ליאוניד ברז'נייב

ליאוניד ברז'נייב
Леони́д Ильи́ч Бре́жнев
לידה	19 בדצמבר 1906; קמיאנסקה, האימפריה הרוסית
פטירה	10 בנובמבר 1982 (בגיל 75); זרייצ'יה (אנ'), ברית המועצות
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	חומת הקרמלין, מוסקבה
השכלה	האוניברסיטה הטכנית של דניפרודזרז'ינסק (1935)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בן או בת זוג	ויקטוריה ברז'נייבה (1928–10 בנובמבר 1982)
	14 באוקטובר 1964 – 10 בנובמבר 1982; (18 שנים)
	→ ניקיטה חרושצ'וב יורי אנדרופוב ←
פרסים והוקרה
	גיבור ברית המועצות (18 בדצמבר 1966); העיטור הלאומי חוסה מרטי (29 בינואר 1974); מסדר ההצטיינות הלאומי של קרלוס מנואל דה סספדס (15 בדצמבר 1981); גיבור הרפובליקה של קובה (15 בדצמבר 1981); מסדר הדגל הלאומי (19 באוגוסט 1982); כוכב הרפובליקה של אינדונזיה (1976); מסדר חוף חירון (15 בדצמבר 1976); מסדר סוחבאטאר (1966); מסדר סוחבאטאר (דצמבר 1981); גיבור הרפובליקה העממית של מונגוליה (14 בדצמבר 1976); מסדר סוחבאטאר (14 בדצמבר 1976); מסדר סוחבאטאר (1971); מדליה לציון 30 שנים לנצחון בקרב חלקין גול (1969); כוכב הרפובליקה של אינדונזיה (1961); מסדר קרל מרקס (18 בדצמבר 1981); מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה (18 בדצמבר 1981); גיבור העמל (21 בדצמבר 1981); מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה (17 בדצמבר 1976); מסדר גאורגי דימיטרוב (דצמבר 1981); כוכב ידידות העמים (13 בדצמבר 1976); מסדר הו צ'י מין (21 בדצמבר 1981); גיבור גרמניה המזרחית (13 בדצמבר 1976); גיבור גרמניה המזרחית (18 בדצמבר 1981); מסדר כוכב הזהב (יולי 1980); מסדר קרל מרקס (18 בדצמבר 1979); גיבור גרמניה המזרחית (18 בדצמבר 1979); גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (דצמבר 1981); מדליה לציון 50 שנה למהפכה המונגולית (1971); אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (יוני 1978); מדליית "אומץ מול האויב" (1945); Commemorative medals of the Czechoslovak army abroad (1946); צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (1947); צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (1945); קולר של מסדר האריה הלבן (פברואר 1973); מדליית "חיזוק אחים לנשק" (1980); מסדר החירות של יוגוסלביה (1976); מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול (1962); Gold Mercury International Award (13 באוקטובר 1980); פרס דימיטרוב (23 בנובמבר 1978); מדליית 50 שנה לצבא העם המונגולי (1971); מסדר קלמנט גוטוולד (16 בדצמבר 1981); מסדר קלמנט גוטוולד (2 ביוני 1978); מסדר צלב גרונוולד, דרגה 2 (1946); מדליית הניצחון והחירות 1945 (1946); Grand Cross of the Order of Merit of the Polish People's Republic (דצמבר 1981); הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי (21 ביולי 1974); גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (16 בדצמבר 1981); אות המסדר הכוכב של רומניה (24 בנובמבר 1976); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (19 בדצמבר 1976); מסדר קלמנט גוטוולד (29 באוקטובר 1976); עיטור המסדר "ניצחון הסוציאליזם" (דצמבר 1981); גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (29 באוקטובר 1976); גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (5 במאי 1970); מדליית השלום של האו"ם (1977); מסדר גאורגי דימיטרוב (דצמבר 1976); מסדר גאורגי דימיטרוב (8 בספטמבר 1973); פרס לנין לשלום (12 ביוני 1973); כוכב הזהב (18 בדצמבר 1966); מדליית הזהב ע״ש קרל מרקס (16 בנובמבר 1977); מדליה על הגנת הקווקז (1944); מדלייה "על הגנת אודסה" (1942); גיבור ברית המועצות (18 בדצמבר 1976); כוכב הזהב (18 בדצמבר 1976); עיטור לנין (18 בדצמבר 1976); עיטור לנין (19 בדצמבר 1978); גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (דצמבר 1976); כוכב הזהב (19 בדצמבר 1978); עיטור על שם בוגדן חמלצניצקי, דרגה שנייה (23 במאי 1945); עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (18 בספטמבר 1943); עיטור הדגל האדום (12 במרץ 1942); מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 (1945); עיטור לנין (18 בדצמבר 1966); עיטור הניצחון (20 בפברואר 1978); עיטור הכוכב האדום (16 במרץ 1943); מסדר קרל מרקס (אוקטובר 1974); עיטור מהפכת אוקטובר (14 במרץ 1979); מסדר קלמנט גוטוולד (5 במאי 1970); מסדר האריה הלבן (1946); גיבור ברית המועצות (18 בדצמבר 1981); גיבור ברית המועצות (19 בדצמבר 1978); כוכב הזהב (18 בדצמבר 1981); גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה (8 בספטמבר 1973); עיטור הדגל האדום (29 במאי 1944); מסדר שמש החרות (16 בדצמבר 1981); נשק הכבוד עם חותם ברית המועצות (18 בדצמבר 1976); מסדר מאי (1974); עיטור לנין (2 באוקטובר 1971); עיטור מהפכת אוקטובר (18 בדצמבר 1980); עיטור לנין (18 בדצמבר 1956); גיבור העמל הסוציאליסטי (17 ביוני 1961); עיטור לנין (17 ביוני 1961); מדליית הפטיש והמגל (17 ביוני 1961); עיטור לנין (2 בדצמבר 1947); עיטור לנין (18 בדצמבר 1981); מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945; מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; פרס לנין; מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה על ההצטיינות בקרב; מדלייה לציון 1500 שנה לקייב; Medal "For the Restoration of the Black Metallurgy Enterprises of the South"; מדליה על חיזוק הברית הקרבית; מדליה על הכשרת קרקעות בתולות; מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה על שחרור פראג; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מדליה על שחרור ורשה; מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד; Medal "For Oder, Nysa and the Baltic"; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
חתימה

