יוסי וקסמן

יוסי וקסמן
	יוסי וקסמן
לידה	30 בינואר 1959 (בן 65); יפו
מדינה	ישראל
מקום מגורים	עין הוד
עיסוק	סופר, צייר ומעצב
	www.yossiwaxman.com

יוסי וקסמן (נולד ב-30 בינואר 1959) הוא סופר, צייר ומעצב ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וקסמן נולד ביפו, בן בכור להורים שהם דור שמיני בארץ ישראל^[1]. בגיל 7 עבר לירושלים ובה גדל. את שירותו הצבאי עשה במודיעין שדה בסיני. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, והוא בוגר בהצטיינות במחלקות לעיצוב גרפי וּוידאו-ארט באקדמיה בצלאל.

וקסמן חי עם בן זוגו בכפר האמנים עין הוד. הוא חבר הכפר, נמנה עם ועדת השיפוט האמנותי, ומציג באופן קבוע בגלריה המרכזית של הכפר. אחותו היא השחקנית ענת וקסמן.

יצירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וקסמן החל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית. כתיבתו מתאפיינת בהומור, לעיתים על גבול הסוריאליזם, ודמויותיו חריגות ושקועות בעליבות חברתית. בתחילת דרכו כסופר פרסם וקסמן שני ספרי ילדים, "ספר המכשפות השלם" ו"ספר הערפדים השלם" (הוצאת כנרת, 1995).

"אלכסנדריה יקירתי" (הוצאת כתר, 1998), הוא מהספרים הראשונים העוסקים בגלוי ביחסים הומוסקסואליים. הספר מספר על מסעם של שלושה הומואים באלכסנדריה ובחיפה. ד"ר ירון פלג כתב על הספר בספרו "דרך גבר": ”אלכסנדריה הוא אולי הרומן העברי הראשון, שמתקרב אל מה שאפשר להגדיר ככתיבה הומואית ז'אנריסטית... במקום להספיד את קוצר ימיה וגועל פניה של האהבה-תאווה המתגוללת ברחובות ובגנים ובבתי השימוש, הרומן מעלה את המרדף אחריה לדרגה של שירה כמעט... מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד אנתרופולוגי, ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית”.^[2]

"אל נא תאמר לי שלום" (הוצאת כתר, 1999), הוא רומן טרגי המגולל את סיפור חייה של יהלומה לוי, ספרדייה ילידת היישוב הישן בירושלים.

"ויהי סיפור" (הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2002), הרומן השלישי של וקסמן, המשקף בתיאורים כביכול אבסורדיים את החברה הישראלית על ריבוי פניה. יורם מלצר כתב עליו: ”אפשר לקרוא את הספר כתמונת-מצב ביקורתית, בוודאי כסאטירה שנונה”.^[3]

"לִיבְּשֶׁן" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2004), זכה עוד לפני הופעתו בפרס אקו"ם לכתב יד המוגש בעילום שם, וכן במענק מטעם הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי הספר. הרומן מספר את סיפור אהבתם של זקנה ניצולת השואה וגבר צעיר הגר בשכנותה. חבר השופטים של פרס אקו"ם (חיים באר, סביון ליברכט ואלי הירש) כתב על הספר: ”בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח וקסמן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור”.^[4] "ליבשן" גם נבחר בין 400 היצירות הישראליות האהובות על אנשי תרבות במגזין "Time Out תל אביב", וכך כתבה עליו הבמאית והמוזיקאית זהר וגנר: ”ריגשה אותי ההסתכלות של גבר צעיר על אישה בת 80 כעל אישה... פתאום לקרוא ספר על אישה בת 80 שהיא נשית, גנדרנית ונחשקת הותיר תחושה מאוד חזקה אצלי”.

