לוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוט
אב הרן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אשת לוט עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מואב, בתו הגדולה של לוט, בן־עמי, בתו הצעירה של לוט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
 : וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲו‍ֹן הָעִיר.
לוט נמלט עם משפחתו מסדום. ציור מעשה ידי פטר פאול רובנס משנת 1615 . תצוגת מוזיאון מרטין פון ואגנר בעיר וירצבורג

לוֹט הוא דמות מקראית, בנו של הרן בן תרח ואחיהן של מילכה ויסכה.[1] הוא יצא מאור כשדים עם אברם אחי אביו, ושרי אשת אברם, "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן".[2]

לפי ספרות האגדה, היה לוט יתום מאב. כאשר הושלך אברהם לכבשן האש על ידי נמרוד, בשל אמונתו המונותאיסטית באל אחד, נעשה לו נס ולא אירע לו כל פגע, אך מיד לאחר מכן נשאל הרן אחיו בצד מי הוא עומד, וכאשר ראה את הנס שנעשה לאברם ענה שהוא בצד אברם. הוא הושלך גם כן לכבשן האש, אך בניגוד לאברם, לא נעשה לו נס והוא נספה. לאחר אירוע זה לקח אברם את לוט היתום תחת חסותו, ועלה איתו לארץ כנען[דרוש מקור].

הפיכת סדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מהפכת סדום ועמורה

בשל סכסוכי רועים על חלקות מרעה, הציע אברהם ללוט להיפרד ולחלוק אזורים אחרים: ”הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי. אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.” לוט נפרד מאברהם ובחר להתיישב בסדום,[3] בעוד אברהם מתיישב באזור באר שבע. במלחמת המלכים, בה מרדו חמשת מלכי אזור סדום בארבעת המלכים מאזור בבל ששעבדו אותם שתים עשרה שנה נשבה לוט ביחד עם כל תושבי סדום וסביבתה לאחר שחמשת המלכים נוצחו. אברהם אוסף את אנשיו, שלוש מאות ושמונה עשר במספר, ומשחררו בתום מרדף שנמשך עד דמשק.[4]

יש האומרים כי המשא ומתן שקיים אברהם בפרק י"ח על מספר הצדיקים בסדום שבזכותם תינצל העיר, נובע מדאגתו ללוט אחיינו. זה גם הבסיס לביטוי "צדיק בסדום".

לשם החרבת סדום שולח אלוהים לעיר שני מלאכים המכונים "אנשים" (ספר בראשית, פרק י"ט) וככל הנראה המדובר בשניים משלושת ה"אנשים" שנפגשו עם אברהם בפתח האוהל בפרק י"ח. לוט היושב שערי העיר פוגש אותם ומקבל את פניהם בהכנסת אורחים. על אף שהם מביעים רצונם ללון ברחוב - הוא מתעקש שילונו בביתו. אנשי העיר הרשעים דורשים מלוט כי יוציא אליהם את אורחיו למטרת אונס. לוט מגונן על אורחיו, יוצא בגופו אל הקהל שמתאסף סביב ביתו, ואף מציע את בנותיו במקום האורחים. לבסוף המלאכים מחזירים את לוט אל הבית על ידי נס של סנוור האספסוף כך שלא ימצא את הדלת. המלאכים מזהירים את לוט מפני ההפיכה, ומייעצים לו לעזוב את העיר עם כל קרוביו. חתניו של לוט לא מאמינים לו וצוחקים על אזהרתו, ולבסוף הוא עוזב את העיר עם שתי בנותיו ואשתו. בעת הבריחה מזהירים המלאכים את לוט ומשפחתו לא להסתכל על העיר הנהפכת (על פי פירוש רש"י - משום שאין ראוי שלוט, אשר היה ראוי להיענש ביחד עם אנשי סדום וניצל רק בגלל קרבתו לאברהם, יתבונן בחורבן העיר). אשתו לא עומדת בפיתוי, מתבוננת אל העיר והופכת לנציב מלח.[5]

בריחתו של לוט מסדום, גוסטב דורה
בריחתו של לוט מסדום, במנזר המצלבה

לאחר החרבת סדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוט, שמבין שהתמהמהותו בבריחה מהעיר גרמה לכך שהזמן שנותר לו עד ההפיכה לא יספיק כדי לצאת מהאזור העומד להיות מוחרב, מבקש מהמלאכים שיתנו לו לגור בצוער, עיר שהייתה אמורה להיחרב עם סדום ובנותיה, ואלה נענים לו ולא משמידים את צוער. אך בכל אופן, לוט מחליט לעבור מצוער ולשבת במערה, "כי ירא לשבת בצוער" עקב קרבתה לסדום, שם הוא גר עם שארית משפחתו - שתי בנותיו.[6]

לוט ובנותיו, לוקס ון ליידן

בנות לוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מעשה לוט ובנותיו

מכיוון שבנותיו סברו בטעות שכל העולם כולו נחרב, הן השקו את לוט יין ושכבו עמו, על מנת לדאוג להמשכיות המין האנושי (ומכאן השתרש הביטוי "שיכור כלוט"). ממעשים אלו של גילוי עריות נוצרו, על פי המקרא, שני עמים, מואב ועמון, שנקרא בעת הולדתו בן-עמי (פירושו: "בנו של אבי"), שמרמז גם כן על מוצא הבן.[7] חז"ל קישרו לאחר מכן, בין המתירנות המינית של עמים אלו לתחילת יצירתם, אך גם מביעים הבנה למעשיהן, ומכנים את מעשה הבנות "עבירה לשמה", דהיינו - עבירה שנעשתה לשם שמים, לפחות מנקודת מבטן של הבנות - המשך קיום המין האנושי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלפז-פלר, פנינה, ויולד –יחסי הורים בסיפור ובחוק המקראי . ירושלים: כרמל, 2006. עמ' 53–59.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]