יפו העתיקה
 | |
| מבט אווירי על נמל יפו | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
 תל אביב-יפו |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′16″N 34°45′11″E / 32.05448056°N 34.75303889°E |
|
(למפת יפו רגילה)  יפו העתיקה  | |
  | |
מתחם יפו העתיקה (בערבית: يافا العتيقه) הוא האזור שבו העיר יפו הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר.
המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה וכיכר קדומים בראשו.
יש הכוללים גם את נמל יפו ואת טיילת חומות הים במתחם, אולם מכיוון שמתחם יפו העתיקה מנוהל על ידי החברה לפיתוח יפו העתיקה, בעוד שנמל יפו מנוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל ואילו הטיילת מנוהלת על ידי חברת אתרים, אין הם נחשבים פורמלית לחלק מהמתחם.
על פי פרסומי עיריית תל אביב, שטח יפו העתיקה עומד על 300 דונם.[1]
שלוש דרכים ראשיות בארץ ישראל מוצאן היה ביפו העתיקה בהיותה שער כניסה ראשי לארץ מימי קדם:
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
להיסטוריה של יפו העתיקה עד למאה העשרים, ראו בערך יפו
שטח המתחם היה ברוב התקופות מרכזה של יפו. יפו של ימינו נבנתה מחדש בראשית המאה ה-19, לאחר שניזוקה במלחמות של נפוליאון וגם של אבראהים פאשא וכן בתים רבים נחרבו ברעידת אדמה בשנת 1837.
לאחר השיקום היה האזור מיושב בצפיפות, כמו מרבית הערים בארץ במאה ה-19. חומת יפו, שנבנתה מחדש בראשית המאה, פורקה החל משנת 1888, כדי לאפשר את הרחבת העיר. בעקבות זאת התפשטה העיר מזרחה, כולל מרכזי השלטון, אך יפו העתיקה נותרה ליבת העיר.
בתקופת המרד הערבי, בשנת 1936 שיבשו חלק מתושבי יפו העתיקה את התנועה לנמל המושבת באמצעות ירי וזריקת רימונים. התגובה הבריטית הייתה מבצע עוגן ביוני 1936, שבו פרצו הבריטים צירי תנועה רחבים לנמל תוך הרס כל הבניינים שעמדו בתוואי שעליו נפרצו הצירים. בתים נוספים נהרסו כפעולת ענישה והרתעה. לאחר שנהרסו 237 בניינים במבצע עוגן הפך חלק מיפו העתיקה לשטח פתוח. במבט מהאוויר הייתה לשטח הפתוח צורה של עוגן ומכאן שם המבצע. השטח הפתוח הפריד בין השטח הנוצרי במערב לשטח המוסלמי הגדול יותר במזרח, וחצה את יפו העתיקה לכל אורכה. כפתרון דיור לכ-600 מפליטי העיר שביתם נהרס הקימו הבריטים את שכונת 'EL-Qaria EL-Arabiyae' בדרומה של יפו שהיה ל-לבית חולים לחולי רוח, 'EL-Qaria EL-Arabiyae Mental Home'[2] לימים המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל.
בתקופת מלחמת העצמאות נפגעו בתים רבים נוספים, ורוב אוכלוסיית העיר עזבה. כבר במהלך המלחמה התיישבו עולים חדשים בבתים הנטושים והרעועים. האזור הפך במהרה לשכונה שאופיינה בעוני, בתנאי תברואה ירודים ובפשיעה. בגלל השטחים הפתוחים הרבים שהיו באזור, במיוחד בראש גבעת יפו, כונה האזור "השטח הגדול". בשנות החמישים החלו לפנות את אוכלוסיית האזור. בתים שפונו, וכן בתים שהיו נטושים, נהרסו, וכך התרחב עוד יותר השטח הפתוח בלב יפו העתיקה. פרנסי עיריית תל אביב הכינו תוכניות לבניית שיכונים מודרניים בשטח הפתוח.
