כוח (סוציולוגיה)
כוח מבחינה סוציולוגית הוא היכולת לגרום או לכפות על יחידים וקבוצות לפעול בדרך מסוימת או להימנע מפעולה בדרך אחרת, בדרך כלל על ידי נקיטת סנקציות שונות או על ידי איום בהן. כוח יכול להתבטא ככוח פיזי או להבדיל ככוח פוליטי, המתבטא באיום בסנקציות כלכליות, חברתיות וכדומה. כוח הוא גורם מסביר חשוב מאוד בכל תאוריה סוציולוגית, ובעזרתו ניתן להסביר כיצד נורמות וערכים מוצאים את ביטוים בהתנהגות, לדוגמה.
הפעלה של כוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג הקלאסי של כוח, כפי שמנסח אותו מקס ובר, רואה את הכוח כתכונה של שחקן חברתי – של יחיד, של קבוצה או של מוסד. אותו שחקן משתמש בכוח נגד שחקנים חברתיים אחרים על מנת לגרום לקידום האינטרסים שלו אל מול אינטרסים מתנגשים של שחקנים חברתיים אחרים.
דוגמה לכוח כזה היא תקרת הזכוכית – מצב שבו קבוצה מגדרית אחת, גברים, מפעילה שיטות שונות על מנת למנוע מקבוצה מגדרית אחרת לתפוס תפקידים, ובכך שומרת תפקידים אלה לבני הקבוצה.
כוח במובן זה, הוא כוח חברתי שחייב להתקיים בתוך מערכת של יחסי גומלין בין לפחות שני צדדים. שחקן חברתי כשלעצמו, אינו יכול להפעיל או לכפות כוח, יש צורך לציין את הצד הכופה והנכפה בתוך המערכת החברתית בה מופעל הכוח. למרות שמדובר במשוואה עם שני משתנים, אין הם שווים בכוחם. אך בעוד צד אחד מצליח להשיג שליטה על הדברים אליהם הוא שואף, גם הצד שאינו שולט, מסוגל להשיג שליטה על אמצעים אחרים להם הוא זקוק. למשל, למנהל יש כוח יחסי על עובדיו, הוא השולט במשכורת, בתנאי העבודה, ויש לו היכולת לשכור או לפטר את העובד. העובדים מצידם, יכולים לשנות את השליטה לטובתם במידה מסוימת, כיוון שהם יכולים להחליט לעזוב, לעבוד בחריצות יותר או פחות, או להתאגד בתוך איגוד עובדים שיגן על זכויותיהם וכולי. למרות שאין מדובר בצדדים השווים בכוחם, אף צד אינו "חלש" עד כדי דיכוי רצונותיו לחלוטין. גם בתאוריה הסטרוקטורליסטית כוח מופיע כתהליך, יחסים חברתיים מתמשכים.
תאוריות על כוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרקסיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסורת המרקסיסטית, אנטוניו גראמשי שכלל את התפקיד של הגמוניה תרבותית באידאולוגיה. ההגמוניה לשיטתו, היא חיזוק של כוח הקפיטליזם ומדינת הלאום. גרמאשי ראה את הכוח כמופעל באופן ישיר וגלוי, כוח של בורגנות אשר שומרת על הפרולטריון במקומו.
מישל פוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתאוריה הפוסט מודרנית נהוג שימוש אחר במושג הכוח, שימוש המושפע רבות מכתביו של מישל פוקו ומשתמש במושג ההגמוניה כפי שטבע אותו אנטוניו גראמשי, אשר החזיק במושג כוח קלאסי.
לפי גישה זו, לכוח מספר מאפיינים השונים מהמאפיינים שמנה ובר:
- הכוח אינו תכונה של שחקנים חברתיים אלא של מערכות – פוקו טען כי הכוח אינו נחלתה של קבוצה מסוימת, אלא שורה בחברה כולה. המשמעות המעשית של טענה זו היא כי הכוח אינו מופעל תמיד על ידי קבוצה אחת והפעלתו אינה תואמת בהכרח את האינטרסים של קבוצה אחת.
- כוח אינו רק הרסני אלא גם בונה – גישה זו טוענת כי לכוח יש את היכולת ליצור מושגים במסגרת השיח, ובכך לייצר מציאות חדשה למעשה.
