפקידים גדולים לא שכח את המקורות והחיים של פשוטי העם והתנהג בהתאם בחייו הפרטיים.
בשנת 1780 נשלח ללמוד בבית הספר לכמורה בולדימיר. בהיותו ילד מוכשר, נרשם תחת שם המשפחה "ספרנסקי" - על בסיס השורש הלטיני "spero" - תקווה. לאור הכישורים שלו הוא בלט מאוד בין תלמידי בית הספר והחל לעזור לראש המוסד. בשנת 1788 הוא כתב מכתב לאציל מקומי עם בקשה לעזור לו להתקבל לאוניברסיטת מוסקבה. לא ידוע על התשובה שהוא קיבל על המכתב.
בשנת 1790 הוא התחיל ללמוד במכללה ראשית לכמורה בסנקט פטרבורג. גם במכללה הוא בלט מאוד. בשנת 1792 הוא סיים את לימודיו, אך קיבל הצעה להישאר במכללה וללמד מתמטיקה. גם כמורה הוא היה מוצלח מאוד. תוך זמן קצר הוא החל ללמד גם פיזיקה, פילוסופיה ומקצועות נוספות. במקביל הוא החל בכתיבת שירים שהחלו להתפרסם בשנת 1796. הוא עבר בתור מורה במשך 4 שנים. בסיום התקופה הוא קיבל הצעה להיות נזיר. ספרנסקי דחה את ההצעה והתפטר מהמכללה.
תחילת השירות הממלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1792 הוא קיבל הצעה להיות עוזר של הנסיך קוראקין שהיה לו תפקיד בכיר בשרות הממשלתי. כמבחן קבלה קוראקין ביקש מהצעיר לכתוב 11 מכתבים לאנשים שונים בנושאי ממשל שונים. תוצאות המבחן היו מעבר לכל ציפיות הנסיך וספרנסקי התקבל לעבודה. בתפקיד החדש ספרנסקי התקרב לגרמני צעיר בשם בריוקנר שגם שירת אצל קוראקין. גרמני זה היה בעל דעות ליברליות, תמך של וולטר ואנציקלופדיסטים אחרים. בהשפעתו התגבשה ראיית עולם של ספרנסקי וזה נתן ביטוי בקריירה המאוחרת שלו. בשנת 1796 פאבל הראשון הגיע לשלטון ונסיך קוראקין היה בין מקורביו. אומנם תקופה זו הייתה קצרה מאוד, אך קוראקין הצליח תוך זמן קצר לקדם את העוזר שלו בשרות הציבורי. תוך 4.5 שנים הוא עבר מספר דרגות למרות התנגדות של מספר אנשים בצמרת השלטון.
בשנים האחרונות של תקופת פאבל הראשון, הוא התמנה למזכיר של מסדר אנדריי הקדוש. מיד בתחילת שלטונו של אלכסנדר הראשון ספרנסקי העביר לידי מקורביו תוכנית לרפורמות שלטוניות. ב-19 במרץ 1801 הוא התמנה לעוזר של מזכיר הקיסר. כתוצאה מכך הוא קיבל גישה לאנשים שקבעו את מדיניות הממשל החדש. הקיסר הצעיר היה מעוניין ברפורמות בממשל ולכן מיכאיל ספרנסקי היה מתאים לו מאוד. באותה תקופה ספרנסקי עבד כ-19 שעות ביום בהכנת המסמכים השונים. הכישורים שלו מהר מאוד התגלו למעגל הקרוב של הקיסר. ויקטור קוצ'וביי שהיה מקורב מאוד לקיסר לקח את ספרנסקי לקבוצת עוזריו. באותו זמן מקורבי הקיסר עבדו על בחינת הרפורמות הנדרשות בממשל. ב-8 בספטמבר 1802 הוכרז על הקמת 8 משרדי הממשלה. כל שר היה צריך לדווח לקיסר באופן אישי. הנסיך קוצ'וביי קיבל מינוי של שר הפנים. מיכאיל ספרנסקי קיבל מהקיסר מינוי למזכיר שר הפנים.
החל משנת 1802 ועד ל-1804 ספרנסקי הכין מספר רב של מסמכים בנוגע לרפורמה בממשל. ביוני 1802, בהיותו בן 30 בלבד הוא קיבל מינוי מנהל "מחלקת הרפורמות" במשרד הפנים. בנוסף לרפורמות בממשל ספרנסקי יזם רפורמות נרחבות בכל צורת המסמכים הרשמיים ברוסיה ולמעשה הנהיג סגנון כתיבה רשמי חדש.
ב-20 בפברואר 1803 פורסם צו בנושא האיכרים החופשיים המפורסם. הצו הוכן בהשתתפותו הפעילה של ספרנסקי. בהתאם לצו זה, לאציל היה מותר לשחרר את הצמית שלו ולתת לצמית לשעבר אדמה לעיבוד. במהלך שלטונו של אלכסנדר הראשון, בהתאם לצו זה שוחררו כ-50 אלף צמיתים.
לאור המסמכים הרבים שקוצ'וביי מקבל מספרנסקי, הוא מבקש להכין מסמך ממצא על הרפורמה היסודית בממשל. גם הקיסר היה מעוניין לקבל מסמך זה. אומנם כאשר המסמך היה מוכן התברר שספרנסקי ממליץ על רפורמה כה עמוקה שהמדינה הייתה נהפכת למונרכיה חוקתית. הקיסר לא היה מוכן ללכת כה רחוק ולאור כך המסמך לא התקדם עד ליישום. בשנת 1806 ספרנסקי הוצג לפני הקיסר וקיבל ממנו עיטור ולדימיר הקדוש. זה הייתה תקופת הזוהר של ספרנסקי. למעשה הוא היה בין האנשים החזקים בממשל. אלכסנדר העריך מאוד את הצעיר והפקיד אותו על מספר רב של נושאים. בשנים 1806–1807 הוא מלווה את הקיסר בנסיעתו לאירופה. עם חזרתו לבירה, הקיסר ממנה את ספרנסקי לסגן שר המשפטים ועושה אותו ליועץ הראשי האישי. בינואר 1810, עם הקמת המועצה המדינית ספרנסקי מונה למזכיר המועצה. זה עשה אותו בעל תפקיד בכיר מאוד בממשל.
