יקבי משפחת שור

אין לבלבל ערך זה, העוסק במשפחת ייננים מירושלים, עם הערך "משפחת שור", העוסק במשפחה יהודית מאורליאן.

הודעת פרסום לבית המסחר של האחים שור ביפו, הצבי 1908.

יקבי משפחת שור הם היקבים הראשונים אשר נוסדו במדינת ישראל על ידי בני משפחת שור מירושלים. היקב הראשון נוסד ב-1848 בעיר העתיקה בירושלים וממנו התפצלו לימים מספר יקבים ישראלים כמו יקב ירושלים, הכורמים, ארזה, 1848, SHORR ויקבי ציון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי המשפחה, הרב מרדכי אברהם גלינע שהיה חסיד רוז'ין, עלה בשנת 1847^[1] מהעיר חמילניק שבאוקראינה והתיישב בירושלים. בין המפקדים של 1855 ו-1866 עבר לטבריה, ונפטר שם בסוף 1875. בנו, יצחק, פתח ב-1848 יקב בשם יקב אשכול בחצר ראנד בסמוך לרחוב החנויות, ברובע המוסלמי. היקב שכן בתחילה במרתף ולאחר זמן נרכשה כל החצר. קירו המזרחי של המרתף היה הכותל המערבי עצמו, לפיכך בני המשפחה נהגו במרתף היקב מנהגי קדושה והחביות לא נשענו על הכותל. הענבים נרכשו בהר חברון והיין הופנה בחלקו לצריכה מקומית וחלק נשלח לקהילות יהודיות בחו"ל, בעיקר במזרח אירופה. יצחק, המכונה 'ר' איצ'ה', שינה את שם משפחתו ל'שור', מכיוון שלא היה לו רישיון לעסוק ביין אך לגיסו ר' ברוך שור כן היה רישיון.

שמואל, בנו של יצחק, נישא לרוזה, ילידת צפת. עד שנת 1870 נמכר חלק מהיין בחנות שהייתה שייכת למשפחת טפרברג (בעלי יקבי אפרת) אך באותה שנה פתחה רוזה בשוק הכתנים חנות לממכר יין שהייתה גם בית מרזח ומכרה גם ערק וברנדי. החנות נקראה בפי כל "חמארה רוזה" (בית המרזח של רוזה). החנות סבלה בראשיתה התנכלויות עוינות מצד מוסלמים קנאים, אך ההתקפות הוכנעו לא פעם על ידי אישיותה התקיפה של רוזה, אשר לא נכנעה ואף לא בחלה בהשבת מכות כשנדרש הדבר ולכן זכתה לכבוד רב.

ילדיהם של שמואל ורוזה, משה שלום ואברהם מאיר (אח נוסף בשם יצחק היגר לברזיל), ירשו את היקב והחנות והפעילו אותם עד 1929; הם נטשו את הרובע המוסלמי בעקבות פרעות תרפ"ט.

לאחר היציאה מהעיר העתיקה בשנת 1929 עבר היקב לשכונת בית ישראל ונוהל על ידי שני בניו של שמואל שור, משה שלום שור ואברהם מאיר שור ונקרא "יקבי ציון". יקב "ארזה" הוקם תחילה בשם "יקבי המלך" בתל ארזה על ידי יצחק שור, בנו של משה שלום שור בשותפות עם רוזנבאום חתנו של משה שלום, ולאחר מכן השתנה שמו ל"יקב ארזה".

ב-2018 השיקו יקבי ארזה מותג בוטיק חדש בשם "היוצר". יקב "הכורמים" הוקם כאמור בשנות החמישים על ידי יחיאל שור, בנו של משה שלום שור. תחילה שכן בגבעת שאול ולאחר מכן עבר למוצא ומשם למישור אדומים.
עם פירוק השותפות בין משה שלום שור ואברהם מאיר שור החלק ביקב שעסק בייצור עראק נוהל על ידי יונה מנדלסון, חתנו של משה שלום שור, ויקבי ציון על ידי אברהם מאיר שור.

בשנים האחרונות^{[דרושה הבהרה]} הוקם על ידי יוסי שור יקב המייצר יינות בוטיק תחת המותג "1848".

היקבים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 הועברו היקבים למתחם במישור אדומים (יקב הכורמים בשנת 1980 ויקב ציון הועבר מבית ישראל בהדרגה עד סוף שנות ה-90), וכיום קיימים שם שבעה יקבים בבעלות המשפחה:

הכורמים - בבעלות יחיאל אהרן שור, (בנו של משה שלום).
ארזה - בבעלות מרדכי שור, (נכדו של משה שלום).
היוצר - יקב נוסף בבעלות יקבי ארזה.
ציון - בבעלות עקיבא כץ. (נכדיו של אברהם מאיר).
1848 - בבעלות יוסי שור (נכדו של אלישע שור ובנו של משה שור, בעלי יקב ציון).
SHORR - בבעלות אלי שור (בנו של יחיאל שור).
יקבי שמשון - היה בבעלותו של יונה מנדלסון (חתנו של משה שלום), היקב נרכש בשנת 2006 על ידי משפחת גואטה והוסב לשם "יקבי ירושלים"^[2].

מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך 150 שנה, עד 1998 יוצרו ביקבים בעיקר יינות אדומים כשרים למהדרין כיין לקידוש ומשקאות חריפים פשוטים כברנדי וערק למגזר החרדי בעיקר. אולם מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 עם התפתחות המודעות ליין בישראל החליטו בעלי היקבים, בני הדור השביעי והשמיני למשפחת שור, להשתמש בניסיון העבר ובהכרות העמוקה עם הענבים הארצישראליים לייצר יינות יבשים בסגנון ישראלי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בעיר העתיקה, ירושלים, 2002, עמוד 297.
פנחס גרייבסקי, החרש והמסגר בירושלם: ספר זיכרון להאומנים, בתי המלאכה וחרשת המעשה הראשונים בירושלים מזמן התחלת היישוב של עדת האשכנזים, ירושלם, תר"ץ.
שבתי זכריה, '90 שנות היסטוריה יהודית ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה: מישיבת "תורת חיים" הכללית עד בית הכנסת של "איגוד לוחמי ירושלים בעיר העתיקה"', מהדורה שלישית ומורחבת, ירושלים: איגוד לוחמי ירושלים בעיר העתיקה, תשמ"ג / 1982