בתחילת שנות השישים, בעקבות גל מחאות, הוחלט לשנות את המדיניות לגבי יפו העתיקה. בשנת 1960 הוקמה החברה העירונית-ממשלתית לפיתוח יפו העתיקה. התוכניות להריסת יפו העתיקה ולבנייתה מחדש כשכונה מודרנית נגנזו. התוכנית החלופית שנבחרה התבססה על שיקום ושימור האזור תוך הפיכתו לרובע אמנים, ועל פיתוח גנים וכיכרות בשטחים הפתוחים. על תוכנית זו הופקד צוות אדריכלים שעליו נמנו יעקב יער, סעדיה מנדל, יונה פיטלסון ואליעזר פרנקל, ואשר עבדו יחדיו על תוכנית השימור בין השנים 1961 - 1962. בשנת 1965 הושלם פינוי תושבי האזור והחלו עבודות השיקום. במקביל נערכו במתחם חפירות ארכאולוגיות בארבעה אתרים.
רובע האמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבתים שנותרו במתחם לאחר פינוי האוכלוסייה (בעיקר בחלקו הדרומי והמערבי, שהיוו את החלקים הנוצריים של יפו העתיקה) שוקמו, והוקצו לאמנים במסגרת פיתוח רובע האמנים. הסמטאות שופצו, רוצפו באריחי אבנים והותאמו לתנאי תברואה מודרניים. כל הסמטאות נקראו בשמות של מזלות מגלגל המזלות, והסמטה המרכזית נקראה נתיב המזלות. כיום המתחם ממלא את ייעודו באופן חלקי. הוא כולל אמנם גלריות רבות וסדנאות ואת תיאטרון הסימטה, אך לא התפתחו במקום חיים עירוניים שוקקים. נוסף לכך הוא כולל גם מספר אתרי דת, בהם מסגד הים וכנסיית פטרוס הקדוש הפרנציסקנית.
גן הפסגה וגן המדרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
גן הפסגה (המכונה גם "גן אברשה") וגן המדרון תוכננו על ידי אברהם קרוון בראש גבעת יפו ובמדרון הצפוני. הגן מחובר אל כיכר קדומים וכנסיית פטרוס הקדוש באמצעות גשר המזלות מעל הכביש (רחוב מפרץ שלמה) התוחם את הגבעה. הגנים משתלבים עם סביבתם, ולכן ניתן להגיע אליהם מכיוונים שונים. בשטחם משולבים שימושים שונים מלבד האלמנטים של הגינון, בהם שטחי חפירות ארכאולוגיות, בתים ששוקמו, יצירות אמנות ותותחים ממלחמות נפוליאון.
בגנים ניטעה צמחייה מגוונת, העמידה לרוחות הים והמלח. בין השאר ניטעו הרדופים, אשלים, אגבות, מלוח קיפח ועצי רותם. בראש הגבעה ניטעו עצי תאנים ותמרים. כן עוצבו מרבדי אהל מצוי, בוגנוויליות וסביונים. כן ניטעו מדשאות רחבות ונבנה אמפיתיאטרון.
בראש הגבעה מוקמה רחבת תצפית, ממנה ניתן לצפון לשלושה כיוונים (למעט לכיוון דרום). במרכז רחבה זו הוצבה היצירה "שער האמונה", פסל בצורת שער של הפסל דניאל כפרי. הפסל המתאר שלושה אירועים תנ"כיים הקשורים במוטיב האמונה ובהבטחת הארץ לשלושת האבות. עיצוב הפסל בדמות שער מסמל את הכניסה לארץ ישראל. שני עמודיו מתנשאים לגובה של 4 מטר כל אחד ומייצגים את ההבטחה לאבות העם, וזהו גם אורכה של הקורה המאוזנת המייצגת את תחילת הגשמתה של ההבטחה. בעמוד הראשון מתוארת עקדת יצחק באופן לא מקובל, ואברהם נראה כורע מעל האיל ומניף את יצחק כלפי מעלה. העמוד האחר מציג את חלום יעקב. על הקורה נראה כיבוש יריחו בידי יהושע.
סמוך לרחבת התצפית נבנה גשר המשאלות, עליו הוצבו לוחות המייצגים מזלות שונים וסמוך לו הוצב פסיפס של גלגל המזלות (ורדה גבעולי, אילן גלבר, נבות גיל). מקור שמו של הגשר במסורת כי משאלתו של אדם תתגשם אם בעת שהוא עומד על הגשר ומבקש משאלה, הוא מניח את ידו על סמל המזל שלו.
