יעקב חנאי
 | |
| לידה |
אוקטובר 1931 סננדג', המדינה האימפריאלית של איראן  |
|---|---|
| פטירה | יוני 2000 (בגיל 68) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
יעקב חנאי (אוקטובר 1931 - יוני 2000) היה איש ציבור ממקימי מושב מסלול בנגב והמועצה האזורית מרחבים, מחבר הספר "לבה של אם".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב חנאי נולד ב-1931, בעיר סננדג' שבאיראן, השני מבין 6 אחים ואחיות, למשפחה דלת אמצעים . אף על פי שהמשפחה עברה לטהראן - מצבם הכלכלי לא השתפר וחנאי הצעיר נאלץ לעבוד כנער ולעזור בפרנסת המשפחה. לאחר פטירת אימו, שהשאירה אחריה ילדה בת כמה חודשים אותה אימץ, ב-1950 נישא לבתיה, יהודייה מטהראן, ומיד לאחר מכן עלו בני הזוג הטריים, יחד עם אחותו התינוקת לארץ ישראל.
יחד עם משפחות איראניות אחרות, התיישב הזוג בדרום הארץ. הקהילה שנוצרה במקום חיה באוהלים עד להקמת - ישוב הקבע - שהפך למושב מסלול בנגב הצפוני-מערבי. היישוב הצעיר סבל ממצוקת מים והתושבים שאבו מים מחביות שהובאו מ "סולל בונה". הפרדות שעזרו בעבודות חקלאיות נגנבו על ידי מסתננים מרצועת עזה. החשמל סופק בעזרת גנרטורים, הם חיו ללא צנרת גז וללא טיפול רפואי זמין, במהלך תקופה זו נולדו לחנאי ואשתו שתי בנות.
בשנת 1952, התקבל חנאי לעבוד כאופה במאפיה, שנבנתה במושב, ושסיפקה לחם לכל תושבי האזור. מאוחר יותר עקרה המשפחה לירושלים. שם עבד בקק"ל כחבלן בפיצוץ וסלילת כבישים בהרי יהודה.
המחסור במזון בשכונת ממילא, ויריות הצלפים הירדנים החזירו את המשפחה - בתוספת ילדתם השלישית, בחזרה למושב מסלול. במהלך תקופה זו השלים חנאי השכלה בסיסית באולפן בבאר שבע, ושימש כמזכיר מושב מסלול ומושב אשבול. היה ממקימי המועצה האזורית "מרחבים", שם עבד כמנהל מחלקת הרכב, רכש, ותזונה. בנוסף, היה איש הקשר של העולים החדשים, ופעל למען נזקקים וצמצום פערים ביישובי הנגב.
בשנת 1958, נולד לזוג בן נוסף. כמו כן, הם אימצו בן יתום מאם. לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1968, נולד בן הזקונים, לחמשת ילדיו נולדו 14 נכדים.
ב-1980 פרש מהמועצה האזורית מרחבים, ויחד עם הבן שלמה, שהתמחה בתחום החשמל – פתח חנות חשמל בשם – "מאור אופקים".
חנאי נפטר בגיל 64 מסרטן הריאה. לאחר מותו, עברה אשתו לגור בדיור מוגן בבאר שבע.
מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנאי כתב סיפורים קצרים שפורסמו בעלונים של תנועת המושבים.
הספר "לבה של אם" - רומן אהבה, על רקע הבדלי המעמדות שהיו נהוגות במאה השמונה עשרה באירן. הספר יצא לאור בשנת 1966, בעזרת הוצאת "חוג ידידים", הוצאה לאור פרטית, ובתמיכתה הגדולה של תנועת המושבים, חברי הכנסת בן ציון חלפון, לובה אליאב, אלופי צה"ל ששרתו בדרום, המועצה האזורית "מרחבים" ובעזרתו הגדולה של השר אהרון אוזן ממושב גילת.
מאורעות הספר התרחשו ברחבי הממלכה הפרסית של המאה השמונה עשרה. הספר עוסק במצב החברתי של העם הפרסי של אותו זמן, בתקופה בה מעמד האצילים היה מקורב לחצר המלכות ונבדל בזכויותיו מהשכבות העממיות. המחבר השתדל שלא לתאר את טיב המשטר בממלכה הפרסית, אלא התרכז בכתיבת סיפור אהבה, בראי התקופה. הרומן עב הכרס מגולל את סיפור אהבתם של בן אצילים לעלמה בת כפר, הנחבטים במאורעות שונים, העוקפים את חוקי האצולה.
תנועת המושבים חילקה את הספרים בכל הספריות בארץ ולחברי המושבים. יצאו לאור שתי מהדורות שנמכרו או חולקו כולם.[1]
בשלהי שנות השבעים, כתב חנאי את ספרו השני, "אווה", סיפורה של נערה המתרחש ביפו של שנות השישים. במלאת עשרים שנה למותו ובעקבות פניות רבות לרכוש את הספר, "לבה של אם" שאזל לפני שנים גם לאחר מהדורה שנייה, הוציאה המשפחה מהדורה מחודשת של הספר.
חנאי היה אתאיסט, חיבר מאמרי דעה וביקורת נוקבת העוסקת בפער העדתי, ועם זאת, דגל באהבת הארץ ובמיזוג גלויות ובהעשרת החינוך לילדי הפריפריה. כגמלאי הצטרף לקורסים בכתיבה יצירתית במחלקה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טאיטו, ניסים. "האיש שהחליף את בעט". ידיעות אחרונות. 7.2.1966
- חנאי, יעקב. "מסלול המכשולים של יעקב חנאי במושב מסלול". מעריב, 23.2.79- כ'ו בשבט תשל'ט
- שבק, חיים. סופר ממושב מסלול. "אומר" 1966.
- חנאי יעקב. "חלפו ימי הצנע", מתוך מרתון מספרי סיפורים בהנחיית יוסי אלפי, שנערך ב-1997 בחסות הסוכנות היהודית לכבוד 50 שנה למדינת ישראל.
- לבקוביץ, עליזה - הסיפור, ”שירין" עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. גיליון 100- עמוד 14- פברואר 2016-אדר א' תשע"ו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "לבה של אם", באתר סימניה