יוסף הלפרין
 | |
| לידה |
13 ביולי 1922 לודז', רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה | 2010 (בגיל 87 בערך) |
| ענף מדעי |
אנטומולוגיה |
| מקום קבורה |
באר יעקב |
| תאריך עלייה | 1946 |
| מקום לימודים |
הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית (1957) |
| מספר צאצאים | 1 |
  | |
יוסף צבי הלפרין (13 ביולי 1922 – 2010) היה אנטומולוג ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בלודז' למשפחה ציונית, אמצעי בין שלושה אחים. אביו, חיים, היה סוכן-נוסע בתעשיית הטקסטיל, ואמו, חיה-הלה, לבית גולדלוסט, עקרת בית. הלפרין תכנן לעלות לארץ ישראל בספטמבר 1939 (אחיו הבכור, מרדכי, עשה כן ב-1938 באמצעות סרטיפיקט של סטודנט) אך פרוץ מלחמת העולם השנייה שיבש את התכנית. הלפרין נדד מזרחה אל בלארוס. ב-1940 התגלגל לתפקיד מנהל בית ספר כפרי קטן באזור ברנוביץ'. ביוני 1941 החלה ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות, והלפרין ירד למחתרת. ב-1944 עבר לאזור קלצה בפולין והצטרף כפרטיזן לארמייה קריובה.[1] לימים נודע לו כי הוריו ואחיו הצעיר, אפרים, נספו במחנה ההשמדה בלז'ץ.
בתום המלחמה ארגן קבוצת נערים יהודים למטרת עלייה לארץ ישראל דרך איטליה.[2] בינואר 1946 הגיע לארץ עם הקבוצה באוניית המעפילים "אנצו סרני". נפצע במלחמת העצמאות בקרב על שכונת אבו תור בירושלים, ובזמן החלמתו למד בבית המדרש למורים בבית הכרם. ב-1949 פגש את רחל ינאית-בן צבי שמינתה אותו כמנהל בית ספר לילדי עולים שאותו היא הקימה בעין כרם.
החל ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. באותה תקופה התגורר בקיבוץ חולדה ולאחר מכן בקבוצת שילר, שם עבד כמורה לטבע. בשנת 1958 סיים את התואר השני והתקבל לעבודה כחוקר בכיר באנטומולוגיה במכון וולקני. את מעבדתו הקים באילנות ושם גם התגורר במשך כשלושים שנה. היה חלוץ בישראל בשלושה תחומים של אנטומולוגיית העץ: יער, נוי ועץ מעובד. פעל רבות להעלאת המודעות לסכנות תהלוכן האורן.[3][4][5] כמו-כן פיתח שיטה להדברת המזיק באמצעות הזרקות לגזע העץ.[6] ב-1974 התוודע לראשונה לנזקי הליקטוס – מין פולש של חיפושית הניזונה מעץ מעובד – לענף הנגרות. משרד המסחר והתעשייה אימץ ב-1978 את המלצתו לאסור ייבוא עץ נגוע מסוג אוביצ'י, והבעיה נעלמה בהדרגה.
ב-1987 עבר להתגורר בנס ציונה ופרש לגמלאות, אך המשיך לעבוד בהתנדבות במכון וולקני. במשך 12 שנה שימש כיועץ בתחום מזיקי עץ תעשייתי במכון התקנים הישראלי.[7] ב-2010 נפטר. נטמן בבאר יעקב.
להלפרין תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית על עבודתו בנושא תהלוכן האורן. מספר פרסומיו המדעיים: מעל 200. כתב שני ערכים לאנציקלופדיה לחקלאות ו-15 ערכים לאנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל.
על שמו קרויים לפחות 15 חרקים שונים ואקרית אחת. ביניהם חיפושית בשם Clada halperini ועש בשם Pseudoterpna coronillaria halperini.
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישא לשרה לבית רזניק (1928–1977). להם בן, ד"ר אפרים (אפי) הלפרין, ששימש כמנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים ביקור חולים בירושלים.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדרך לחרות 1945–1946, מורשת – בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ, 1996.
- נעורים באזיקים, (עם הקדמה מאת פרופ' אוריאל סימון) משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2002
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף הלפרין, באתר משרד החקלאות
- אורי דרומי, בחזרה אל היער, באתר הארץ, 25 ביוני 2010
- יוסף הלפרין, באתר קבוצת שילר
- אוסף החרקים של יוסף הלפרין, באתר מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט
יוסף הלפרין (1922-2010), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קורותיו בתקופת המלחמה מתוארים בספרו "נעורים באזיקים"
- ^ על אירועים אלה כתב את ספרו "הדרך לחירות"
- ^ תכנית להדברה כללית של טואי-התהלוכה של האורן, הצופה, 28 במרץ 1960
- ^ דני צדקוני, "טוואי התהלוכה" מאיים על חורשות האורנים, למרחב, 13 במרץ 1966
- ^ טוואי התהלוכה עלול להתפשט לכרמל ולגליל, מעריב, 17 במרץ 1971
- ^ דע את האויב בגן: הטוואי, מעריב, 15 בנובמבר 1987
- ^ יעוץ בנושא מזיקים בעץ, מעריב, 19 בפברואר 1988