כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: דורש כתיבה ויקיפדית, פסקאות, קישורים וכיוצא בזה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: דורש כתיבה ויקיפדית, פסקאות, קישורים וכיוצא בזה. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | שלי אלקיים |
| איורים | יוסי אבולעפיה |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | ערבית, אורדו, אנגלית ואיטלקית |
| סוגה | שירה |
| הוצאה | |
| הוצאה | כתר ספרים |
| תאריך הוצאה | 1986 |
| מספר עמודים | 18 |
| עורך | אסתר סופר |
| הוצאה בעברית | |
| תאריך | 1983 |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורה ראשונה | 1986 |
| תאריך מהדורות נוספות | 20 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001171846 |
  | |
כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה הוא ספר ילדים הכתוב כפואמה, מאת שלי אלקיים עם איורים של יוסי אבולעפיה.
יצירת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר ראה אור בהוצאת כתר הוצאה לאור בשנת 1986 במסגרת "כתר-לי" - ספרייה בעריכת אסתר סופר, ומאז הודפס ב-17 מהדורות. הספר שייך לז'אנרים של משל שירי ומשל חיות. הוא מציע משל פוליטי חברתי. היצירה תורגמה לאנגלית, צרפתית, אורדו וערבית.
המשוררת שלי אלקיים פרסמה את הפואמה הזאת, ללא איוריו של אבולעפיה, שנתיים לפני שיצא לאור כספר, בשנת 1984, בעת ובעונה אחת בשני כתבי עת 'דבר לילדים' ו'יתד', שבעריכת דוד חמו ושלמה סבירסקי, (יתד, נובמבר-דצמבר, 1984, עמ' 15), עם הקמתה את תנועת 'המזרח אל השלום'. המשוררת, לחמה בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 בגילויי גזענות בחברה הישראלית וספרה הוא חלק ממאבקה בסטריאוטיפים ובעוול הרגשי שבדעות הקדומות ששלטו בחברה.
סיום הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיין מיוחד של הספר הוא בסיום הפתוח, שלא אופייני לסיפורי ילדים, ושמזמין את הילדים לסיים את הסיפור ולהמציא את הפגישה השלישית של הנחש והעכבר. היצירה פונה לדור הילדים מתוך המרחב הסמנטי של שלושה מן הבנים שבהגדת-פסח: החכם, התם, ושאינו יודע לשאול: "מי חכם וישאל" ובלשון נופל על לשון 'תם', ומשאירה פתח – המפגש תלוי בנו, הקוראים:
מי נבון וישאל שאלה (לא אישית)
מה הייתה (אם בכלל) פגישתם השלישית?
מי חכם וידע
כי
תם
ולא נשלם
ספור פגישתם
העברת מסרים פוליטיים בסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה מעביר מסרים מקבילים ברמות שונות לילדים בגילאים שונים. בשנים הראשונות כשיצא הספר לאור נתלו רוב מבקריו במסרים הפוליטיים-החברתיים[1] והפואמה פורשה כעוסקת בקונפליקט הישראלי-ערבי. בשנת 1994 הורה ראש הממשלה יצחק רבין על בניית תוכנית לימודים לשלום ולדו קיום, והפואמה "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" נכנסה לתוכנית הלימודים של משרד החינוך.[2] תלמידים רבים ששמעו את הסיפור מפי מורה בכיתה העתיקו את הנרטיב מהמשוררת שלי אלקיים והעבירו אותו אל חיות אחרות.
