יחסי הולנד–סין
| יחסי הולנד–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| הולנד | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 41,543 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 17,658,040 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 991,115 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 56,128 | 12,603 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה עממית |
יחסי הולנד–סין הם יחסי החוץ בין הרפובליקה העממית של סין לממלכת הולנד. היחסים בין המדינות החלו רשמית בנובמבר 1954.[1] במאי 1972 שודרגה המשלחת הדיפלומטית לרמת השגרירות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים בין סין להולנדים החלו לפני הקמתה של הרפובליקה העממית של סין במאה ה-17 וה-18 כאשר סוחרים הולנדים של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) הקימו עמדת מסחר בגואנגג'ואו וגם בחוף המערבי של טאיוואן.[2] בסכסוכים בין סין להולנד שושלת מינג הביסה את חברת הודו המזרחית ההולנדית במלחמה על איי פנגו בין השנים 1622–1624. כוחות שושלת מינג בהנהגת ג'נג ג'ילונג הביסו שוב את ההולנדים בקרב מפרץ ליאולו בשנת 1633, ונאמני מינג בפיקודו של ג'נג צ'נגגונג (קוקסינגה) הביסו את ההולנדים וגירשו אותם מטאיוואן במצור על פורט זילנדיה בשנת 1662.
היחסים בין הרפובליקה העממית של סין להולנד החלו בשנת 1954.[3] בשל הסיוע הממשלתי של הולנד שכלל מכירת שתי צוללות לטאיוואן, היחסים הדו-צדדיים הוחלפו במאי 1981 לרמת ממונה על היחסים.[1] ב-1 בפברואר 1984, סין והולנד חידשו את היחסים הדיפלומטיים המלאים כאשר הולנד הסכימה שלא לנהל סחר של כלי נשק הגנתיים עם טאיוואן.
יצוא הולנד לסין כולל פטרוכימיה, מכונות, ציוד תחבורה, מזון, טכנולוגיה גבוהה ודלקים מאובנים.[4] הייצוא של סין להולנד כולל מוצרי אלקטרוניקה, מחשבים וצעצועים, צעצועים ובגדים.[5][6]
במרץ 2014 ערך נשיא סין שי ג'ינפינג את הביקור הממלכתי הראשון של סין בהולנד בהיסטוריה.[7]
היחסים בין שתי המדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסחר הדו-צדדי בין שתי המדינות גדל עם השנים. הולנד היא השותפה השלישית בגודלה של סין באיחוד האירופי. היקף המסחר קפץ בשנה שעברה גדל ב-44.3 אחוזים. מדובר ב-4.6 מיליארד אירו בשנת 2009.[4] סין ייצאה 36.7 מיליארד דולר להולנד בשנת 2009.[8]
ארגונים הולנדים השקיעו 7.48 מיליארד דולר ל-824 פרויקטים בסין.
ביולי 2019 חתמו שגרירי האו"ם מ-22 מדינות, כולל הולנד, על מכתב משותף למועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, הכולל גינוי על התנהלותה של סין כלפי האויגורים, כמו גם התייחסות לא נכונה לקבוצות מיעוט אחרות, בקריאה לממשלת סין לסגור את מחנות החינוך מחדש של שינג'יאנג.[9][10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "China and the Netherlands". נבדק ב-18 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Author Yong Liu, (2007), The Dutch East India Company's tea trade with China, 1757–1781, Volume 6 of TANAP monographs on the history of the Asian-European interaction, BRILL, ISBN 90-04-15599-6, ISBN 978-90-04-15599-2, 277 pages, 17–89, 91–117
- ^ "China Relations with Europe". נבדק ב-18 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "More goods exported to China, imports from China down". נבדק ב-18 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-18 ביולי 2011. נבדק ב-2010-07-02.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Imports from China rising more slowly". נבדק ב-18 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Historisch bezoek Xi aan Nederland". NOS (בהולנדית). 22 במרץ 2014. נבדק ב-22 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-18 בינואר 2013. נבדק ב-2013-01-12.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Which Countries Are For or Against China's Xinjiang Policies?". The Diplomat. 15 ביולי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "More than 20 ambassadors condemn China's treatment of Uighurs in Xinjiang". The Guardian. 11 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה)