ליאוניד איליץ' ברז'נייב (ברוסית: Леони́д Ильи́ч Бре́жнев ‏האזנה^ⓘ‏^?‏;‏ 19 בדצמבר 1906 – 10 בנובמבר 1982) היה מדינאי סובייטי, יו"ר נשיאות הסובייט העליון משנת 1960 עד שנת 1964, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בשנים 1964–1966,^[1] המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בין 1966 ל-1982 ויו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה) בין 1977 ל-1982.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברז'נייב נולד בקאמנסקויה (היום דניפרודזרז'ינסק) שבאוקראינה, קיבל הכשרה מקצועית של מהנדס-מטאלורג והחל לעבוד בתעשיות הפלדה של מזרח אוקראינה. למרות היותו ממוצא אתני רוסי, שמר ברז'נייב על מבטאו האוקראיני כל חייו.

בשנת 1923 הצטרף לקומסומול, וב-1931 החל להיות פעיל במפלגה הקומוניסטית עצמה ולעלות בשורות מנגנונה. בין השנים 1935–1936 שירת בצבא האדום כקומיסר ביחידת שריון.

ברז'נייב היה מדור המנהיגים הסובייטיים הראשון שלא חווה על בשרו את רוסיה שלפני המהפכה הקומוניסטית והיה צעיר מכדי להשתתף במאבקי השליטה לאחר מותו של לנין ב-1924. ברז'נייב הצטרף למפלגה כשסטלין היה מנהיגה הבלתי מעורער, והוא בגר בצלו כסטאליניסט נאמן. כאחרים ששרדו את הטיהורים הגדולים, אף הוא קודם במהירות במפלגה, שכן תפקידים בכירים רבים בשורותיה התרוקנו בתקופת טיהורים אלה.