ספרנסקי גם היה פעיל מאוד בארגון הבונים החופשיים. הוא היה בקשר עם ראשי הארגון כולל ראש הארגון ברוסיה - נסיך קוראקין.
תקופת ההרחקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפורמות שיזם ספרנסקי השפיעו מאוד על החברה הרוסית. בהתאם לכך מספר רב של אצילים ופקידי הממשל התלוננו על פעילותו. בפברואר 1811 ספרנסקי ביקש לעזוב את השרות, אך הקיסר נתן תשובה שלילית.
למרות זאת, מתנגדי ספרנסקי המשיכו להעביר לקיסר תלונות ושמועות שונות על פעילותו ובעיות בהתנהגותו לכאורה. בחגיגות ליובל 40 של ספרנסקי הוא אומנם קיבל עיטור אלכסנדר נבסקי אך היה ברור שכוכבו מתחיל לרדת. ניקולאי קרמזין העביר לקיסר מסמך ארוך על הבעיות שרפורמות גרמו למדינה והצורך לעצור אותם מיד. ב-17 במרץ 1812 נערכה פגישה אישית בין ספרנסקי לבין הקיסר. לא ידוע מה היה תוכן השיחה, אך ברור שהיא הייתה קשה מאוד. למחרת ספרנסקי קיבל הנחיה מהמשטרה לעזוב את הבירה עם משפחתו ולעבור לפרם.
בני זמנו קראו לאירוע "נפילת ספרנסקי". למעשה זה הייתה לא רק הדחת פקיד בדרג גבוה זה הייתה הדחה של יוזם הרפורמות עם כל המשתמע מכך.
בשנת 1814 ספרנסקי הורשה להתגורר באחוזה משפחתית במחוז נובגורוד. הוא כתב מספר מכתבים לקיסר עם בקשת חנינה ובקשה להסביר לו את המצב. בסופו של דבר הקיסר נתן לו מלגה של 6 אלף רובל בשנה החל ממועד עזיבת השרות. במכתב הקיסר צוין שלספרנסקי היה תפקיד חשוב בקידום המדינה.
חזרה לשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 באוקטובר 1816 ספרנסקי הוחזר לשירות בתפקיד מושל פנזה. הפקידות המקומית לא אהבה אותו.
לאחר מספר שנים הוא הועבר לתפקיד חדש - מושל סיביר. הוא החליף בתפקידו את איוון פסטל (אביו של הדקבריסט הנודע פבל פסטל) שהתפרסם בתור מושל אכזרי ומושחת. בתפקיד זה ספרנסקי היה פעיל מאוד והנהיג מספר רפורמות ניהוליות. בינואר 1820 הוא כתב מכתב לקיסר בו ציין שמטרות תפקידו בסיביר יושגו לקראת מרץ והוא מעוניין לחזור לבירה. תגובת הקיסר ציינה שהוא יכול לחזור לבירה רק כעבור שנה - במרץ 1821.
הוא ראה את הקיסר רק ביוני 1821. הקיסר לא היה מעוניין להיות לבד עם ספרנסקי וספרנסקי הבין שהוא הוחזר לבירה אך לא יהיה מקורב לקיסר כמו בעבר.
תקופת ניקולאי הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1825 לשלטון הגיע ניקולא הראשון. בהנחייתו, ספרנסקי מתמנה לחבר בית הדין למשתתפי מרד דקבריסטים.
הוא היה מקורב לקיסר החדש, אך מצב רוחו לא היה כמו קודם. הוא מונה להיות מורה למשפטים של בן הקיסר אלכסנדר השני.
בתקופה זו, בהתאם להנחיותיו הוקם בית הספר הגבוה למשפטים. כמו כן, הקיסר הפקיד אותו על הכנת ספר החוקים המלא של האימפריה הרוסית. בהנהגתו הוכנו ופורסמו בשנת 1830 45 ספרים שהיוו אוסף מלא של כל חוקי המדינה. בשנת 1832 פורסם אוסף של 15 כרכים של תמצית החוקים. האות הוקרה על פעילות זו, ספרנסקי קיבל עיטור אנדריי הקדוש.
בגיל 67 הוא קודם לתואר רוזן. לאחר כ-40 יום הוא נפטר.
דעות על פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתאם לעדויות של בני זמנו, ספרנסקי היה שונה מכל פקידי הממשל.
ניקולאי הראשון בהיוודע על פטירת ספרנסקי ציין שהוא איבד משרת הנאמן והפורה ביותר. כולם צריכים לדעת מה רוסיה חייבת לספרנסקי וכל מתנגדיו צריכים לשתוק.
אלכסנדר פושקין ציין שזוג פקידים מיכאיל ספרנסקי ואלכסיי ארקצ'ייב היו בולטים בתקופת אלכסנדר הראשון והיו סמלי הטוב והרע בממשל.
בשנת 1808 בהיותו באירופה עם הקיסר, ספרנסקי פגש את נפולאון. נפולאון התרשם מאוד משיחות עם ספרנסקי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאיל ספרנסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
