מוריס הילמן
 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1919 מיילס סיטי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 2005 (בגיל 85) פילדלפיה, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
מיקרוביולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת פנסילבניה |
| פרסים והוקרה |
|
| מספר צאצאים |
2 |
  | |
מוריס הילמן (אנגלית: Maurice Hilleman; 30 באוגוסט 1919 - 11 באפריל 2005) היה מיקרוביולוג אמריקאי שפיתח במהלך חייו יותר מארבעים חיסונים למחלות שונות, יותר מכל מדען אחר. אפילו ששמו אינו מוכר כמעט לציבור הרחב, בקרב עמיתיו החוקרים נחשב הילמן ל"אבי החיסון המודרני".[1] שמונה מכלל החיסונים המומלצים כיום על ידי משרד הבריאות של ישראל, יותר ממחצית, הומצאו על ידו: חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח, הפטיטיס A, הפטיטיס B, דלקת ריאות וחיידק ה-Haemophilus influenzae.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו והשכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילמן נולד בחווה ליד העיר מיילס סיטי שבמונטנה, ילד שמיני להוריו, אנה וגוסטב. אמו ואחותו התאומה מתו בלידה, והילמן נמסר לאימוץ אצל דודו, שהתגורר בקרבת מקום. אפילו שבלט ביכולותיו האינטלקטואליות, הסיכוי של הילמן, בן למשפחה כפרית וענייה לזכות בחינוך אקדמי, היו אפסיים. לאחר לימודיו בתיכון מצא עבודה כמוכר בחנות, אבל בהתערבותו של אחיו הבכור הצליח לזכות במלגה לאוניברסיטה של מונטנה. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות, שסללה את דרכו למלגה באוניברסיטת שיקגו. ב-1944 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו במיקרוביולוגיה, שעסקה במחולל מחלת המין כלמידיה. הילמן הוכיח שהמחלה, שנחשבה עד אז למחלה ויראלית, נגרמת מחיידק, שבניגוד לרוב מיני החיידקים, מתפתח בתוך תאי הגוף.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות לחצים שהופעלו עליו להישאר באקדמיה, העדיף הילמן להשתלב בחברה מסחרית, וכך להגיע לאוכלוסייה רחבה שיכולה ליהנות מתוצרי מחקריו. ב-1944, בשלהי מלחמת העולם השנייה, החל לעבוד בחברת E.R. Squibb & Sons בניו ג'רזי, שם פיתח את החיסון הראשון שלו, נגד קדחת המוח היפנית, מחלה שקטלה עד אז רבים מן החיילים האמריקניים ששירתו בחזית האוקיינוס השקט.
בין השנים 1948 ל-1957 שימש הילמן ראש המחלקה למחלות דרכי הנשימה בבית הספר הרפואי הצבאי של ארצות הברית (היום המרכז הרפואי הצבאי הלאומי וולטר ריד), שם עמד על המוטציות המהירות שמתרחשות בנגיף השפעת, ומקשות על פיתוח נוגדנים נגד המחלה.
התובנה הזאת הביאה את הילמן לזהות, באפריל 1957, את מחולל המגפה שפרצה בהונג קונג - "השפעת האסייתית". עשרות אלפי אנשים נדבקו בהונג קונג, והילמן הבין שהנגיף יגיע גם לארצות הברית. תוך שבוע אחד של עבודה מאומצת בודדו הוא ואנשי צוותו את הנגיף, ובדקו הימצאות של נוגדנים בדגימות דם מרחבי העולם. כמעט באף אחת מן הדגימות לא נמצאו נוגדנים לזן זה של השפעת, כך שהצפי היה למיליוני מתים מן המגפה. הילמן שלח דגימות של הנגיף לחברות תרופות שונות ברחבי ארצות הברית, ועד שהמגפה הגיעה לאמריקה, בסתיו אותה שנה, הוכנו כבר 40 מיליון מנות חיסון. 69 אלף איש מתו מהמגפה בארצות הברית, מאות אלפי חיים ניצלו.[2]
בדצמבר 1957 מונה הילמן למנהל המחקר הביולוגי במכון למחקר רפואי מרק (Merck) בפנסילבניה, מוסד שבו המשיך לעבוד כל חייו המקצועיים.