ב-1939 היה למזכיר המפלגה בדניפרופטרובסק, תפקיד בעל אחריות רבה על המפעלים הביטחוניים שבעיר. במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן כראש המחלקה הפוליטית של חזית הדרום והתיידד עם חרושצ'וב, שפרש עליו חסותו. בהיותו בדניפרופטרובסק הוא התיידד עם ניקולאי שצ'ולוקוב שהיה שר הפנים הסובייטי במשך 16 שנים החל משנת 1966. בסוף המלחמה הוא היה הקומיסר הפוליטי של החזית האוקראינית הרביעית שכבשה את פראג.

ב-1946 הוא פרש מהצבא האדום בדרגת מאיור גנרל וחזר לדניפרופטרובסק המשתקמת. בשנת 1957 הפך לחבר בנשיאות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, בשנת 1960 נבחר ליו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה), ומשנת 1964 שימש כסגנו למעשה של חרושצ'וב, וסומן כיורשו.

מנהיג ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1964 כאשר המזכ"ל חרושצ'וב היה בחופשה, התאספה אליטת המפלגה והוחלט להדיח את חרושצ'וב. הקושרים העיקריים היו מיכאיל סוסלוב, אנדריי גרומיקו, אלכסיי קוסיגין, ניקולאי פודגורני ובראשם - ליאוניד ברז'נייב. לאחר שהודח חרושצ'וב חולק השלטון בין שלושה אנשים: ברז'נייב שמונה למזכ"ל, פודגורני, שמונה ליו"ר נשיאות הסובייט העליון (דהיינו נשיא המדינה) ואלכסיי קוסיגין שמונה לראש הממשלה. ברז'נייב החזיר לק.ג.ב. את מירב הכוח שהיה לו בתקופת סטלין. במאי 1967 הוא הדיח מתפקידיו את אלכסנדר שלפין שהיה סגן ראש הממשלה ואת יו"ר הק.ג.ב., ולדימיר סמיצ'סטני, ומינה במקומו את יורי אנדרופוב. דיסידנטים שהתנגדו דוכאו בכוח ומספר האנשים שנשלחו למחנות העבודה, גולאג, גדל. עם זאת המשיכה העלייה ברמת החיים של התושבים. בתחום הצבאי פתח ברז'נייב בתוכנית כוללת לחיזוק כוחו של הצבא הסובייטי ובכך הגיע לשוויון צבאי עם צבא ארצות הברית ואף עלה עליו ^[^{דרוש מקור]}. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עלה מעמדו של ברז'נייב והיה ברור שהוא "ראשון בין שווים". לאחר שהרפורמה הכלכלית בברית המועצות שהחלה בשנת 1965 נעצרה הגיעה הכלכלה הסובייטית לאורך שנות ה-70 של המאה ה-20 למבוי סתום. זאת, עקב השיטה הכלכלית שלא השאירה מקום ליזמות, לא נתנה תמריצים לחדשנות ולהכנסת טכנולוגיות חדשות ופעלה בדרך של תכנון כלכלי ריכוזי מדי, ששם דגש על תפוקה במקום על איכות. נוספו על-כך שחיתות גוברת והשקעות גדולות בצבא, שבאו על חשבון הכלכלה.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני אלמנטים עיקריים ניכרו במדיניות החוץ של ברז'נייב: האחד דו-קיום עם ארצות הברית (דטאנט) והשני המשך הגברת ההשפעה הסובייטית בעולם. למדינות הגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה ניתן יותר חופש, אך עם זאת ברז'נייב לא התיר להן לפרוש מהגוש המזרחי או לבצע רפורמות שייסטו מהסוציאליזם. אחת המדינות שסטתה מהסוציאליזם הסובייטי הייתה צ'כוסלובקיה וברז'נייב הגיב בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בשנת 1968 וניסוח "דוקטרינת העצמאות המוגבלת" - או בשמה הנפוץ "דוקטרינת ברז'נייב". גישתו של ברז'נייב הייתה הימנעות מסכסוכים ישירים עם ארצות הברית ובהגברת היחסים בין השתיים, אך עם זאת התערב רבות בנעשה בעולם השלישי ושלח את כוחותיו בלא היסוס במקביל להרגעת היחסים עם ארצות הברית. אחת התוצאות של מדיניות זו היא שבאמצע שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הגיעה ברית המועצות לשיא השפעתה ויוקרתה בעולם. כחלק מה"דטאנט" עם ארצות הברית נחתמו הסכמים לפיקוח והגבלת נשק (למשל סאל"ט). פלישת הצבא הסובייטי לאפגניסטן בינואר 1979 שמה קץ למדיניות ה"דטאנט" והגבירה את המתיחות בין ברית המועצות וארצות הברית. פן נוסף של מדיניות החוץ של ברז'נייב היה החמרת ניתוק היחסים עם סין, על רקע הסכסוך המתמשך בין שתי הענקיות הקומוניסטיות.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו האחרונות של ברז'נייב הידרדרה בריאותו בעיקר כתוצאה מעישון. הוא עבר מספר אירועי שבץ מוחי שהקשו עליו יותר לתפקד מבחינה פיזית ומנטלית גם יחד, ב-1975 עבר ברז'נייב אירוע מוחי ראשון, שאחריו באו אירועים נוספים ב-1978 ו-1979. בעקבות זאת איבד חלק מיכולת הריכוז, דבר שהקשה עליו להמשיך לתפקד באופן נורמלי. הליכתו נעשתה רעועה יותר ודיבורו לא ברור, והיה לו קושי להתרכז בנושאים חשובים שדרשו תשומת לב רבה כמו הבעיות ההולכות וגוברות של הכלכלה הסובייטית.

