מגדיאל
 | |
 | |
| הצריף הראשון במגדיאל, הוקם ב-1924. כיום משמש כמוזיאון | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
הוד השרון  |
| מדינה | ישראל |
| תאריך ייסוד |
1924 |
| אוכלוסייה | 21,000[1] (2012) |
| קואורדינטות | 32°09′41″N 34°54′10″E / 32.1613°N 34.902711111111°E |
|
(למפת נתניה רגילה)   מגדיאל  מצפון: מצפון: __ כפר סבא מצפון ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית דרום השרון מדרום: __ פתח תקווה ממערב: __ רמת השרון, __ הרצליה | |
  | |
מגדיאל הייתה אחת מארבע המושבות שמהן נוסדה הוד השרון, וכיום מהווה שכונה בעיר זו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1923 עלו ארצה ראשוני חברי גדוד החלוץ על שם יוסף חיים ברנר, שכונו גם "קבוצת ירצבו". הגרעין הראשון של הגדוד החל את דרכו ביישוב "עין חי" ובבניית המושבה החדשה מגדיאל. מנהל העבודה בהקמת מגדיאל היה איש הגדוד צבי סבידובסקי, ביחד עם יקותיאל לוינסון ומר ישראל שפן.
יקותיאל לוינסון היה באותה עת השומר הראשון מטעם חברת "הכשרת היישוב" על האדמות שנרכשו משייח' אבו כישכ לצורך בניית המושבה. בן-ציון רונקין שימש כגזבר ובא כוח חוץ.
תחילת דרכה של מגדיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בי"ב באב תרפ"ד, יולי 1924, התכנסו בתל אביב 12 המייסדים והחליטו יחד להקים יישוב עברי חדש אשר בו יעבדו פועלים עבריים. המייסדים פנו לחברת הכשרת היישוב והחליטו לקנות 4,000 דונם באזור הכפר הערבי ביאר עדס. השטח נקנה מהשייח' אבו כישכ, ועל הגבעה הקים חיים קולטון, עולה מפולין שהגיע ארצה מספר חודשים קודם, את הצריף הראשון. במשך כשנה הייתה משפחת קולטון המשפחה היחידה בכל המושבה, ושאר המייסדים עזרו לעבד את האדמה אך נשארו לגור בכפר סבא. הצריף של משפחת קולטון עודנו קיים, ולאחר גלגולים רבים הוא שוחזר ונפתח מחדש ב-2003 כמוזיאון להיסטוריית המושבה.
השם מגדיאל תחילה הוצע כ"מֶגֶד אל" (משמעותה של המילה "מֶגֶד" היא דבר טוב ונעים או מתיקות). ד"ר זאב וילנאי הציע את השם מגדיאל, המופיע בתנ"ך (ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק מ"ג; ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק נ"ד) והייתה שם של עיר בארץ אדום. הצעתו של ד"ר וילנאי התקבלה ושם המושבה נקבע כ"מגדיאל".
מאורעות תרפ"ט - 1929[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאורעות תרפ"ט, מחשש להתקפה של ערביי קלקיליה, אבו כישכ וביאר עדס, פונו הנשים והילדים במגדיאל וברמתיים למושב כפר מל"ל שבו היו רפתות ומבני בטון עמיד, שלא כמו במושבה מגדיאל, שבתיה היו בנויים מבלוקים ועץ. הגברים התכנסו במגדל מים על עמודי בטון, ברחוב אהבה במגדיאל, מילאו שקי חול והפכו את המקום לעמדת שמירה.
בנוסף החליטו המתיישבים להקים בית כנסת חדש בלב הכיכר המרכזית של היישוב, אשר ישמש גם כמבנה מבוצר וכמקום מקלט. בית הכנסת נחנך בשנת 1931, אף כי בנייתו הושלמה רק בשנת 1944.
מגדיאל בעת מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת מלחמת העצמאות מספר כפרים ערביים קרובים בעזרת צבא עיראק וצבא קאוקג'י ניסו לכבוש את מגדיאל אך בעזרת יישובים סמוכים, מגדיאל הצליחה להדוף את הכוחות. על אדמת אחד הכפרים הערביים שננטשו, הקימה מגדיאל שכונה חדשה בשם גיל עמל אשר קלטה עולים חדשים בעיקר מתימן.