אחד האירועים הראשונים שבהם היה מעורב בעבודתו במרק נגע לחיסון נגד פוליו (שיתוק ילדים), שפיתח סאלק שנים אחדות קודם לכן. הילמן גילה שהחיסון, שכלל נגיפים לא פעילים והופק מתאי כליות של קופים, היה נגוע ב-SV-40, נגיף אופייני לקופים, שנחשד כגורם לסרטן.[3] החשד הופרך לימים, במחקר רחב הקף של כלל מקבלי החיסון בשנים הרלוונטיות, אבל גרם להפסקה זמנית בשיווקו, וסלל את הדרך לחיסון של סייבין, שהתבסס על נגיפים מוחלשים וניתן בבליעה.
ב-1962 פיתח הילמן את החיסון נגד חצבת, וב-1963 – את חיסון החזרת. את נגיף החזרת, שממנו פותח החיסון, בודד מגרונה של בתו שחלתה במחלה. החיסון נקרא על שמה – ג'ריל לין (Jeryl Lynn).[4]
ב-1971 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), לראשונה בהיסטוריה, את החיסון המשולש (MMR) - שכולל נוגדני חצבת, חזרת ואדמת, לאחר שהילמן הוכיח את יעילותו ואת בטיחותו.[5]
בחיסון נגד הפטיטיס B, שקיבל את אישור ה-FDA בשנת 1986, ראה הילמן את שיא תרומתו לעולם החיסונים. אחרי שפיתח חיסון למחלה כבר בשנות ה-70, חיסון שהתבסס על בידוד נגיפים מדמם של חולים ומשום כך היה כרוך בסיכון-מה, פיתח הילמן, לראשונה, חיסון על בסיס של הנדסה גנטית, כאשר החדיר לשמרים גן המקודד לחלבון ממעטפת הנגיף.[5][6] החיסון נמצא יעיל ב-95%, ונפוץ ברחבי העולם.
ההערכה היא שכלל החיסונים שפיתח מוריס הילמן בחייו מצילים בכל שנה כמעט שמונה מיליון איש ברחבי העולם.[7]
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1983 קיבל הילמן את פרס לסקר[8]. ב-1988, העניק לו נשיא ארצות הברית רונלד רייגן את המדליה הלאומית למדעים, העיטור המדעי הגבוה ביותר בארצות הברית.
רוברט גאלו (אנ'), אחד ממגלי נגיף ה-HIV, אמר פעם: "אם הייתי צריך לנקוב בשמו של אדם שעשה למען בריאות האדם יותר מכל אחד אחר, עם פחות הכרה מכל אחד אחר, זה היה מוריס הילמן."[9]
ב-2007 פרסם פאול אופיט (אנ') ביוגרפיה של הילמן, שנקראת Vaccinated: One Man's Quest to Defeat the World's Deadliest Diseases.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Unknown (Vaccine) Hero: Dr. Maurice Hilleman | Immunize Nevada, www.immunizenevada.org (באנגלית)
- ^ Maurice Ralph Hilleman (1919–2005) | Embryo Project Encyclopedia, embryo.asu.edu
- ^ Debbie Bookchin, Jim Schumacher, The virus and the Vaccine, New York: St. Martin's Press, 2004, עמ' 94-98
- ^ החזרת חוזרת, באתר telem.openu.ac.il
- ^ 1 2 Theodore H. Tulchinsky, Maurice Hilleman: Creator of Vaccines That Changed the World, Case Studies in Public Health, 2018, עמ' 443–470 doi: 10.1016/B978-0-12-804571-8.00003-2
- ^ נגיף עם מטען כבד, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2022-07-28
- ^ Alan Dove, Maurice Hilleman, Nature Medicine 11(4), 2005
- ^ The Lasker Foundation - 1983 Public Service Award
- ^ Maurice R. Hilleman, 85; Scientist Developed Many Vaccines That Saved Millions of Lives - Los Angeles Times