כרנכ
 | |||||||||
| אולם העמודים (היפוסטיל) במתחם של אמון-רע | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
69.86 הקטאר  | ||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תרבויות |
מצרים העתיקה | ||||||||
| נבנה |
3200 לפנה״ס | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
מצרים | ||||||||
| קואורדינטות | 25°43′07″N 32°39′27″E / 25.71874°N 32.6574°E | ||||||||
  | |||||||||
כַּרְנָכּ הוא אתר ארכאולוגי רחב ידיים, הנמצא ליד חורבות העיר תבאי וליד העיר המודרנית לוקסור במצרים עלית (הדרומית). האתר שוכן על גדתו המזרחית של הנילוס ובו מקדשים, שערים (פילון), עמודים ומבנים נוספים. אתר זה שימש במצרים העתיקה כמקום הסגידה העיקרי לאל אמון, לבת זוגו האלה מוּת ולבנם האל ח'וֹנסוּ, המכונים "השלישייה מתבאי". שמו של האתר ניתן לו על שם הכפר אל-כרנכ הנמצא 2.5 ק"מ צפונית ללוקסור. בשנת 1979 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר הוא מוזיאון פתוח ענק, והוא האתר הדתי העתיק הגדול ביותר בעולם. במצרים הוא אחד האתרים המתויירים ביותר, והוא שני רק לפירמידה של גיזה ליד קהיר.
האתר מורכב מארבעה מתחמים, אך רק המתחם הגדול ביותר, הנקרא המתחם של אמון-רע, פתוח לציבור. מתחם זה, המוקדש לאל אמון, מעוצב בדמותו של האל אמון-רע. שלושת המתחמים האחרים הם המתחם של האלה מות, המתחם של האל מונטו (בנם של אמון ומות) ומתחם ההריסות של מקדש המלך אמנחותפ הרביעי. מתחם זה נבנה בתקופה שלפני המהפכה הדתית שיזם, ואשר בעקבותיה שינה את שמו לאחנתון. האתר מכיל מספר מקדשים קטנים נוספים הממוקמים מחוץ לתחומי ארבעת המתחמים שצוינו לעיל. באתר מספר שדרות, הכוללות שורות של פסלי ספינקס, אשר מובילים למתחמי המקדשים של מות ואמון רע, ולאתר הסמוך המכונה כיום "מקדש לוקסור".
המייחד את כרנכ משאר האתרים במצרים הוא משך התקופה הארוכה שהאתר היה בשימוש במצרים העתיקה. המקדשים החלו להיבנות בתקופת הממלכה התיכונה במצרים, המתוארכת לשנים 2000 עד 1750 לפנה"ס לערך, והוא היה בשימוש עד לתקופת מצרים התלמיית, בין 305 עד 30 לפנה"ס. הערכה היא שכשלושים מלכים תרמו ובנו מקדשים ומבנים באתר, ובכך הפכו אותו למגוון, מורכב וגדול. אחד המראות הייחודיים באתר הוא אולם העמודים (היפוסטיל- אולם או חלל גדול אחר, שהגג שלו נתמך בשורות עמודים) אשר נמצא במתחם אמון-רע. שטחו של האולם הוא 5,000 מ"ר, ובו 134 עמודים מסיביים הסדורים ב-16 שורות. גובהם של 122 מעמודים הוא עשרה מטרים, וגובה 12 הנותרים הוא 21 מטר וקוטרם מעל 3 מטר. בראש כל עמוד מוצב ארכיטרב שמשקלו מוערך בכ-70 טון. הנחת החוקרים היא שהארכיטרב הועלה בעזרת מנוף, פעולה הדורשת דיוק רב מאוד באיזונו מעל העמוד. תאוריה אחרת היא שהארכיטרב הועלה בעזרת סוללה שנבנתה מלבני בוץ או אבנים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה של כרנכ שלובה בדברי ימיה של תבאי. לעיר לא נודעה חשיבות לפני השושלת ה-11, אשר שלטה במצרים מאמצע המאה ה-22 לפנה"ס עד תחילת המאה ה-20 לפנה"ס. פרעוני שושלת זו הפכו את תבאי לבירת מצרים, אך תקופת הזוהר של העיר באה לה בתקופת הממלכה החדשה, בימי השושלת ה-18, אשר מלכה במצרים בין השנים 1550–1292 לפנה"ס. המלך תחותמס הראשון הרחיב את המקדש. בתקופת מלוכתם של חתשפסות, תחותמס השלישי ואמנחותפ השלישי זרם לעיר שלל רב ממלחמותיהם של הפרעונים, והם בנו מקדשי ענק וארמונות. בתקופה זו התבצעה בנייה רחבת היקף באזור מתחם האל אמון-רע, ואולם העמודים הגדול החל, ככל הנראה, להיבנות בימי שושלת זאת. עם זאת עיקר הבנייה נעשה בימי השושלת ה-19 (1292–1190 לפנה"ס), בימי מלכותם של סתי הראשון ורעמסס השני. כמעט כל מלך הוסיף דבר מה למקדש. מרנפתח, בנו של רעמסס השני, הנציח את ניצחונו על גויי הים על הקיר בחצר, אשר בה החלה דרך התהלוכה למקדש לוקסור. נָכּתַנבּוֹ הראשון, אשר מלך בתקופת השושלת ה-30 במאה ה-4 לפנה"ס, הוסיף במתחם של אמון-רע את העמוד הראשון ואת הקיר המסיבי הסוגר על האזור.
בשנת 356 קונסטנטינוס, מלכה של הקיסרות הרומית המערבית אשר המיר את דתו לנצרות, ציווה לסגור את כל המקדשים הפגניים ברחבי האימפריה. בתקופה זו העיר הייתה כמעט נטושה. מספר כנסיות נבנו בין ההריסות, וניתן לראות עד היום שאריות ציורים של מלאכים וציורים קופטיים על הקירות.
גילוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי הביניים מיקומה של תבאי לא היה ידוע, למרות שגם הרודוטוס וסטראבון ציינו בכתביהם את מיקומה המדויק של העיר במעלה הנילוס. החל מהמאה ה-14 האירופיים עשו שימוש במפה אשר התבססה על עבודתו של פטולמאוס קלאודיוס מהמאה ה-2. מפה זו ציינה את מיקומה המדויק של תבאי. למרות זאת מספר תיירים אירופיים מהמאות ה-15 וה-16, אשר טיילו במצרים התחתונה, ציינו את מיקומה של תבאי ליד ממפיס, כ-20 ק"מ דרומית לקהיר. הקומפלקס של מקדשי כרנכ תואר לראשונה ב-1589 על ידי תייר לא ידוע מוונציה, אשר לא נקב בשמו בדין וחשבון שלו על ביקורו. זה היה האזכור הראשון של האתר מאז התקופה הרומאית. השם כרנכ ניתן לאתר ב-1668 על ידי שני אחים נזירים מיסיונרים אשר טיילו באזור, והם השתמשו בשם זה בדין וחשבון שהם פרסמו.
האתר נחקר ביסודיות בשנת 1845 על ידי משלחת מדעית פרוסית בראשותו של האגיפטולוג קארל ריכרד לפסיוס.
המתחמים באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחם אמון-רע[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו המתחם הגדול ביותר באתר ושטחו כ-250,000 מ"ר. המתחם מוקדש לאל אמון-רע, האל הראשי בשלישייה אלי תבאי. במתחם מספר פסלים ענקיים, בהם פסל פינדג'ם הראשון שגובהו 10.5 מטר, אשר היה הכוהן הראשי לאל אמון בתבאי בין השנים 1070–1032 לפנה"ס (למעשה היה שליט האזור הדרומי החל מ-1054 לפנה"ס). העמודים במתחם בנויים מאבן חול אשר יובאה מאזור השוכן 180 ק"מ דרומה מהאתר ליד הנילוס. המתחם כולל את אחד האובליסקים הגדולים הידועים, אשר משקלו 328 טון וגובהו 29 מטר, וכן בריכת מים מקודשת המעוצבת בצורת מלבן. ב"אולם הפסטיבל של תחותמס השלישי" שכן בעבר קיר שהכיל רשימת מלכים שכללה 61 שמות. הקיר פורק בשנת 1843 ונשלח לצרפת היום הוא שוכן במוזיאון הלובר. באתר נמצא העתק.
מתחם מונטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האל מונטו, בנם של אמון-רע והאלה מות, היה אל המלחמה בשלישית האלים של תבאי. המתחם המוקדש לו משתרע על פני שטח של כ-20,000 מ"ר. המתחם שוקם על ידי המלך נָכּתַנבּוֹ הראשון מהשושלת ה-30. המתחם נמצא מצפון למתחם אמון-רע, הוא אינו פתוח לצבור והממצאים בו נמצאים במצב שימור ירוד. אל זה הוחלף במשך הזמן על ידי האל ח'ונסו כבנם של מות ואמון.
מתחם מות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המתחם הממוקם מדרום למתחם אמון-רע מוקדש לאשתו, האלה מות. משמעות השם מות הוא אמא בשפה המצרית העתיקה. שטח המתחם הוא כ-150,000 מ"ר. המתחם כולל מספר מקדשים קטנים וכולל בתוכו בריכת מים מקודשת המעוצבת בצורת סהר. המתחם נהרס ונבזז, ונעשה שימוש משני באבניו למבנים אחרים. בחצר המתחם נמצאו 600 פסלים מאבן שחם שחורה. המתחם נסקר לראשונה בין השנים 1799-1801 על ידי המשלחת הארכאולוגית של נפוליאון בונפרטה. לאחר מכן ביקרו במתחם משלחות סקר רבות, והוא נחפר לראשונה בין השנים 1895–1897.
מקדש המלך אמנחותפ הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש נבנה על ידי המלך אמנחותפ הרביעי לפני ששינה את דתו ואת שמו לאחנתון. המקדש נבנה ממזרח ומחוץ לשטח מתחם אמון-רע. המקדש כונה "גֵמְפָּתִן", דהיינו, "גלגל השמש נמצא באחוזתו של האל אתון". המבנים נבנו במהירות, מאבנים סטנדרטיות בגודל של 27X27X54 ס"מ. גודלן הקטן אפשר בנייה מהירה ויעילה. הבניה עם אבנים בגודל זה נעשתה רק בתקופת אחנתון. המבנים נהרסו לאחר מותו של אחנתון. גודלו הכולל של המקדש אינו ידוע. המקדש סגור למבקרים.
במדיה פופולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקומיקס המפורסם Watchmen, וידט העשיר קורא לבסיס המחקר הסודי שלו באנטרקטיקה על שם כרנכ, לאור אמונתו בגדולתם של הפרעונים. בנוסף, האל ח'וֹנסוּ מככב בסדרת הקומיקס מון נייט, מאחר ומארק ספקטור (ובהמשך גם אישיותו הנוספת סטפן גרנט) הוא האווטר האנושי של האל.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
שחזור קיר ממקדש גמפתן -
שדירת פסלי הספינקס המובילה לאזורי המקדשים -
הדפס אבן מעשה ידי דייוויד רוברטס המתאר את כרנכ -
אולם העמודים בכרנכ, מספרו של קארל ריכרד לפסיוס שחקר את המקום בשנת 1845
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|