בחלקו הדרום-מזרחי של הגן ישנו שטח חפירות בו נחשפו שרידים משער הכניסה לעיר מזמנו של רעמסס השני, והוצב שיחזור של השער. גן הפסגה נקרא על שם אברהם שכטרמן, מיוזמי פיתוח יפו העתיקה.
כיכר קדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיכר קדומים היא רחבה המכסה את שטח החפירות המרכזי. החפירה בלב תל יפו התאפשרה לאחר שפונו הריסות הבתים שנהרסו במבצע עוגן. חפירה ראשונה בוצעה בשנים 1948 עד 1950. חפירה נוספת בוצעה באמצע שנות החמישים. בחפירות נחשף שרידים מתקופות שונות, בהם מבנים חשמונאים, חרסים פלישתיים וממצאים מהתקופה המצרית. הממצאים הועברו למוזיאון יפו לעתיקות שפועל בבניין הסראייה הישן בגן הפסגה. רק מעט משטחה של יפו העתיקה נחפר.
בסוף שנות השישים פותחה כיכר קדומים מסביב לחפירה המרכזית. בשנת 1993 הוחלט לקרות את החפירה. בשטח החפירה המקורה, מתחת לכיכר, פועל מרכז מבקרים. לאחר קירוי החפירה התקבלה רחבה גדולה, המקשרת בין גן הפסגה במזרח לסמטאות יפו העתיקה במערב. בכיכר קדומים מספר מסעדות ובתי קפה. בתקופת הקיץ מתקיימים במקום אירועי תרבות ("לילות יפו").
באפריל 2011 לאחר שיפוצים, נפתח מרכז המבקרים מחדש ובו ממצאים ארכאולוגיים מיפו ושתי מצגות אור קוליות: על פרשת אנדרומדה ועל ההיסטוריה של העיר לאורך אלפי שנים.
בקצה הכיכר נמצא עמוד זיכרון ובו יד זיכרון למחדשי היישוב היהודי של יפו במאה ה-19.
בשנת 2014 הוקם מבנה מסחרי עבור חנויות בצדה הדרומי של הכיכר ובו קופת הכרטיסים של מרכז המבקרים.
אתרים נוספים במתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית שמעון הבורסקאי: בית המזוהה במסורת הארמנית כביתו של שמעון הבורסקאי, שלפי המסורת הנוצרית את בתו ריפא פטרוס, תלמידו של ישו. בחצר הבית ניצב מגדלור יפו.
- תיאטרון הסימטה - תיאטרון השוליים הנחשב לוותיק בישראל.
- החמאם - בית מרחץ גדול ששימש גם כמועדון לילה וכיום משמש כאולם אירועים.
- בית הסראייה הישן - נבנה כבית חרושת לסבונים, אך רובו הופקע על ידי מושל יפו אבו נבוט בראשית המאה ה-19, ושימש כמרכז הממשל וגם כ"קישלה"-בית הכלא העירוני. לאחר שנבנה בניין הסראייה החדש הורחב בית החרושת לסבונים. החל בשנת 1961 שמש הבניין כ"מוזיאון יפו לעתיקות", אך כיום זה סגור. מאז שנת 1998 משמש חלק מהבניין כמשכנו של התיאטרון הערבי-עברי ביפו.
- סמטאות המזלות - סמטאות ציוריות המובילות אל נמל יפו, משופעות בגלריות לאמנות, בפסלים ובציורים.
- "המדרון": מדרון יפו - אזור גדול ליד הים שאליו הושלכה פסולת הבניין של גוש דן במשך שנים רבות, כך שנוצרו גבעות של אדמה על שטח שהיה בעבר ים. כיום נבנה שם פארק עירוני גדול.
- "חוף הריף", בין שכונת "עג'מי" לבין שכונת "שם הגדולים" - החוף של יפו, שם מתרחצים תושבי העיר בקיץ. החוף מקושט בקשתות ובמדשאות ונקרא גם "חוף הקשתות".
- "המרפסת" - מזח תצפית אל הים ובו לוחות זיכרון לעולים שהגיעו בהעפלה בלתי לגאלית אל חופי יפו.
