מגדן (מחוז)
| |||
מדינה | רוסיה | ||
---|---|---|---|
מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק | ||
מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של המזרח הרחוק | ||
מושל | סרגיי נוסוב | ||
רשות מחוקקת | דומה של מחוז מגדן | ||
בירת האובלסט | מגדן | ||
שפה רשמית | רוסית | ||
תאריך ייסוד | 3 בדצמבר 1953 | ||
שטח | 462,464 קמ"ר (דירוג: 11) | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ באובלסט | 133,387 גבר (דירוג: 83, 2024) | ||
‑ צפיפות | 0.3 נפש לקמ"ר (2024) | ||
קואורדינטות | 62°54′N 153°42′E / 62.9°N 153.7°E | ||
אזור זמן | UTC +11 | ||
www.magadan.ru | |||
לחצו כדי להקטין חזרה | |||
מחוז מגדן (ברוסית: Магаданская область; תעתיק: מגדנסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי המזרח הרחוק הרוסי, על שפת ים אוחוצק והאוקיינוס השקט. המחוז הוקם ב-3 בדצמבר 1953. יש בו יערות ביצה, וטייגה של ליבנה ואשוח, אך רוב פני השטח הם טונדרה.
המחוז מתאפיין בתנאים אקלימיים קשים במיוחד: חורף קשה במשך כ-8–9 חודשים עם טמפרטורה של עד 50 מעלות מתחת לאפס. בקיץ הטמפרטורה עולה עד לכ-12 מעלות. כ-75% משטח המחוז מכוסה בטונדרה.
נכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 133,387 תושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1653 לאוזר לראושנה הגיעו קוזאקים והחלו לגבות מיסים מתושבי האזור. בשנת 1739 הוקם מבצר להגנת הדרך היבשתית לאזור קמצ'טקה. מבחינה מנהלית האזור היה חלק של יחידות מנהליות אחרות ואוכלוסייתו הייתה דלה.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 החלו לאזור להגיע משלחות גאולוגיות שגילו מרבצי זהב גדולים באזור נהר קולימה. בשנת 1929 הוקם יישוב מגדן.
בשנת 1931 הוחלט להקים באזור תשלובת לבניית דרכים והפקת זהב. התשלובת התבססה על עבודת אסירי גולאג. המחנה הראשון הוקם בשנת 1932.
בשנת 1934 לנמל מגדן הגיע אוניה עם מספר מטוסים. בעקבות כך היה ניתן להתחיל במיפוי מפורט של האזור. בשנת 1936 במגדן הופעלה תחנת ממסדר לשידורי רדיו.
בתקופת הטיהורים הגדולים רבים מאסירי המחנות והנהלת המחנות הוצאו להורג.
בשנת 1953 החלה החלפת אסירי גולאג במרבצי זהב בעובדים רגילים. התושבים החדשים של האזור קיבלו משכורות ותנאים שלא היה ניתן להשיג באזורים אחרים של ברית המועצות. בשנת 1954 החלו טיסות סדירות למוסקבה. משך הטיסה כולל עצירות ביניים היה 48 שעות.
בשנת 1953 הוקם מחוז מגדן שבאותה תקופה כלל את צ'וקוטקה שפוצלה ממנו בשנת 1992.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המחוקקת היא "דומה של מחוז מגדן" שכוללת 21 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר ל-5 שנים. בספטמבר 2018 לתפקיד נבחר סרגיי נוסוב שמהכן כיום בכהונה השנייה.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-8 ראיונים ועיר בעל חשיבות מחוזית.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 133,387 תושבים. זאת לעומת 355 אלף בשנת 1992. תוך 30 שנים במחוז נותרו פחות מחצי מאוכלוסייתו. זהו המחוז הכי פחות מאוכלס ברוסיה. מעל 50% מאוכלוסיית המחוז מתגוררת בעיר הבירה - מגדן (כ-90 אלף תושבים). בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית הרוסים מהווים כ-81% מאוכלוסיית המחוז. קבוצות אתניות נוספות הן אוקראינים (2.7%) ועמי הצפון השונים (אבן, למוט, יוקאגיר, סאקה, יקוט)- (כ-2%), העוסקים בעיקר בגידול עדרי איילים, בדיג ובציד.[1]
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטח המחוז התגלו זהב, כסף, טונגסטן, בדיל, נחושת, מוליבדן, נפט וגז טבעי. הכלכלה מבוססת בעיקר על מרבצי זהב והדגה בים.
גילוי מרבצי זהב בשנות ה-20 של המאה ה-20 נתן דחיפה לפיתוח האזור. החל משנות ה-30 היקף הזהב המופק גדל בהתמדה. באותה תקופה הוקמו במחוז מספר מחנות גולאג והוקם העיר מגדן.
הקשר עם "האדמה הגדולה" מבוסס על קשר ימי (נמל מגדן) ותעופה (שדה תעופה בקרבת מגדן).
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחוז אין מסילות ברזל.
רק 330 ק"מ של כבישים מכוסים באספלט. הכביש הראשי יאקוטסק-מגדן באורך כ-2,032 ק"מ לא מכוסה באספלט ברוב אוכרו. בשנת 2015 הושלמ הבניית כביש מאזור קולימה לצ'וקוטקה.
העברת סחורות לאזור מבוססת על מנל מגדן ונמל התעופה הבין-לאומי מגדן-סוקול.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של מגדן (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מגדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)