הוא גם החל מעודד פולחן אישיות סביבו, שהתגבר סביב יום הולדתו השבעים (1976): ברז'נייב עיטר את עצמו בשפע עיטורים ואותות (42 סה"כ), וביניהם אף עיטור הניצחון הגבוה והנדיר ביותר, בניגוד גמור לתקנות הענקת העיטור. ליאוניד ברזנייב הוא האדם שזכה למספר העיטורים הרב ביותר בתולדות ברית המועצות. לאחר קבלת עיטור הניצחון, הוטחה בו ביקורת קשה מצד גורמי צבא, בטענה כי העיטורים הוענקו לו בניגוד לתקנון. הענקה זו אכן בוטלה בשנת 1989. ביום הולדתו ה-70 ב-1976 הוענקה לו הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר בברית המועצות, מרשל ברית המועצות, בדומה לסטלין, דבר שעורר התנגדות בקרב בכירי הצבא הסובייטי.

הפעם האחרונה שהופיע בציבור הייתה ב-7 בנובמבר 1982, שלושה ימים לפני מותו. בבוקר ה-10 בנובמבר 1982 לקה בהתקף לב, ומותו נקבע ב-8:30. ביום שלמחרת השתנה לפתע לוח השידורים ברדיו ובטלוויזיה, ושודרו תוכניות על היסטוריה. שמועות החלו להתרוצץ ברחבי המדינה שאחד מבכירי השלטון מת. הועלו השערות שונות והוזכרו שמותיהם של זקן חברי הפוליטביורו ארביד פלשה, ראש הממשלה ניקולאי טיחונוב ושר ההגנה דימיטרי אוסטינוב. בסופו של דבר, 26 שעות לאחר מותו, הגיעה ההודעה הרשמית ובה נאמר כי "הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, נשיאות הסובייט העליון ומועצת השרים של ברית המועצות מודיעים בצער על מותו של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות, ליאוניד איליץ' ברז'נייב, ב-10 בנובמבר 1982". הוכרזו חמישה ימי אבל.