- יד זיכרון למחדשי היישוב היהודי של יפו במאה ה-19
- מאפיית אבולעפיה ברחוב יפת - מאפייה מפורסמת.
- בית קנדינוף ברחוב יפת/הצורפים - נבנה על ידי אהרון קנדינוף כיום משמש המבנה כמסעדה.
- רחוב המגדלור, לשעבר שארע-אלח'דר, על שם הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בעלת המגדל המחודד הנקראת סנט ג'ורג'.
- סלע אנדרומדה נראה מתצפית גבעת יפו העתיקה בתוך הים, שעל פי המיתולוגיה אנדרומדה היפה נכבלה אליו.
- גבעת יפו - במרכז העיר העתיקה כחלק מגן הפסגה. מרכז לחפירות ארכאולוגיות של העיר הקדומה.
- כנסיית פטרוס הקדוש הפרנציסקנית, על-שם פטרוס הקדוש - עומדת בנקודת הקודקוד של יפו. היא נבנתה במתחם הפרנציסקני בעיר בסוף המאה ה-19 על שרידי מבצר צלבני, שהפך לאכסניה. המצודה הצלבנית חרבה בימי הממלוכים והיא עצמה קמה על חורבות כנסייה ביזנטית שנחרבה על ידי השלטון המוסלמי הראשון. רק במאה ה-17 התירו העות'מאנים לפרנציסקנים להתיישב כאן. הכנסייה אינה טיפוסית - היא בזיליקה ללא סיטראות (אגפים משניים).
- מנזר ניקולאס הקדוש - נבנה במאה ה-16. במנזר זה שוכנו חיילי נפוליאון שחלו בדבר.
- בית הכנסת לעולי לוב - המכונה גם "בית זונאנה" נרכש על ידי הגביר היהודי, ראש ועד פקידי קושטא יעקב בן דוד זונאנה ב-1740. חיים יוסף דוד אזולאי התארח במלון זה בשנת 1757 אך לאחר מכן הוא חדל מלשמש את היהודים ושימש כאכסניה וכבית חרושת לסבון. ב-1948 החל לשמש כבית כנסת לעולי לוב וב-1995 הפך חלק ממנו למוזיאון אילנה גור.
- סביל אבו נבוט ב' - סביל שהוקם על ידי אבו נבוט, והוסט אל מקומו הנוכחי כדי לאפשר את הרחבת הכביש. עם הזמן הוא חרב ורק בסיסו של הסביל שרד. הסביל שוחזר בשנים 2011–2012.
- מוזות - בית ספר תיכון לאמנויות.
אתרים סמוכים לעיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוץ לתחום העיר העתיקה שהיה בעבר מוקף חומה מספר אתרים חשובים נוספים:
- רחוב יפת, לשעבר דרך עזה וגם רחוב עג'אמי, על שם איברהים אלעג'מי, קדוש פרסי. זהו הרחוב הארוך ביותר ביפו ובו מספר מבנים ידועים:
- המשרד הראשון של חברת אנגלו-פלשתינה (נוסד ב-1903)
- בית החולים הצרפתי סן לואי.
- בתי הספר של הכיתות הנוצריות: האנגלי, הצרפתי, יוונית-אורתודוקסית והארמני.
- בית העלמין היהודי ביפו 1840-1920. בו קבורים אנשי המושבות הראשונות שנפטרו מטיפוס או ממלריה. בו גם קברו של רבי יהודה הלוי מרגוזה, רבה של יפו. כן מצויה בבית הקברות חלקת עלומי שם, שבה נקברו יהודים שנאלצו להסתיר את דתם היהודית, אך חשפו את סודם לפני פטירתם לבעלת חאן מנולי, היהודייה.
- כיכר השעון - מרכז חיי העיר, הכיכר קיבלה את שמה בשל מגדל השעון שבמרכזה, שנבנה במלאת 25 שנים לשלטון הסולטאן הטורקי, עבדול חמיד השני.