"השחקנית – מלודרמה בשלוש מערכות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2007) מספר את סיפור אהבתם-שנאתם של המספר ואחותו, ומבוסס על יחסי הסופר עם אחותו, השחקנית ענת וקסמן. בתוך כך הוא עוסק בתיאטרון וביחסים שבינו לבין החיים. המבקרים שיבחו את הספר:

”קשה שלא להישבות בקסם כתיבתו המשוחררת מכל עול, כלל וחוק של וקסמן. קשה שלא להתאהב בעל כורחך ב'ילדים הנוראים' האלה, גיבוריו... קשה להיגמל מהקריאה במונולוג הסדו-מזוכיסטי של שנאה, כאב ואהבה פרוורטית נכזבת... כי 'השחקנית' כתוב על פי רוב בתנופה נהדרת”.

”גיבורי 'תיאטרון החיים' של יוסי וקסמן בספרו זה, כמו גם בספריו הקודמים, מעלים באוב כמקורות השראה אפשריים את פליני ופאזוליני האיטלקיים ואת ז'אן ז'נה הצרפתי. את זרקוריו הוא מכוון דווקא אל הקצוות הביזאריים של הסקאלה האנושית... ההומור של וקסמן הוא שחור מטבעו. אם על פי ספריו הקודמים אפשר היה לדמיין אותו כיורשו של חנוך לוין, הרי שב'השחקנית' הוקמה ללוין מצבה של ממש... בהצגת החיים כגרוטסקא במקרה הטוב וכקומדיה מקאברית במקרה הפחות טוב”.^[5]

"תולדות האמנות" (הוצאת חרגול, 2015) עוסק בהיסטוריה של כפר האמנים עין הוד, ובחיי גיבור בן דמות המחבר (צייר הנמצא בזוגיות ארוכת שנים עם גבר) לאחר השרפה בכרמל בשנת 2010. הספר נערך על ידי המשורר אלי הירש וזכה לביקורות חיוביות בעיתונות.^[6]

"אסתר של הסיגריות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2018) :” "זהו סיפור על קללות משפחתיות שעוברות בירושה, על כוחה של אימהוּת, על תשוקות שאינן כבות ועל רצונות סותרים שהם כולם אותו הרצון האחד ששום כוח לא יכחיד: לחיות"”^[7].

"מרוב תשוקה" (הוצאת פרדס הוצאה לאור, 2020) :”"דויד הוא גבר תל-אביבי דו-מיני גרוש טרי כבן 50 ואב לשניים. הוא אינו מאושר. בחיפוש אחר תשוקה, הוא פוגש את שלומי ויחד הם יוצאים למסע אחר הכוח שיאפשר להם להמשיך ולגלגל את חייהם"^[8]”

"ואלוהים הרג את הכלה" (הוצאת קתרזיס ספרים, 2022) : ״ואלוהים הרג את הכלה״ מלווה שלושה דורות של נשים יוצאות דופן בנות משפחה אחת בירושלים. שושנה הציירת שבורחת אל מיסיון הנוצרים מהשידוך העקום שלה, נעימה החוזרת בתשובה שנאבקת במחלת הסרטן ובדרך אל הקבר מתענגת על רומן אהבים אסור עם האונקולוג שלה, ופרד, אושיית האינסטגרם, שלא מבינה למה בשנת 2019 עוד יש בכלל טעם בחתונה, גם אם בת זוגה ממש רוצה. הדורות מתחלפים, האתגרים משתנים, אבל הפטריארכיה היא אותה הפטריארכיה. בתכסיסים, בהומור, באומנות ואף במוות הן מנסות להשיג שליטה על חייהן ולברוח מגורלן הבנאלי ה(כמעט) ידוע מראש.

עיצוב ואיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

וקסמן הוא בעליו של משרד לעיצוב בשם שפירא-וקסמן. בין עבודות המשרד - עיצוב ביתנים תדמיתיים עבור חברות כמו טבע, נען, אי.סי. איי טלקום ואלביט. עוד עוסק המשרד בעיצוב אריזות (ד"ר פישר, מטע, גולדפרוסט ועוד), עטיפות תקליטים (יהודה פוליקר, הראלה בר, שם טוב לוי, תלמה אליגון ועוד) וספרים - בהם "שירי רחל" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, שזכה בפרס "חתך הזהב" של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל, סדרת "קולות" של הוצאת דביר, וכל כתבי זיגמונד פרויד, אף הם בהוצאת דביר.