מארינו פאליירו
 | |||||||||
| הוצאתו להורג של מארינו פאליירו, מעשה ידי אז'ן דלקרואה, 1827 | |||||||||
| לידה |
1274 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
17 באפריל 1355 (בגיל 81 בערך) ונציה, הרפובליקה של ונציה | ||||||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||||||
| מקום קבורה |
כנסיית הקדושים ג'ובאני ופאולו | ||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
מארינו פאליירו (באיטלקית: Marino Faliero; בוונטית: מרין פאלייר - Marin Falier; 1285 - 17 באפריל 1355) היה הדוכס ה-55 של ונציה. פאליירו כיהן כדוג'ה מאז מינויו, ב-11 בספטמבר 1354 ועד הוצאתו להורג.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך כהונתו כדוג'ה, בשנת 1355 ניסה פאליירו להכריז על עצמו כנסיך ולהפוך את רפובליקת לה סרניסימה למלוכה. ככל הנראה ניסיון זה נבע מהשיטיון שבו לקה פאליירו בשל גילו בעת כהונתו (פאליירו היה בן למעלה מ-70). אצולת ונציה עצרה את פאליירו, העמידה אותו למשפט, ובסיומו נכרת ראשו. עשרה מעוזריו של פאליירו שסייעו לו הוצאו להורג בתלייה וגופותיהם נתלו מחלונות ארמון הדוג'ה הצופים לכיכר סן מרקו.
כחלק מפסק הדין נפסק כי שמו וזכרו ימחו מדברי ימי העיר (דמנאטיו ממוריאה) ולכן דיוקנו התלוי בחדר המועצה הגדולה (Sala del Maggior Consiglio) שבארמון הדוג'ה הושחר.
סיפור חייו של פאליירו תואר בדרמה מאת לורד ביירון בשנת 1820 והפך לאופרה בשם זה מאת גאטנו דוניצטי בשנת 1835.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מארינו פאליירו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מארינו פאליירו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| הקודם: אנדראה דאנדולו |
דוכסי ונציה 1354–1355 |
הבא: ג'ובאני גראדניגו |