אבן הפינה הונחה בשנת 1900 והבנייה הושלמה ב-1906, אך מאז חודש המבנה מספר פעמים. בכיכר השעון המבנים הבאים:
- ממזרח: בניין השלטון הטורקי (א-סראיה אל-ג'דידה - הארמון החדש, כונה גם בית האוצר) שנבנה בשנת 1890. עליו היה סמל האימפריה העות'מאנית, פוצץ על ידי לח"י במלחמת העצמאות ב-4 בינואר 1948 ועומד להיות מרכז תרבות טורקי.
- מדרום-מזרח: רחוב בית אשל ובו בניין חאן מנולי. סביב הרחוב משתרע סוק א-דיר, שוק חנויות שנבנה על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. החנויות ניכרות בסימן הטאפוס שעל משקופיהן.
- מערב: מבנה תחנת המשטרה ובית הסוהר לשעבר (כיום "מלון סטאי"). ציר האורך של המבנה, במקביל לכיכר, הוא שריד של חומת העיר העתיקה. בחלקים ממנו עדיין נראים סימני החומה. שער בצידו זה של הכיכר מוליך אל מסגד מחמודיה.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פסל האמונה ורחבת התצפית -
פסל של נפוליאון בכניסה למרכז המבקרים בכיכר קדומים -
דמויות באתר הארכאולוגי מתחת לכיכר קדומים -
השלט בבית הכנסת של עולי לוב -
מפת ביצורי יפו העתיקה על חומת בית הכלא הישן -
תותחים ביפו העתיקה -
סביל אבו נבוט ב' ליד מסגד מחמודיה (לפני השחזור) -
מזרקת המזלות בכיכר קדומים ביפו -
עמוד זיכרון למחדשי היישוב היהודי ביפו -
תותח חוף ביפו העתיקה
.jpg)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
עיינו גם בפורטל תל אביב-יפו |
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף בן ערב, גנים ונוף בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981.
- זאב וילנאי, מדריך תל אביב (1941), הוצאת אריאל, מרס 1987
- עופר רגב, טיול קטן בעיר גדולה - מסלולי טיול בתל אביב יפו, הוצאת משרד הביטחון, 1999
- אורי דביר, נקודת חן- תל אביב יפו, מודן הוצאה לאור בע"מ.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר החברה לפיתוח יפו העתיקה
- על עתיקות יפו באתר של רשות העתיקות
- יפו העתיקה, באתר עיריית תל אביב-יפו
- רשימה הסוקרת את פרויקט ההתחדשות העירונית ביפו העתיקה (1974-1960)
- מרכז המבקרים החדש של יפו העתיקה
- יאיר פז, שימור המורשת האדריכלית בשכונות הנטושות לאחר מלחמת העצמאות, קתדרה 88, יוני 1998, עמ' 95–97, 122-106
יובל מלחי, פרק 265: תמונות יפואיות – סיור ביפו העתיקה עם מיכל ששון ביבי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 9 ביולי 2018- מיכאל יעקובסון, The Jaffa: ההיסטוריה לא נמחקה במלון החדש והמפואר ביותר ביפו, באתר Xnet, 29 ביולי 2018
- צביקה בורג, פתאום יפו: כך הפכה העיר העתיקה לטרנד חם בתיירות העולמית, באתר Xnet, 18 באוקטובר 2018
הריסת העיר העתיקה של יפו כהכנה לחידושה, יומני כרמל פברואר 1951- יפו בימי התקופה העותמאנית, 1903, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
אברהם בלבן, מה עושים שרידי קירות בגן המדרון, באתר הארץ, 8 בפברואר 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שטח השיפוט, לפי שכונה, באתר עיריית תל אביב
- ^ יוסף אוליצקי, מול עיר עוינת, ספר ההגנה על בת-ים, ארגון חברי ההגנה בבית-ים בשיתוף עיריית בת-ים, 1984
| תל אביב-יפו | ||
|---|---|---|
| ערכים ראשיים | יפו • היסטוריה • תחבורה • אדריכלות • בנייה לגובה • רחובות ושדרות • רבעים • צפון תל אביב • דרום תל אביב | |
| נושאים מרכזיים נוספים | יפו העתיקה • אחוזת בית • העיר הלבנה • חוף תל אביב • העירייה ומועצת העיר • סמל העיר | |
| קטגוריה ראשית | פורטל תל אביב-יפו | |