ברז'נייב זכה לאחת הלוויות המפוארות ביותר שזכה להן אדם אי פעם: רחובות שלמים בבירה מוסקבה נסגרו והתפרסו בהם כוחות גדולים של משטרה, צבא וק.ג.ב., על מנת לאבטח את המקום ולאפשר לנוכחים להסתובב בחופשיות. גופתו הונחה בתוך ארון פתוח שמסביבו הונחו זרים של פרחים באולם ב"בית האיגודים המקצועיים" ואנשים הורשו לעבור ולצפות בו. בנוסף, מספר עצום של נציגים מרוב מדינות העולם נכחו בהלווייתו: 32 ראשי מדינות, 15 ראשי ממשלה, 14 שרי חוץ ו-4 נסיכים. ב-15 בנובמבר, חמישה ימים לאחר מותו, הוצא ארונו מ"בית האיגודים המקצועיים" והונח על עגלה מפוארת שנקשרה לנגמ"ש. כך הובלה העגלה ברחובות מוסקבה עד שהגיעה לכיכר האדומה, שהייתה מלאה באנשים. הארון נעצר באמצע הכיכר האדומה מול המאוזוליאום של לנין, והמנהיגים הסובייטים עלו לגג המאוזוליאום. אנדרופוב נשא הספד ולאחר מכן נלקח ארונו של ברז'נייב לבית הקברות של חומת הקרמלין, שם הוטמן, ובמקביל נוגן ההמנון והייתה עמידת דום כללית ברחבי ברית המועצות למשך 5 דקות. לאחר טקס הקבורה נערך מצעד כבוד שחתם את טקס ההלוויה.

תדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תדמיתו של ברז'נייב בעולם המערבי היא שלילית. שלטונו מכונה "עידן הסטגנציה" והוא נחשב כמי שהניח לשחיתות לחדור לגופים השונים במדינה בלא לעשות דבר. עם זאת, מצטייר שבראשית המאה ה-21 קיימים יותר ויותר נוסטלגיה וגעגועים לתקופת ברז'נייב עקב התהפוכות הכלכליות שקרו ברוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991. רבים זוכרים את תקופתו כתקופה של יציבות כללית במדינה. ב-2013, 56% מהרוסים ציינו אותו כמנהיג המועדף עליהם.^[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברז'נייב היה נשוי לוויקטוריה פטרובנה (1912–1995) והיו לו שני ילדים: גלינה (1929-1998) ויורי (1933–2013).

גלינה ניהלה אורך חיים בוהמי, הייתה מעורבת בלא מעט שערוריות (כולל פרשייה פלילית של גניבת תכשיטים יקרי ערך), מהן יצאה בזכות ייחוסה המשפחתי. אך לאחר מותו של אביה, התהפך מזלה. בתקופת שלטונו של יורי אנדרופוב הוחזקה למעשה במעצר בית. בתקופת שלטונו של מיכאיל גורבצ'וב הוחרמו מרבית נכסיה. היא מתה חסרת כל בבית חולים פסיכיאטרי בשנת 1998.

יורי ברז'נב מילא תפקידים בכירים במשרד לסחר חוץ. הוא ניהל אורך חיים צנוע (יחסית לאחותו). שלוש שנים לאחר מות אביו, הוא פוטר מתפקידו והוצא לפנסיה מוקדמת. בנו של יורי, אנדריי (1961- 2018), הנהיג בשנים 2014 - 2016 את בהמפלגה הקומוניסטית הרוסית לצדק חברתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ליאוניד ברז'נייב בוויקישיתוף

ליאוניד ברז'נייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ליאוניד ברז'נייב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לאוניד איליץ ברז'ניב (1906-1982), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שימש כ"מזכיר הראשון" עד לוועידה ה-23 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (אנ'), שבה הוחלט להחזיר את המשרה של המזכיר הכללי.
^ YNET, המנהיג האהוב על הרוסים: סטלין שני, מי ראשון?, באתר ynet, 28 במאי 2015

[1] שימש כ"מזכיר הראשון" עד לוועידה ה-23 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (אנ'), שבה הוחלט להחזיר את המשרה של המזכיר הכללי.

