יועץ תקשורת

יועץ תקשורת (באנגלית: Communications Consultant) הוא קיצור למונח "יועץ מערכות תקשורת". תפקידו של יועץ התקשורת לייעץ ולתכנן לחברות או גופים ציבוריים בנושא פיתוח מערכות תקשורת הדיבור והמחשבים, מערכות השליטה והבקרה ומערכות המולטי-מדיה בחברה.

בשנים האחרונות קיבל הביטוי "יועץ תקשורת" משמעות נוספת שמקורו ב-"Media Consultant" ובכך הפך הביטוי "יועץ תקשורת" כשם נרדף לאיש יחסי ציבור.

לעיתים יעשה בידול בין המושגים כאשר יועץ התקשורת אינו פועל ישירות מול העיתונות אלא מייעץ ללקוחותיו בכל נושאי תקשורת המילולית (ורבלית - verbal) פנים וחוץ ארגונית וכיצד לנהוג מול אמצעי המדיה השונים.

יועצי תקשורת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועלים כמה מאות יועצי תקשורת, אם במשרדים גדולים ואם כעצמאיים, המספקים שירותים לממשלה, חברות מסחריות ואף לאנשים פרטיים וחלקם מאוגדים ב"אימ"ת" - ארגון יועצי מערכות תקשורת. זהו הארגון המקצועי של יועצי מערכות התקשורת בישראל.

יועצי תקשורת במערכת הפוליטית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד יועץ התקשורת במשרדים ממשלתיים נבע מתוך הצורך של העיתונאים עצמם, עוד בתחילת דרכה של המדינה, באדם שיוכל להעביר להם מידע שוטף אודות משרדי הממשלה. בתחילת דרכו של התפקיד, היה חוסר סדר והבנה; כיצד להגדיר את התפקיד עצמו, ומה על האדם שממלא את התפקיד לעשות. המונח ״יועץ תקשורת״ מגדיר את התפקיד של מי שאחראי לקיום קשרים עם עיתונאים ואמצעי התקשורת השונים. במהלך השנים ההגדרות לתפקיד והסמכויות שהוטלו על יועצי התקשורת השתנו וגדלו. יועץ תקשורת נוטה להיות בעל תואר ראשון לפחות, עם ידע בעריכת תוכן הסברתי ועדיפות לניסיון בתחום העיתונות. תפקיד היועץ נוטה להיות משרת אמון, והיועץ מסיים את תפקידו ביחד עם השר עצמו. ישנה הפרדה ברורה בין תפקיד ״דובר המשרד״ לבין ״יועץ התקשורת״, מכיוון שיועץ התקשורת מתמקד בעיקר בייעוץ תקשורתי לשר עצמו, וכי השר הוא זה שרשאי למנות את היועץ על פי שיקול דעתו, בעוד שהדובר אחראי על העברת התוכן לתקשורת שקשור למשרד עצמו.^[1]

שילובם של יועצי תקשורת במערכת הפוליטית הישראלית הוא חלק מתהליך כלל עולמי המבטא מעבר מפוליטיקה של מרכזי מפלגות לפוליטיקה שבה המועמד ותדמיתו עומדים במרכז המערכת הפוליטית. השינוי הזה, שהכתיב את אופיו של הקמפיין המודרני, יצר טכניקות חדשות בקשר עם הבוחרים, המתמקדות בשימוש בכלי התקשורת: בניית תדמיתו של המועמד, יצירת סדר יום תקשורתי, הפקת אירועי תקשורת ותדרוך הפוליטיקאי בידי מקצוענים המתמחים בחוקי המשחק הפוליטי החדש.

העובדה כי הייעוץ הפוליטי הפך למקצוע קבוע, המשרת את הפוליטיקאים במשך כל ימות השנה, מלמדת לכאורה כי השפעתם על הפוליטיקאים ועל המערכת הפוליטית בישראל מכרעת. עם זאת, במציאות הישראלית אפשר למצוא במחקרים ראיות לכך שישנה הפרזה בהערכת חלקם של היועצים בקמפיינים. למשל, יועץ התקשורת אייל ארד שניצח עם בנימין נתניהו ב–1996 הפסיד עם יצחק מרדכי ב–1999. ראובן אדלר, אייל ארד וליאור חורב הובילו בבחירות 2006 את אריאל שרון, מועמד קדימה, ל–45 מנדטים בסקרים. במהלך הקמפיין לקה שרון באירוע מוחי שהביא להחלפתו באהוד אולמרט. הירידה בסקרים נמשכה עד ליום הבחירות ואולמרט זכה לבסוף ב–29 מנדטים. מדוגמאות אלו ניתן ללמוד כי היות שכיום כל המועמדים והמפלגות משתמשים ביועצים בכירים, לעיתים אותם יועצים ממש שמייעצים למפלגות שונות במערכות בחירות שונות, הכריזמה והמעמד של המועמדים עצמם משפיעים לפחות כמו הייעוץ התקשורתי עצמו, אם לא יותר.