יוליה שטראים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוליה שטראים
לידה 1962 (בת 62 בערך)
אוקראינה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה פסיכולוגיה
עיסוק חברת מליאת העירייה
מפלגה הליכוד, ישראל ביתנו-"חיפה ביתנו"
סגנית ראש עירייה ויו"ר הרשות לקליטת עלייה של עיריית חיפה
דצמבר 2008 – נובמבר 2018
(כ־9 שנים ו־47 שבועות)
בכירה בהסתדרות הכללית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוליה שטראים (נולדה ב-1962) היא אשת ציבור שכיהנה כסגנית ראש העיר חיפה, יו"ר הרשות לקליטת עלייה בחיפה וראש סיעת "חיפה ביתנו" במועצת העירייה עד נובמבר 2018.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטראים ילידת אוקראינה עלתה לישראל בשנת 1990 וקבעה את ביתה בחיפה. בעלת תואר שני בפסיכולוגית ילדים מהמוסד הפדגוגי בביילץ.

בשנת 1991 הצטרפה לתנועת הליכוד והייתה פעילה בה עד לשנת 1999. בשנה זו הצטרפה לישראל ביתנו והייתה שותפה לבניית המפלגה החל מהשלבים הראשונים לקיומה. במסגרת זו הייתה שטראים אחראית, בין השאר, על פעילות המפלגה באזור חיפה והצפון עד לשנת 2003.

החל משנת 1994 ועד 2003 עבדה בהסתדרות הכללית מרחב חיפה בתפקיד מזכירת איגוד מקצועי. בין השנים 20052007 שימשה כחברת הנהגת ההסתדרות הכללית, במסגרת זו כיהנה כיו"ר ועדת כספים ומכרזים בהסתדרות.

בשנת 2003 עמדה שטראים בראש רשימת "חיפה ביתנו" למועצת העיר ונבחרה להיות חברת מועצת העיר חיפה עם שני מנדטים. בבחירות 2008 הגדילה "חיפה ביתנו" את כוחה לשלושה מנדטים, בעקבות כך נבחרה פעם נוספת למועצת העיר והתמנתה לסגנית ראש העיר החל מדצמבר 2008. במסגרת חברותה במועצת העיר, מכהנת שטראים כיו"ר הרשות לקליטת עלייה בחיפה, מובילה את תוכנית עיר ללא אלימות ומשמשת כדירקטורית באתו"ס, בעפת"ח וביפה נוף.

בבחירות המוניציפליות של שנת 2018 נפסלה רשימת "חיפה ביתנו" בשל הגשת רשימה של שבעה מועמדים בלבד במקום 11 לפחות כפי שדורש החוק[1]. שטראים הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלתיים. עתירה זו נדחתה, ושטראים פנתה אל בג"ץ, אך גם בערכאה זו היא הפסידה[2].

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 עברה מישראל ביתנו לייעץ במטה הליכוד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטראים נשואה ואם לבן. מתגוררת בנאות אפק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שי חורב, יוליה שטראים, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 365, 2018.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]