[2] YNET, המנהיג האהוב על הרוסים: סטלין שני, מי ראשון?, באתר ynet, 28 במאי 2015

[1]

[2]

שליטי רוסיה
נסיכי נובוגרוד	רוריק • אולג
נסיכי קייב	אסקולד ודיר • אולג • איגור • אולגה • סוויאטוסלאב הראשון • יארופולק הראשון • ולדימיר הראשון "הקדוש" • סוויאטופולק הראשון • יארוסלאב הראשון • סוויאטופולק הראשון • יארוסלאב הראשון • איזיאסלאב הראשון • וסלאב • איזיאסלאב הראשון • סוויאטוסלאב השני • וסבולוד הראשון • איזיאסלאב הראשון • וסבולוד הראשון • סוויאטופולק השני • ולדימיר השני • מסטיסלאב הראשון • יארופולק השני • ויאצ'סלב הראשון • ווסוולוד השני • איגור השני • איזיאסלאב השני • יורי הראשון • ויאצ'סלב הראשון • איזיאסלאב השני • יורי הראשון • איזיאסלאב השני • ויאצ'סלב הראשון • רוסטיסלאב הראשון • איזיאסלאב השלישי • יורי הראשון • איזיאסלאב השלישי • מסטיסלאב השני • רוסטיסלאב הראשון • איזיאסלאב השלישי • רוסטיסלאב הראשון • ולדימיר השלישי • מסטיסלאב השני
נסיכי ולדימיר	אנדרי בוגולובסקי • מיכאל הראשון • יארופולק השלישי • מיכאל הראשון • וסבולד השלישי • יורי השני • קונסטנטין מרוסטוב • יורי השני • יארוסלאב השני • סוויאטוסלאב השלישי • מיכאל חורובריט • סוויאטוסלאב השלישי • אנדרי השני • אלכסנדר נבסקי • יארוסלאב השלישי • וסילי הראשון • דמיטרי • אנדרי השלישי • דמיטרי • אנדרי השלישי • מיכאיל • יורי השלישי • דמיטרי • אלכסנדר • אלכסנדר מסוזדל • איוואן הראשון
נסיכי מוסקבה	דניאיל • יורי • איוואן הראשון "שק הכסף" • סמיון איוואנוביץ' • איוואן השני "האדום" • דמיטרי דונסקוי • וסילי הראשון • וסילי השני • איוואן השלישי "הגדול" • וסילי השלישי • איוואן הרביעי "האיום"
צארים של רוסיה	איוואן הרביעי "האיום" • פיודור הראשון • בוריס גודונוב • פיודור השני • דמיטרי הכוזב הראשון • דמיטרי הכוזב השני • וסילי שויסקי • מיכאיל הראשון • אלכסיי הראשון • פיודור השלישי • איוואן החמישי • פיוטר הראשון "הגדול"
קיסרי רוסיה	פיוטר הראשון "הגדול" • יקטרינה הראשונה • פיוטר השני • הקיסרית אנה • איוואן השישי • הקיסרית יליזבטה • פיוטר השלישי • יקטרינה השנייה "הגדולה" • פאבל הראשון • אלכסנדר הראשון "המנצח" • ניקולאי הראשון • אלכסנדר השני "המשחרר" • אלכסנדר השלישי • ניקולאי השני
שליטי ברית המועצות	גאורגי לבוב • אלכסנדר קרנסקי • ולדימיר לנין • יוסיף סטלין • גאורגי מלנקוב • ניקיטה חרושצ'וב • ליאוניד ברז'נייב • יורי אנדרופוב • קונסטנטין צ'רניינקו • מיכאיל גורבצ'וב
נשיאי הפדרציה הרוסית	בוריס ילצין • ולדימיר פוטין • דמיטרי מדבדב • ולדימיר פוטין

