לילי יאן
 | |
| לידה |
5 במרץ 1900 קלן  |
|---|---|
| פטירה |
1944 (בגיל 43 בערך) מחנה ההשמדה בירקנאו, גרמניה הנאצית |
| תפקידים |
רופאה |
  | |
לילי יאן (בגרמנית: Lilli Jahn, נולדה לילי שלוכטרר, Lilli Schlüchterer; 5 במרץ 1900 – בערך 19 ביוני 1944) הייתה רופאה יהודייה-גרמנייה, שזכתה לתהילה בינלאומית לאחר מותה כאשר פורסמו מכתביה לחמשת ילדיה אותם כתבה במהלך מאסרה במחנה העבודה ברייטנאו. היא גורשה למחנה הריכוז אושוויץ ונרצחה שם. אוסף מכתביה וסיפור חייה נפרש בספרו של נכדה, עורך הדר שפיגל מרטין דרי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילי יאן נולדה בתור לילי שלוכטרר, בתו של סוחר עשיר שחיה בקלן כיהודייה במשפחה מתבוללת ליברלית. היא קיבלה השכלה די מתקדמת לילדה באותה תקופה: היא למדה את דרגות ה- A שלה בשנת 1919 בבית הספר "הקיסרית אוגוסטה" בקלן והתחילה לאחר מכן ללמוד רפואה בווירצבורג, האלה, פרייבורג וקלן. אחותה אלזה שהייתה צעירה ממנה בשנה למדה כימיה. בשנת 1924 סיימה לילי את לימודיה בהצלחה וקיבלה תואר דוקטור עם עבודת גמר בנושא המטולוגיה. בתחילה היא עבדה בעבודה זמנית במרפאת רופא וב"Israelitischens Asyl für Kranke und Altersschwache "בקלן. לילי שלוכטרר נישאה לארנסט יאן ונולדו להם חמישה ילדים.
מאסר בברייטנאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף אוגוסט 1943 נדרשה לילי יאן - להוסיף את השם 'שרה'. היא נדרשה לוותר על תואר הרופא שהיה אסור על יהודים. היא נעצרה, נחקרה ובגלל הפרה של הרייכסגסץ ב-17 באוגוסט 1938, נשלחה למחנה חינוך העבודה ברייטנאו ליד גוקסאגן, מדרום לקאסל, בנסיבות מפוקפקות. ילדיה הקטינים הושארו להסתדר לבד וללא השגחה. במהלך המלחמה ארנסט התגרש ממנה. בעוד האב שהתחתן מחדש נלחם בחזית, נותרו הילדים ובראשם אילזה הבכורה שהייתה בת 14 לבד. בתחילה עבדה לילי יאן כפועלת כפייה במפעל תרופות. בתה אילזה הצליחה לבקר את אמה שכבר נחלשה במהלך מעצרה רק פעם אחת. עד היום לא נותר ברור עד כמה ארנסט יאן בעלה ניסה להציל את חייה של גרושתו על ידי תחנונים לגסטפו האחראי בקאסל או למחלקה הראשית לביטחון של הרייך בברלין. מאמצי ההצלה של חברי הכנסייה בקאסל נותרו ללא הצלחה.
גירוש לאושוויץ ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1944 גורשה לילי יאן בטרנספורט דרך דרזדן לאושוויץ. לפני גירושה הצליחה להבריח מכתבים לילדיה מברייטנאו: הם הגיעו לבנה, שהחזיק אותם ללא ידיעת אחיותיו עד למותו ב-1998. המכתב האחרון שנכתב על ידי לילי יאן מאושוויץ מיום 6 במרץ 1944 נכתב על ידי מישהו אחר. ילדיה קיבלו את המסר על מות אמה בספטמבר 1944 באימנהאוזן.
"ליבי הפצוע"[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ליבי הפצוע" הוא ספר מאת מרטין דרי המאגד בתוכו בין היתר את מכתביה של לילי יאן לילדיה ואת סיפור חייה. גרהרד יאן, שהיה שר המשפטים תחת קנצלר גרמניה וילי ברנדט מת בשנת 1998. הוא הוריש חליפת מכתבים ענפה מהשנים 1943–1944, בין אמו לילי יאן לילדיה. אחיו לא ידעו על המכתבים.
לאחר שהתגלו המכתבים היו אחיותיו של יאן בהלם. האחיות זכרו את מכתביהן של אמן, אך לא ידעו שגרהארד שמר על המכתבים ושאותם לר הזכיר במשך כחמישים שנה.
חייה נפרשו במכתבים אשר שלחה לילדיה. במכתביה היא מנסה להילחם על לבו של ארנסט, שהיה סטודנט לרפואה וניסתה לעודד ולתמוך בילדיה שנעזבו מאחור. ילדיה השיבו לה במכתבים.
מרטין דרי נכדה של לילי ועורכו הראשי של העיתון "דר שפיגל" אסף את המכתבים שכתבה ובספרו "ליבי הפצוע", מספר את סיפורה של משפחת יאן.
"מכתב ללילי"[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "מכתב ללילי", הוא סרט תיעודי משנת 2006. הסרט הופק על ידי ה-BBC בבימוי רוג'ר צ'יילדס. בסרט חוזרים דרי, שהיה שותף להפקת הסרט, ואימו, בתה של לילי, לעיירה אימנהאוזן בה התגוררה המשפחה לפני מלחמת העולם השנייה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילי יאן (1900-1944), דף שער בספרייה הלאומית
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "לילי יאן".