ליואיס ד'אוסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליואיס ד'אוסו
Lluís d'Ossó i Serra
מידע אישי
לידה 1877
ברצלונה שבספרד
פטירה 1 בפברואר 1931 (בגיל 54 בערך)
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ליואיס ד'אוסו אי סרה
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן
שנים מועדונים
1899 - 1905 ברצלונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליואיס ד'אוסו אי סרהקטלאנית: Lluís d'Ossó i Serra, לעיתים נקרא בשם הספרדי "לואיס דה אוסו" (Luis de Ossó); נולד ב-1877 בברצלונה שבספרד, נפטר ב-1 בפברואר 1931 בברצלונה[1]) היה כדורגלן, מחלוצי הכדורגל בקטלוניה. ד'אוסו היה אחד החברים המייסדים של ברצלונה ב-1899. הוא שיחק במועדון ומילא מספר תפקידי מפתח בראשית דרכו.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני ברצלונה שזכו בקופה ברצלונה ב-1903:
עומדים: וידאל, רץ', טרדס וליובט;
יושבים: לסלטה, האריס, גאמפר, ויטי, מייר, שטיינברג וד'אוסו.

ליואיס ד'אוסו נולד לחיימה ד'אוסו ולטרזה סרה, דודו היה הכומר אנריקה ד'אוסו. בצעירותו היה ד'אוסו הבעלים של בית דפוס ואחד מהכותבים בשבועון "לוס דפורטס", שם כתב בנושא כדורגל תחת שם העט "חלוץ". כמו כן, עסק במספר ענפי ספורט, כגון רכיבה, רכיבה על אופניים, טרקינג, שיט והחלקה על גלגיליות, מעבר לכדורגל.[2] ד'אוסו היה חבר קרוב של ז'ואן גאמפר. גאמפר רצה לייסד מועדון כדורגל, ולשם כך הוא זימן ישיבה ב-29 בנובמבר 1899. ד'אוסו היה אחד מ-12 הנוכחים בישיבה והוא עזר לייסד את מועדון הכדורגל ברצלונה. הוא נבחר להיות מזכירו הראשון של הארגון, שבראשו עמד וולטר ויילד. למרות שינויים תכופים במועדון בראשית דרכו, כולל חילופו של ויילד בברתומאו טרדס, ד'אוסו נותר בתפקיד המזכיר במשך שנתיים, עד ה-25 בנובמבר 1901. אחת ממשימותיו הייתה שכירת מגרש בו תשחק הקבוצה, והוא סגר את העסקה עם מלון קזנובאס, בו שיחקה ברצלונה ב-1900 וב-1901. יתר על כן, בין ה-23 באוגוסט 1904 לבין ה-6 באוקטובר 1905, בזמן נשיאותו של ארתור ויטי, היה אחד מחברי הדירקטוריון.

במקביל היה ד'אוסו גם שחקנה של הקבוצה, בה שיחק כחלוץ. הוא תואר כשחקן שאוהב לשחק על הקרקע ומשתמש רבות במהירותו הגבוהה.[3] 10 ימים לאחר ייסוד המועדון, השתתף ד'אוסו במשחקה הראשון בתולדותיה, נגד קבוצה של שחקנים בריטים, אך בתקופה שלאחר מכן העדיף להשתתף עם קבוצת המשנה של המועדון, שהשתתפה במשחקים שוליים ופחותי חשיבות. החל מ-1903 התבסס כשחקן בקבוצה הראשונה של המועדון, והוא שיחק עד 1905. ד'אוסו היה שותף לזכיות הראשונות בתארים בתולדות המועדון: "קופה מקאיה" ב-1902, "קופה ברצלונה" ב-1903 ואליפות קטלוניה ב-1905. ב-13 במאי 1902, בחצי גמר גביע ההכתרה, השתתף במשחק הראשון של ברצלונה נגד ריאל מדריד, משחק שלימים נודע בשם "הקלאסיקו". ברצלונה ניצחה 3-1 ועלתה לגמר, בו הפסידה לוויסקאיה. בסך הכול הופיע 55 פעמים במדי ברצלונה והבקיע 45 שערים.

על אף מעורבותו הרבה במועדון הכדורגל ברצלונה, ב-1905 הסתיימה דרכו שם עקב שתי סיבות עיקריות: האחת הייתה בעיות רפואיות עמן התמודד. השנייה הייתה חילוקי דעות עם גאמפר, שלמרות חברותם בתחילת הדרך, התרחקו האחד מן השני בשל הפערים הרעיוניים שעמדו ביניהם.

ד'אוסו הוא הדמות המרכזית באחד הסיפורים בנוגע לעיצוב הסמל הנוכחי של ברצלונה. בתחילת דרכו, השתמש המועדון בסמל העיר ברצלונה. לפי הסיפור, במהלך ישיבה לגבי בחירת עיצוב סמל מקורי למועדון, חברי הישיבה לא הצליחו להגיע להסכמה והדיון התלהט. ד'אוסו, כמזכיר, קטע את הנוכחים וצעק: "זה סיר בישול!" ביטוי בקטלאנית ("Això es una olla de grills!") שמתייחס למהומה גדולה. הקריאה של ד'אוסו העניקה השראה לגאמפר, שצייר מגן דמוי סיר, ובתוכו היו הסמלים של העיר, בנוסף לצבעי המועדון, רימון וכחול. היום סיפור זה נחשב כאגדה בלבד והגרסה הסבירה ביותר היא שהמגן נבחר לאחר שקוימה תחרות עיצוב לבחירת הסמל, בה ניצח קרלס קוממלה.[4][5]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Don Luis de Ossó y Serra,‏ La Vanguardia,‏ 20.2.1931
  2. ^ Siluetas,‏ Los Deportes (מס' 21), 1.6.1902
  3. ^ Segundo team del Football-Club Barcelona,‏ Los Deportes (מס' 23), 7.6.1903
  4. ^ El escudo, באתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה
  5. ^ Historia de un escudo y unos colores,‏ Mundo Deportivo,‏ 11.11.1974, עמ' 68