ברית המועצות (1955–1980) המלחמה הקרה ארצות הברית
ברית המועצות • הגוש המזרחי • ברית ורשה \| ארצות הברית • הגוש המערבי • נאט"ו
שנות ה-40	מבצע מהדק נייר • ההתנגדות האנטי-קומוניסטית בפולין • שיטת הסלמי • משבר איראן • מלחמת האזרחים הסינית • מלחמת הודו-סין הראשונה • מלחמת האזרחים ביוון • מצב החירום המלאי • הפיצול היוגוסלבי-סובייטי • הסגר על ברלין • בריחת המוחות מגרמניה המזרחית
שנות ה-50	מלחמת קוריאה • בהלת הלבנדר • המרד המזרח גרמני • משפטי פראג • הפיצול האלבני–סובייטי • המרד ההונגרי • משבר סואץ • משבר הספוטניק • משבר ברלין השני • ויכוח המטבח • הפיצול הסיני-סובייטי • מלחמת וייטנאם
שנות ה-60	משבר קונגו • משבר מטוס הריגול U-2 • מלחמת האזרחים בגואטמלה • הפלישה למפרץ החזירים • משבר הטילים בקובה • מלחמת האזרחים של צפון תימן • האביב של פראג • הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה
שנות ה-70	ביקור ניקסון בסין • מלחמת יום הכיפורים • משבר האנרגיה העולמי • מבצע מוקינגברד • המהפכה האתיופית • מלחמת האזרחים באנגולה • מבצע קונדור • מבצע טוקאן • מלחמת האזרחים במוזמביק • מלחמת אוגדן • סכסוך לוב–צ'אד • מלחמת אפגניסטן
שנות ה-80	החרם על אולימפיאדת מוסקבה • החרם על אולימפיאדת לוס אנג'לס • יוזמת ההגנה האסטרטגית • אייבל ארצ'ר 83 • תקרית הנגיחות בים השחור • אירועי כיכר טיין-אן-מן • סתיו העמים • נפילת חומת ברלין • מהפכת הקטיפה • המהפכה הרומנית • הפיקניק הפאן-אירופי
שנות ה-90	איחוד גרמניה מחדש • איחוד תימן • התפרקות צ'כוסלובקיה • התפרקות ברית המועצות • התפרקות יוגוסלביה • תקרית הטיל הנורווגי
מושגי יסוד	הגוש המזרחי • הגוש המערבי • מסך הברזל • קומוניזם • קפיטליזם • מרוץ חימוש • המרוץ לחלל • מלחמה גרעינית • השמדה הדדית מובטחת • הקו החם מוסקבה-וושינגטון • המלחמה הקרה השנייה
מדיניות	דוקטרינת טרומן • תורת הבלימה • מקארתיזם • דוקטרינת אולבריכט • דוקטרינת הלשטיין • דוקטרינת ברז'נייב • דוקטרינת אייזנהאואר • דטאנט • אוסטפוליטיק • דוקטרינת רייגן • גלאסנוסט • פרסטרויקה • דוקטרינת סינטרה
דיפלומטיה	פגישות בין מנהיגי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה • ועידת טהראן • ועידת יאלטה • ועידת פוטסדאם • הסכמי פריז ולונדון • הסכמי הלסינקי • סאל"ט • האמנה למניעת ניסויים גרעיניים • פסגת מלטה
כלכלה	תוכנית מרשל • קומקון • הנס הכלכלי בגרמניה • הקהילה הכלכלית האירופית
ארגונים	נאט"ו • ברית ורשה • CIA • ק.ג.ב. • שטאזי • ברית בגדאד • המדינות הבלתי-מזדהות • תנועת "סולידריות" בפולין
גרמניה	חומת ברלין • ברלין המערבית • ברלין המזרחית • הגבול בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית • צ'ק פוינט צ'ארלי • מחנה המעבר מריינפלדה • אני ברלינאי • מר גורבצ'וב, הפל חומה זו!
רשימת ערכים מלאה