מבלוט צ'בושולו
 | |||||||||
| צ'בושולו ב־2019 | |||||||||
| לידה |
5 בפברואר 1968 (בן 56) אלניה, טורקיה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | טורקיה | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה | מפלגת הצדק והפיתוח | ||||||||
|
www | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
מֶבְלוּט צָ'בוּשׁוֹלוּ (בטורקית: Mevlüt Çavuşoğlu; נולד ב-5 בפברואר 1968) הוא דיפלומט ופוליטיקאי טורקי, שכיהן כשר החוץ של טורקיה בין ה-24 בנובמבר 2015 ל-3 ביוני 2023, וכן כיהן בתפקיד מאוגוסט 2014 עד אוגוסט 2015.[1] הוא היה חבר האספה הלאומית הגדולה של טורקיה במשך 15 שנים מטעם מחוז אנטליה (נאלץ להתפטר בהתאם למעבר של טורקיה ממשטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי), וחזר לתפקיד זה אחרי סיום כהונתו המיניסטריאלית. נבחר לראשונה לפרלמנט בבחירות הכלליות בשנת 2002, והוא חבר מייסד במפלגת הצדק והפיתוח (AKP).[2][3] כיהן כיו"ר האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה בין השנים 2010–2012.
ראשית חיים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'בושולו נולד באלניה, מחוז אנטליה. הוא סיים את לימודיו בפקולטה למדע המדינה באוניברסיטת אנקרה, בשנת 1988 שם למד יחסים בינלאומיים. לאחר מכן קיבל תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת לונג איילנד בניו יורק, ולמד לדוקטורט באוניברסיטת בילקנט. הוא היה עמית מחקר בבית הספר לכלכלה בלונדון, שם היה תקופה מסוימת נשיא הקהילה הטורקית.[2] צ'בושולו לא קיבל תואר דוקטור. [4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחבר פרלמנט, צ'בושולו התמנה ליושב ראש הוועדה לענייני הגירה, פליטים ואוכלוסייה. בנובמבר 2009 הוא נפגש עם שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, בהקשר לדו"ח שהכינה הוועדה על הרעב הסובייטי בשנים 1932–1933. [5]
מועצת אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
צ'בושולו הצטרף לאספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה בשנת 2003 וזמן קצר לאחר מכן מונה לראש המשלחת הטורקית וסגן יו"ר האספה. במהלך מושב האספה בינואר 2010, הוא היה מועמד ונבחר ב־25 בינואר 2010 להחליף את היו"ר היוצא לואיס מריה דה פויג מספרד.[6] עקב כניסתו לתפקיד באוקטובר לא קיבל תיק בממשלתו של רג'פ טייפ ארדואן. [7] [8] [9] מועמדותו לתפקיד זה נתמכה על ידי כל המפלגות העיקריות בטורקיה. הוא היה ליושב ראש חודשים ספורים לפני שטורקיה קיבלה את ראשות ועדת השרים של מועצת אירופה (נובמבר 2010), ובמקביל היה גם יושב ראש טורקי בקונגרס מועצת אירופה. [10] בשנת 2012 הוחלף על ידי ז'אן קלוד מיניון הצרפתי.
בחירות מקומיות בטורקיה (2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיתון הורייט ביקר את צ'בושולו על התערבותו בבחירות למועצת אנטליה שהתקיימו ב-30 במרץ 2014. כאשר מועמד המפלגה היריבה מוסטפא אקיידין עקף את מועמד מפלגת השלטון, צ'בושולו הגיע לבית המשפט יחד עם תומכיו והפריע להליך הספירה. [11] עקב ההפרעות הופסקה ספירת הקולות, אשר נטען כי היו ברובם מהפרברים בהם לאופוזיציה היו יותר תומכים. [12]