מגדיאל הייתה אחד הישובים שזכו לקבל את נס הקוממיות. בתעודה שנלוותה לנס נרשם: "וזאת התעודה בישראל כי המושבה מגדיאל הייתה בלוחמי מלחמת הקוממיות ועזרה באמונה לניצחון צבא הגנה לישראל, ועל כן הוענק לה אות הקוממיות".
מעברת מגדיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1950 הוקמה במושבה מעברה לקליטת עולים – בעיקר מתימן ועיראק. אוכלוסיית המושבה צמחה תוך שנה מאלף תושבים לחמשת אלפים – רובם עולים חדשים[2]. בתחילה גרו העולים החדשים באוהלים, ובהדרגה נבנו שיכוני קבע, והמעברה הפכה לשכונת גיל עמל.
מגדיאל כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1964 אוחדה מגדיאל עם רמת הדר, רמתיים וכפר הדר ליצירת הוד השרון, וכיום היא אחת משכונות העיר.
בימים האלו מגדיאל מתפתחת, ועל שטחים חקלאיים רבים נבנים בניינים רבי קומות, כגון מתחם 200 ובו בניינים בגובה של עד 18 קומות. אוכלוסייה צעירה מגיעה לשכונה, יחד עם אוכלוסייה מבוגרת יותר החיה באזור, בעיקר בשכונת גיל עמל.
חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייתה כוונה שחקלאות מגדיאל תתבסס על תבואות חורף וקיץ ומטעים, בנוסף למשקי עזר של עשרה דונמים ליד כל בית. תחילה בחרו האיכרים במגדיאל בענפים מוכרים ומסורתיים כמו הגפן, כשהכוונה הייתה להתבסס על משק מעורב, כלומר לשלב את הענפים שמשלבים אספקה עצמית עם ענפים לייצוא: רפת, עופות, ירקות, בננות וענבים. לשם כך היה נחוץ הון, בנוסף לידע ולעבודה. לראשוני מגדיאל, אשר לא היו חקלאים במקור, לא היה ידע חקלאי, ומסיבה זו העסיקו "פועלים מומחים", כדי שילמדו אותם את כל שהחקלאות צורכת, כגון הכשרת קרקע, זריעה ועיבוד. תוך זמן קצר אזל כספם של הראשונים והם נאלצו לפנות להנהלה הציונית בבקשת עזרה כלכלית. ב-1925 אושר סכום של 24 אלף לירות ארץ-ישראליות למגדיאל. סכום זה אפשר ביתר קלות למתיישבים להשלים את חפירת הבאר ולספק מים לבתים ולמשקי החקלאות של המושבה. השינוי העיקרי אשר התאפשר בזכות התקציב היה המעבר לגידול חקלאי של הדרים.
מ-1926 נטעו פרדסים בשטחי המושבה לצד הגפן והשקד. לכל משפחה הייתה חלקה של פרדס וחלקה של גידולים אחרים כדי לסייע לקיום המשפחה עד שהפרדסים יעניקו פרי. ליד הבאר במרכז המושבה הוקמו משתלות, ובאותו זמן נחפרו בארות נוספות בפרדסים. עבודה קשה זו בפרדס משכה פועלים רבים אשר תרמו לפיתוח וביסוס המושבה. הפועלים עסקו בזיבול, עידור וכו'. למרות העבודה הרבה הרווח הכלכלי מהפרדסים לא היה גדול והאיכרים היו חייבים להשלים את הכנסותיהם ממקורות נוספים.
ב-1926 הוחלט במגדיאל לבנות רפתות. הרפת במגדיאל התבססה על פרות סוריות וערביות שלא הטיבו לתת חלב רב. בסוף שנות העשרים הגיעו פרות הולנדיות למושבה אך תקופה זו הייתה קצרה מאוד. עד מהרה הפך ענף הלול למקור פרנסה חשוב. עם השנים החולפות האיכרים השתמשו בידע והניסיון שלהם כדי לגדל גידולים חדשים.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
גלריית תמונות של מגדיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
הצריף הראשון במגדיאל, הוקם ב-1924. כיום מהווה מוזיאון -
בית הכנסת המרכזי במגדיאל, מבט מבחוץ -
שדות תותים במגדיאל -
בית ספר מזרחי במגדיאל, תחילת שנות ה-40 -
מתחם מאתיים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנוכת בית ראתבון, מוסד חינוכי חקלאי במגדיאל, יומני כרמל ינואר 1950 (התחלה 3:43)
מגדיאל (הוד השרון, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הוד השרון | |
|---|---|
|