מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא (תרגום מארמית: מתוך שהוקצה לבין השמשות, הוקצה ליום כולו; מכונה גם "מוקצה מחמת איסור"), או בקיצור מיגו דאתקצאי הוא כלל בהלכות שבת[1] הקובע כי גם דבר שעל פי מצבו העכשווי (בשבת) אינו אמור להיות מוקצה, אם בזמן בין השמשות היה מוקצה ולכן אסור לשימוש בשבת במצבו, הדין הוא שאסור להשתמש בו כל השבת.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נר שהיה דלוק בבין השמשות ונכבה לאחר מכן, למרות שמצד מצבו הנוכחי הוא איננו נחשב מוקצה, אסור להשתמש בו בשבת מכיוון שבבין השמשות היה נחשב כמוקצה מחמת איסור[2].
  • גרוגרות וצימוקים שלא היו עדיין יבשים בין השמשות והיו לא ראויים למאכל, ועתה בשבת התייבשו ונעשו ראויים, אף על פי כן אינם מותרים לאכילה מדין "מיגו דאיתקצאי".

הוקצה באמצע השבת וחזר ונהיה ראוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא במסכת ביצה דנה האם דבר שהיה ראוי בתחילת השבת, ובאמצע השבת נהיה מוקצה, ושוב חזר ונהיה ראוי, אם מותר היות ועכשיו אינו מוקצה, ואילו הדין של מיגו דאתקצאי נאמר רק באופן שבבין השמשות היה מוקצה, ויסודו מהכתוב 'והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו' [3], וזה היה הרי מוכן ביום השישי. או שאסור, היות וברגע שנעשה מוקצה בטלה הכנתו, ושוב אינה יכולה לחזור באמצע השבת[4].

להלכה נקטו הפוסקים שאין מוקצה לחצי שבת, ומותר [5].

מחמת יום שעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת בעלי התוספות[6], מיגו זה נאמר רק כאשר סיבת המוקצה הוא מחמת היום הבא, לדוגמה גרוגרות וצימוקים נאסרו מכח השבת שתבוא, אולם אין לומר דין זה כאשר המוקצה מחמת יום שעבר, כלומר כאשר סיבת המוקצה מחמת היום הקודם. בכך מובן מדוע אתרוג מותר באכילה ביום שמיני עצרת[7], ולא אומרים בו דין 'מיגו דאיתקצאי', בחידוש זה השתמשו הפוסקים להתיר חמץ במוצאי פסח שחל בשבת[8], או היתר טלטול סיגריות ביום טוב שחל לאחר שבת[9].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.