השיר מתאר את המפגש הראשון והשני של שתי חיות קטנטנות, נחש ועכבר, שמשחקות יחדיו בהתרגשות ובסקרנות הדדית ביער. בהגיען הביתה הן מגלות שנפגשו לא רק זו עם זו אלא גם עם עומס סטריאוטיפים שאיננו מאפשר את מימושה של הידידות בפגישה השנייה. כוחה היצירה נובע מן המתח שבין המשיכה הטבעית של ילדים אל מפגש עם ילדים אחרים מגזע או מין או רקע תרבותי שונה ובין הסטריאוטיפים הנערמים על ידי הורים וסביבה חברתית. המסר נגד גזענות וסטריאוטיפים ניצוק ביצירה קלאסית זו ומלמד שהקשר עם הזולת בונה את העצמי ומשחררו. הפואמה מאופיינת בהתפתחות דרמטית של הסיפור ובסיום הפתוח של מפגש בלתי צפוי בין הנחש לעכבר כי המשוררת קוראת לילדים להשלים את המפגש השלישי.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשיצאה היצירה לאור כספר בשנת 1986 באיוריו של הצייר יוסי אבולעפיה בהוצאת כתר נתקבלה בהתלהבות על ידי שכבות נרחבות בקרב הורים ומורים. הספר מתייחד מן הספרים האחרים בנרטיב צלול ובעומק רגשי שסוחף בטלטלה רגשית החל מן המשחק המענג של הפגישה הראשונה אל החרדה הלילית שבאזהרת האמהות, ומשם אל חוסר הביטחון שמאפיין את הפגישה השנייה ואת התקווה או העיצבון שבשאלה הנשאלת לגבי קיומה או אי קיומה של הפגישה השלישית. ייחודיותו ש"אינו רק אוסף של חרוזים לילדים אלא שיר ממש"[3]. הספר תרם לספרות הילדים העברית משל על אפשרות של מפגש ממוקד ובלתי אמצעי, נקי מדעות קדומות ומסטריאוטיפים שמעיבים על האפשרות של קיום קשר חברתי תקין ויחסים בריאים. הספר יוצא דופן במולו"ת לילדים בגין המינימליזם – הן בפואטיקה והן באיור שהשתמש בשלושה צבעים בלבד. איורי הספר משלימים אזורים שהמשוררת השאירה פתוחים לאינטרפרטציה בפואמה, כגון רצף איורים, שמתאר אופני משחק האפשריים שבין הנחש והעכבר, ותומך במסר הרגשי של המשל. עבודת האיור לספר 'כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה' היא חלוצת ציורי החיות של אבולעפיה בתוך ספרי-הילדים. אלקיים ואבולעפיה עבדו על אנתולוגיה של משלי חיות[4].
בעקבות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 באוקטובר 1991 יצאה תוכנית למשרד החינוך והתרבות, למינהל הפדגוגי, עבור המנחים לטיפוח מצוינות בחינוך היסודי ורכזי החוגים למוכשרים על פיה אותרו תלמידים מוכשרים בכתיבה ספרותית לפי הספר 'כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה' זאת בשיטת "הדיגום הפארודי" שיובאה מארצות הברית בשנות ה-60 על ידי המשורר דוד אבידן ושיושמה בתיכון עירוני ד' על ידי הסופרת ד"ר דורית זילברמן, שתיארה את התוכנית כמתאימה למערכת החינוך לכלל בתי הספר היסודיים:
- "משום שהתפוקה המוצעת הינה ב'כל אחד יכול' לכתוב שיר. התלמידים בסדנה, בדרך כתיבתם, מפרשים את היצירה של שלי אלקיים, שהיא משל פתוח, ובזה עיקר איכותה. יצירה זו מאפשרת לנו מרחב פירושים גדול. בנוסף, ה... יצירה ... נבחרה כמתאימה לסדנה משום שבתוך היצירה מזמינה המשוררת עצמה את קוראיה לחבר את סצנת הסיום לספרה. שילוב שיטת ה'דיגום הפארודי' עם עבודה מובנית על 'כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה' מאפשר לנו איתורם, בפרק זמן קצר יחסית של תלמידים מוכשרים בספרות"[5].
במכון גנזים של [אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל] מצויים מעשרות מכתבי תלמידים שנענים לשאלתה באשר ל'פגישה השלישית' של הנחש והעכבר. מרביתם הועברו על ידי מורים. לפי המסמכים המציא חלק מאוכלוסיית התלמידים את הפגישה השלישית בתגובה לסיום הפתוח של היצירה ואילו אחרים שעתקו או שכתבו אותה תוך שמירת הנרטיב המקורי, לעיתים בשינוי 'שמות גיבורי הסיפור'.
