מאיר ברד

מאיר ברד
	מאיר ברד, ועידת הנגב ה-5, מאי 2012
מידע אישי
לידה	7 בנובמבר 1949 (בן 74); פרדס חנה שבישראל
גובה	1.79 מטר
עמדה	קשר
מועדוני נוער
	הפועל באר שבע
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

מאיר ברד (נולד ב-7 בנובמבר 1949) הוא כדורגלן עבר ישראלי אשר שיחק בעמדת הקשר בהפועל באר שבע ונבחרת ישראל.

ברד שיחק במרבית שנות הקריירה שלו בהפועל באר שבע, איתה זכה בשתי אליפויות. הוא היה השחקן הבאר שבעי הראשון ששיחק באופן קבוע במדי נבחרת ישראל. שיחק 385 משחקים בליגה העליונה בהם כבש 70 שערים. בשנת 1974 זכה בתואר כדורגלן העונה בישראל ובשנת 2009 נבחר להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר ברד נולד להורים שעלו מתוניסיה בסוף שנות ה-40. לאחר לידתו במעברת פרדס חנה, הועברה המשפחה למושב גילת ולאחר מכן השתקעו בשכונה א' שבבאר שבע. עד גיל 14 שיחק ברד כילד עני בשכונת ילדותו, יחד עם שחקנים נוספים לעתיד בקבוצת הפועל באר שבע כמו רפי אליהו, מאיר אדמון, מאיר עייני ואשר שלגי. בבית ספר שיחק עם חבריו קטרגל בהפסקות וכך גילתה אותו הפועל באר שבע שם החל את הקריירה והצטרף לקבוצת הנוער שלה. את קבוצת הנוער הוביל ברד לאליפות הליגה הבכירה לנוער. בסוף 1966, בטרם מלאו לו 17, שותף לראשונה במשחקי הקבוצה הבוגרת על ידי המאמן יחיאל מור,^[1]^[2] שם כבש צמד שערים בהופעת הבכורה, והפך במהירות לאחד מהשחקנים המרכזיים בקבוצה. באותה עת הוא הופיע עדיין בשם משפחתו המקורי, ברדה ונקרא "מירו ברדה", אותו עיברת בהמשך ל"ברד".

ברד הצטיין בראיית משחק, במסירות מדויקות ובבעיטות חזקות מכל הטווחים. נחשב כמנהיג הקבוצה במרכז השדה, יחד עם רפי אליהו שאייש את האגף השמאלי ועם אליהו עופר ששיחק בקישור האחורי.

בעונה שנסתיימה ב-1969 נקבע, עוד לפני המחזור האחרון, כי הפועל באר שבע תנשור לליגה השנייה. במחזור הליגה האחרון שיחקה הפועל באר שבע מול מכבי יפו שהייתה זקוקה לניצחון במשחק על מנת להישאר בליגה העליונה. ברד טען בשנים מאוחרות יותר, כי הוצעו לו סכומי כסף על ידי אנשים מיפו כדי שלא יתאמץ ולא יבקיע שערים במשחק. הפועל באר שבע ניצחה במשחק משני שערים של ברד ושתי הקבוצות ירדו בצוותא לליגה השנייה.

בעונת 1971/1972 הבקיע ברד שער שנחרת בזיכרון אוהדי הכדורגל של אותן שנים. במשחק של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב, שנערך באצטדיון בלומפילד לעיני 22,000 צופים ואשר התעלה לרמה גבוהה, הוא כבש שער בדקה ה-90 בבעיטה עזה מ-25 מטר, אל בין חיבורי הקורות של שוער הפועל תל אביב, אריה בז'רנו והשווה את התוצאה ל-2-2. בעונת 1973/1974 זכה בתואר כדורגלן העונה של "ידיעות אחרונות".

שנות השיא היו בעונות 1974/1975 ו-1975/1976 כאשר זכה עם הפועל באר שבע באליפות המדינה. נחשב אחד מהגורמים הישירים לזכייה באליפות ואף זכה בתואר שחקן העונה בשנת האליפות הראשונה.

ב-1977 עבר לשחק שנה אחת בהפועל חיפה ולאחריה חזר להפועל באר שבע, שם סיים את הקריירה שלו בתום עונת 1982. עם פרישתו מהפועל באר שבע עבר ברד לשחק כמה משחקים בשורות בית"ר באר שבע, לפני שעבר להפועל ירושלים. בעונת 1983/1984 החתימה בית"ר באר שבע את ברד מחדש, גם מתוך כוונה ל"משוך" אוהדים מהפועל לבית"ר באר שבע. בעונת 1984/1985 שיחק כמה משחקים בהפועל דימונה מליגה א' דרום, לפני שפרש בגיל 35.

לאחר פרישתו החל ברד בקריירת אימון במחלקות הנוער של הפועל באר שבע. בהמשך, בשנת 2008, שימש ברד כמגלה כישרונות של הפועל באר שבע בקרב ילדים ונוער בבאר שבע, וכמאמן ילדים ג' של קבוצת הפועל מיתר.

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברד הוזמן לסגל נבחרת ישראל על ידי עמנואל שפר ושיחק את משחקו הראשון במדי הנבחרת ב-25 באוגוסט 1969, בהפסד 1–3 לנבחרת שוודיה. השתתף במשחקי הנבחרת במוקדמות מונדיאל 1970 ואף היה בהרכב הפותח במשחק המכריע על כרטיס העלייה לטורניר הגמר שנערך בסידני ובו סיימה ישראל בתיקו 1-1 מול נבחרת אוסטרליה. נופה מהסגל לפני טורניר הגמר במקסיקו. בסך הכול השתתף ב-13 משחקים בין ארציים, כולל במוקדמות מונדיאל 1974 ובמוקדמות האולימפיאדה 1976. במסגרת זו שיחק גם את משחקו האחרון במדי הנבחרת במשחק התיקו 0-0 מול נבחרת קוריאה הדרומית ב-28 באפריל 1976. הוא נופה מסגל הנבחרת על ידי המאמן דוד שווייצר לאחר שהתברר שבילה, בניגוד להוראות, יחד עם חברו לקבוצה ולנבחרת, רפי אליהו, בפאב במסע הכנה של הנבחרת באירופה.