דוגמה לשימוש בכוח באופן כזה היא הגדרת נשים כרגשניות ויצריות, ולכן כמי שאינן מתאימות לשוק העבודה. יצירת הגדרה כזו מחייבת שימוש בכוח (שכן יש הגדרות אפשריות אחרות), היא פעולה אקטיבית (יצירת הגדרה) והיא אינה בהכרח פעולה של קבוצה חברתית אחת – פעמים רבות גם נשים יתרמו לדימוי הרגשני של נשים, ובכך יתרמו ליצירת הדימוי. עוד דוגמה היא שימוש של נשים נגד נשים אחרות ב"סלוט שיימינג" על מנת לתייג נשים משוחררות מינית באופן שלילי, בשימוש במינוח גס ופוגעני, כדי למנוע תחרות על משאב המין. [1]
תרומה עיקרית נוספת של פוקו לדיון על כוח, נעשתה על ידו בתאוריה של שיח. פוקו קישר בין ידע, כוח ושיח, וטען כי שיח פירושו משטר של ידע המגדיר את מה שמותר לומר, וגם את מה שאסור. השיח מפעיל על הסובייקט כוח, מתוקף יכולתו לכפות על הסובייקט אמת שעליו להכיר בה.
פמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחקר הפמיניסטי על פטריארכליות, עוסק רבות בנושאים של כוח. אחת האמרות הידועות על אונס היא, כי "אונס הוא אודות כוח, לא סקס" (Rape is about power, not sex).
ישנם פמיניסטים המבחינים בין "כוח על" (השפעה כוחנית על אנשים אחרים) לבין "כוח ל-" (הכוח לבצע).
האפקט המשמר של כוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי החוקרים מגיי וגלינסקי[1] כוח, המוגדר כשליטה על משאבים, מוביל לעוד כוח בכמה צירים מרכזיים.
ראשית, מספר מחקרים הראו כי כוח מוביל להשתתפות בקבוצה, ולהשפעה. לדוגמה עמדת כוח מלווה בזמן דיבור ארוך יותר בשיחה קבוצתית, ובהתפרצויות רבות יותר לדברי אחרים. בנוסף, עמדת כוח קשורה לגילויי עמדה כנה ודעה פרטית. השמעת עמדה יכולה להוביל לקידום אינטרסים ולצבירת עוד הון.
שנית, כוח מוביל לאופטימיות, בביטחון בקבלת החלטות ולהיות יותר מוכוונים לפעולה. לדוגמה מנכלים בעלי יותר כוח נוטים לבצע יותר שינויים אסטרטגיים[2]. כמו כן, כוח מקושר לפתיחה במשא ומתן, ולהגשת הצעה ראשונה. שני אלו ידועים כמובילים באופן מהימן לצבירת הון, ובהתאם לצבירת כוח. באופן דומה, בטחון ואופטימיות ידועים כקשורים להישגים ולהצלחה במגוון רחב של משימות, בהקשר זה ידועים מחקריו של הפסיכולוג אלברט בנדורה על המסוגלות העצמית[3][1].
בנוסף, כוח מוביל לשינויים בעיבוד מידע. בפרט הוא מזוהה עם תפיסה רחבה יותר של גירויים, עם התרכזות בתמצית ועם פרשנות מופשטת של גירויים. כאשר אין הרבה כוח ישנה התרכזות רבה יותר בפרטים הקטנים. כמו כן, כוח מקושר למודעות מופחתת לאחרים ולתכונותיהם, כל עוד התכונות אינן חשובות עבור בעל הכוח להשיג את מטרתו. במחקרים נראה כי בעלי כוח התקשו להעריך מה האחר רואה, חושב ומרגיש[1]. עם זאת, כאשר בעלי כוח התרכזו בלהעריך תכונה מסוימת באחרים, החשובה להגעה למטרה שהם רוצים, הם הצליחו באיתור יותר מאשר חסרי כוח[1]. לפי מגי וגלינסקי, היכולת של בעלי כוח להשתמש באחרים ביעילות לקידום מטרותיהם משמרת גם היא את עמדת הכוח ומביאה ליותר משאבים[1].
עוצמה ופוליטיקה בארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פוליטיקה ארגונית
פוליטיקה ארגונית היא מכלול הפעילויות המבוצעות בארגון או על ידי ארגון על מנת להשיג עוצמה, ולאחר השגת העוצמה, שימוש בה ובמשאבים אחרים על מנת להשיג תוצאות רצויות במצבי אי הסכמה או חוסר ודאות. ככלל, ככל שיש לארגון פחות משאבים, מטרות מנוגדות ומספר רב של בעלי עוצמה יש בו יותר פוליטיקה. פוליטיקה קיימת בכל ארגון ברמה כלשהי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוצמה (מדעי החברה), דף שער בספרייה הלאומית
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "כוח, כוח-ידע", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- קרן צוריאל הררי, נגמר הכוח, באתר כלכליסט, 16 במאי 2013
- ^ 1 2 3 4 5 Magee, J. C., & Galinsky, A. D. (2008). 8 social hierarchy: The self‐reinforcing nature of power and status. The academy of management annals, 2(1), 351-398.
- ^ Greve, H. R., & Mitsuhashi, H. (2007). Power and glory: Concentrated power in top management teams. Organization Studies, 28(8), 1197-1221.
- ^ Bandura, A. (1977). Self-efficacy: toward a unifying theory of behavioral change. Psychological review, 84(2), 191.