איסור נחיתתו ברוטרדם (2017)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־11 במרץ 2017 נאסר על צ'בושולו לנחות ברוטרדם בגלל דברים שאמר נגד יחסה של הולנד למהגרים טורקים.[13][14] צ'בושולו תכנן לארגן כינוס גדול לדיון על משאל העם של 2017, בו המהגרים הטורקים הרבים בהולנד יכלו להצביע. עם זאת, נוכחותו נתפשה על ידי הרשויות ההולנדיות כאיום על ביטחון הציבור, וצ'בושולו הוחרם, למרות היותו שר החוץ. עקב כך, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כינה את הולנד "נאו-נאצים" ו"פשיסטים ", מה שראש ממשלת הולנד מארק רוטה כינה "הערה מטורפת". צ'בושולו הגן על הערת ארדואן [15] ואמר כי הולנד היא "בירת הפאשיזם". [16]
סיום כהונתו השנייה כשר חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 במאי 2023 התקיימו בחירות כלליות בתורכיה בהן ניצח הנשיא ארדואן פעם נוספת בפער קטן בלבד על נציג האופוזיציה, וכוחה של מפלגת השלטון נחלש בפלרמנט. בעקבות הבחירות החליף ארדואן כמעט את כל שרי ממשלו, למעט שניים. ב-4 ביוני הכריז על הממשל החדש, ובתוכו שר החוץ החדש, הקאן פידאן, איש מודיעין. צ'בושלו, אשר הצליח להיבחר שוב לפרלמנט, לא קיבל תפקיד בממשל זה נכון לספטמבר 2023.[17]
יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחבר מפלגת הצדק והפיתוח וכדיפלומט הבכיר בממשלותיו של ארדואן, צ'בושולו הוביל קו ביקורתי כלפי ישראל, המתנגד למדיניות הישראלית ביהודה, שומרון ועזה ומזרח ירושלים. צ'בושלו נפגש לעיתים קרובות עם אנשי חמאס, המוגדר כארגון טרור על ידי ישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות (בין השאר על-מנת לגשר בינו לבין ארגון הפת"ח).[18]
על רקע המהומות בגבול עזה במאי 2018, גירשה טורקיה את שגריר ישראל, [19] שלאחר מכן עבר בדיקות ביטחוניות קפדניות בנמל התעופה באנקרה. בתגובה לגירוש השגריר גירשה ישראל את הקונסול הטורקי מירושלים. מצב זה עדיין תקף נכון להיום (אפריל 2021), אך עם זאת היחסים הדיפלומטיים בין המדינות לא נותקו לחלוטין, על אף שבכירי ממשלת טורקיה ממשיכים מעת לעת לתקוף ולגנות את ישראל באופן עקבי.
בתקופת כהונתו נחתמו הסכמי אברהם בין ישראל למספר מדינות ערב. מדיניות טורקיה הרשמית תחילה התנגדה להסכמים אלה. אף על פי כן, בדצמבר 2020 פורסם כי טורקיה מעוניינת להעמיק את יחסיה עם ישראל.
ביקורתו כלפי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופתו של צ'בושולו העמיקה טורקיה את מעורבותה במזרח ירושלים והמקומות הקדושים. הוא הציג את משנתו בנאום ב-2019 בו אמר כי הפעילות הישראלית בהר הבית היא בגדר "הפרת סטטוס קוו" וכי "טורקיה היא המדינה המוסלמית היחידה שיכולה להגן על העיר ירושלים והאתרים הקדושים".[20]
כתגובה לתוכנית הסיפוח שהציג ראש-הממשלה בנימין נתניהו בספטמבר 2019, התעמת צ'בושלו עם שר החוץ ישראל כ"ץ ואמר כי "ישראל נהפכת למדינת אפרטהייד גזענית".[21]
באוגוסט 2020 לאחר חתימת הסכם נרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות (כחלק מהסכמי אברהם) הוציא משרד החוץ הטורקי מסר בו נאמר כי "ההיסטוריה לא תסלח לאיחוד האמירויות על ההסכם" וכי לפלסטינים יש זכות להגיב להסכם בעוצמה בה יחפצו. [22]
במהלך מבצע שומר החומות התבטא צ'בושלו באמירה החריפה הביותר, כי "טורקיה מוכנה לשלוח כוחות צבא לירושלים" על רקע המהומות והמצב בעזה.[23]
התקרבות טורקיה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'בושולו נכנס לתפקידו כשר חוץ בתקופת השפל ביחסי ישראל-טורקיה, אך זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד נורמלו היחסים בין המדינות אחרי שש שנות נתק, והממשלות חתמו על הסכם פיוס.