"אנו חיים בתרבות בה לעיתים קרובות כוחות של בית וחברה מתנגשים. ה'אחר' יכול להיות גם בת/בן המין השני", כתבה על כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה חוקרת הספרות ד"ר רות וולף בכתב העת ['ספרות ילדים ונוער] וציינה כי מעבר לפוליטיקה מפתח הספר 'חינוך לסובלנות ולסבלנות באמצעות סיפור' וכן "תהליך של צמיחה אפשרי" (ע' 18) ורגישות חברתית, כפואמה שמעצימה את הסקרנות הטבעית ומתייחסת אל הילד כבעל אינטואיציה ואינטליגנציה בינאישית: "בעת הנחיית הדיון בגן, עדיף שתתמקד הגננת בעימות ובהתמודדות עם הרגשות שמעלה הסיפור. בסיפור 'כשהנחש...' מובלט היחס של האמהות לכל התנהגות חריגה ושונה של ילדיהן. הילדים פרצו את המעגל.... ונהנו ממשחק משותף עם 'אויב המשפחה'. משחק כזה, מעיד הסיפור, אפשרי ואף מהנה.... גננת, מורה, הורה, שעורכים דיון על הסיפור, ייטיבו לעשות אם יביאו את הילד להתמודדות עם הרגשות שמעורר הסיפור לשונה, לזר, לחורג."[6]
פלד ניבה, ממחוז הדרום של משרד החינוך הדריכה מורים בנושא 'משואה לתקומה, מעורבות והתערבות', ובנתה תוכנית בה היא מציעה להשתמש ב"כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" לשם "בדיקת הדמיון והשוני (בין תלמידים) ומציאת נקודות המפגש האפשריות למרות השונות". וכן לשם "המחשת העובדה שדעה קדומה מונעת התקרבות ויוצרת ניכור ועוינות בין בני אדם".[7] בכינוס הרביעי של הוועידה העולמית לדת ולשלום, שנערך באוסטרליה ב-17 בינואר 1989 נכתב בהחלטות ועדת החינוך: "בשאלת ספרות לילדים בנושא השלום, ספרה של שלי אלקיים כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה נבחן כרגע על ידי אונסקו לאפשרות של הדפסתו והפצתו במספר שפות, כפרויקט משותף של אונסקו והוועידה העולמית לדת ולשלום..."[8]
כשהכריש והדג נפגשו לראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כשהכריש והדג נפגשו לראשונה
חודשים לאחר שנשבה, יצא לאור כספר הסיפור כשהכריש והדג נפגשו לראשונה שכתב גלעד שליט בהיותו תלמיד כיתה ה', על פי הספר "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה" שלמד בכיתה, ושנשמר אצל רות שחף, מורתו באותה עת. בשער הפנימי של הספר כתבה משפחת שליט כי הסיפור נכתב בהשראת "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה". הסופרת שלי אלקיים הודיעה לציבור שמדובר בפלגיאט ודרשה מאקו"ם את התמלוגים על מכירות הספר.[9]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות וולף, חינוך לסובלנות וסבלנות באמצעות סיפור, בתוך ספרות ילדים ונוער כרך א (1995) 85, עמ' 14 ואילך
- בדרך לשלום, חינוך על הפרק, 14, לכיתות א'-י"ב לחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, למגזר היהודי ולמגזר הערבי, משרד החינוך והתרבות המנהל הפדגוגי האגף לתוכניות ללימודים, התשנ"ד, ע' 76–77
- רביד, רות, מיתודה: חינוך לסובלנות וסבלנות באמצעות סיפור, ספרות ילדים ונוער, תשרי תשנ"ה, אוקטובר 1995, חוברת א (85) ע' 15–16
- פלד, ניבה, משואה לתקומה, מחוז דרום, משרד החינוך, ללא ציון תאריך, ע' 3
- יעקב, יעקב, על היסוד הנשי בשירתה של שלי אלקיים, עלמה - ביטאון לקידום מעמד האישה, גיליון 5, טבת תש"ס, דצמבר 1999, משרד החינוך, הוועדה למעמד האישה, עמ' 20–21
- שלי אלקיים, כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 537–543, הוצאת כרמל, 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניתוח חינוכי של הסיפור, בתוך הסיפור החסידי כגורם מחנך, באתר דעת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ (ג'רוזלם פוסט, 19 ביוני 1987) רביד, רות, 'פוליטיקה לילדים', ספרות ילדים ונוער, ניסן תשנ"א – מרץ 1991, חוברת ג (ס"ז)), (איתן, מרים, המלצה, קול ירושלים, מקומון ידיעות אחרונות בירושלים, 30 באפריל 1987), מזלי, רלה, 'מסר פוליטי', עיתון תל אביב, ספטמבר 1987)
- ^ בדרך לשלום, חינוך על הפרק, 14, לכיתות א'-י"ב לחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, למגזר היהודי ולמגזר הערבי, משרד החינוך והתרבות המנהל הפדגוגי האגף לתוכניות לעימודים התשנ"ד, עמ' 76–77
- ^ רלה מזלי, עיתון תל אביב, 1987
- ^ "החיות כמשל', 'תרמיל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, 1992
- ^ זילברמן, ד. רקע וניסיון, תוכנית מעובדת לאיתור מוכשרים בספרות, עבור משרד החינוך, המינהל הפדגוגי, אגף שחר, המחלקה לטיפוח, מפגש מנחים וממונים, בי"ס יגאל אלון, מושב קדימה, 14 באוקטובר 1991, עמוד 1
- ^ רביד, רות, ""מיתודה: חינוך לסובלנות וסבלנות באמצעות סיפור", ספרות ילדים ונוער, תשרי תשנ"ה, אוקטובר 1995, חוברת א' (85) עמ2 15–16
- ^ פלד, ניבה, מחוז דרום, משרד החינוך, 'משואה לתקומה', ללא ציון תאריך, ע' 3
- ^ החלטות ועדת החינוך, הועידה העולמית לדת ולשלום WCRP, אוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה, 17 בינואר 1989, רשם: פטריס ברודייר
- ^ [1][2], יובל דור, אגדה אנושית- למען הבנים החטופים, 10 באפריל 2008