בדצמבר 2020 פורסם כי טורקיה מעוניינת להעמיק את היחסים עם ישראל.[24] לאחר מכן, הבהיר צ'בושולו כי התנאי לכך הוא הקפאת הסיפוח, ההתנחלויות ו"פעולות אגרסיביות" נוספות. [25]
במאי 2022 ביקר צ'בושולו בישראל ופגש את שר החוץ יאיר לפיד, במטרה לקדם פתיחת שגרירויות הדדית במדינות. ביקור זה היה הראשון זה 15 שנה של שר חוץ טורקי בישראל. [26] [27]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'בושולו נשוי ואב לילד אחד.[2] הוא דובר טורקית, אנגלית, גרמנית ויפנית. הוא גם לומד את השפה הרוסית, דיבר בה בפומבי במספר הזדמנויות, [28] ותיאר את שליטתו בה ברמה "בינונית". [29] אחיו חסן הוא נשיא מועדון הכדורגל אלניאספור.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מבלוט צ'בושולו
מבלוט צ'בושולו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מבלוט צ'בושולו, ברשת החברתית אינסטגרם- פרופיל מועצת אירופה (PDF)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Davutoğlu announces new Turkish interim government dominated by AK Party loyalists". Today's Zaman. 28 באוגוסט 2015. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2015. נבדק ב-28 באוגוסט 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Who is Mevlüt Çavuşoğlu?". Mevlüt Çavuşoğlu. 2009. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2011. נבדק ב-10 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "PACE Head Presses For Political Reforms in Armenia". RFE/RL. 2010. נבדק ב-12 במאי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mevlüt Çavuşoğlu: faithful follower". POLITICO. 2014-07-17. נבדק ב-2020-05-29.
- ^ "Russia to cooperate with PACE on famine report". The Voice of Russia. 25 בנובמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-29 בינואר 2010. נבדק ב-10 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sariişik, Dönduü (25 בינואר 2010). "Turkish parliamentarian elected president of PACE". Hürriyet. נבדק ב-26 בינואר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "AK Party to revive its reformist spirit". Today's Zaman. 9 באוקטובר 2009. נבדק ב-10 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, January 2018) - ^ "Mr Mevlüt ÇAVUŞOĞLU". Council of Europe. 2009. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2009. נבדק ב-10 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Prime Minister Erdogan's Speech at the AK Congress". AK Party. 3 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2010. נבדק ב-10 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Newspot no.99 (October 2009)" (PDF). Prime Minister's Office. 1 באוקטובר 2009. נבדק ב-10 בינואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, April 2020) - ^ "Antalya'da kavga cikti". Hürriyet. 30 במרץ 2014. נבדק ב-30 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "0 Mart yerel seçimleri: AKP'nin sandık sandık, hile, baskı ve usulsüzlükleri". sendika.org. 30 במרץ 2014. נבדק ב-30 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Escritt, Thomas; Gumrukcu, Tuvan (11 במרץ 2017). "Dutch PM bars Turkish foreign minister in escalation of rally row". Reuters. נבדק ב-11 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Le président turc Erdogan qualifie les Pays-Bas de "vestiges du nazisme"". Le Figaro. 11 במרץ 2017. נבדק ב-11 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Roberts, Elizabeth (13 במרץ 2017). "Turkish minister tells Dutch: 'I am not a terrorist'". CNN. נבדק ב-13 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ (www.dw.com), Deutsche Welle. "Turkey's Cavusoglu: Netherlands is 'capital of fascism' - News - DW.COM - 12.03.2017".
- ^ Turkey’s President Erdogan announces new cabinet, www.aljazeera.com (באנגלית)
- ^ Staff, Reuters (2016-06-22). "Turkey will continue to meet with Hamas, Turkish foreign minister says". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-04-02.
- ^ החרפה ביחסים: טורקיה מגרשת את השגריר הישראלי, באתר ynet, 15 במאי 2018
- ^ דן שמואל אלמס, "רק אנחנו נגן על הר הבית", באתר ישראל היום, 2019-05-03
- ^ טורקיה: "ישראל הופכת לאפרטהייד". כץ: "לא תטיפו מוסר", באתר ynet, 15 בספטמבר 2019
- ^ טורקיה על ההסכם עם איחוד האמירויות: "לפלסטינים הזכות להגיב בעוצמה", באתר ynet, 14 באוגוסט 2020
- ^ נטע בר, "אם צריך, נשלח כוחות צבא לירושלים", באתר ישראל היום, 11/05/2021
- ^ יועץ של נשיא טורקיה: "מצפים לנרמול מחדש של היחסים עם ישראל", באתר www.maariv.co.il
- ^ "Israeli Settlements Obstacle to Normalized Ties, Turkey Says". Bloomberg.com (באנגלית). 2021-01-18. נבדק ב-2021-04-02.
- ^ אייכנר, איתמר (2022-03-09). "הרצוג: "הייתה בצורת ביחסי טורקיה-ישראל"; ארדואן: "מקווה שזו נקודת המפנה"". Ynet. נבדק ב-2022-03-10.
- ^ שר החוץ של טורקיה נחת לביקור בישראל וברשות הפלסטינית - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2022-05-24
- ^ https://rusorel.info/ya-tebe-po-russki-govoryu-mid-turcii-perexodit-na-russkij-yazyk/amp/
- ^ https://mk-turkey.ru/politics/2019/03/14/mot-chavushoglu-priznalsya-chto-ne-tolko-govorit-na.html