יוהאן פוסקאול
 | |
| לידה |
15 בינואר 1892 אמסטרדם, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1945 (בגיל 53) אמסטרדם, הולנד |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| מקצוע |
לוחם מחתרת |
| צאצאים |
בפ ווסקאול |
| מספר צאצאים |
8 |
  | |
יוהאן הנדריק פוסקאול (בהולנדית: Johannes Hendrik Voskuijl; 15 בינואר 1892 – 27 בנובמבר 1945) היה אזרח הולנדי שסייע להסתיר את אנה פרנק ומשפחתה בזמן הכיבוש הגרמני של הולנד בעת מלחמת העולם השנייה. אביה של בפ פוסקאול.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסקאול גר באמסטרדם ועבד כרואה חשבון, עד שגילו המבוגר אילץ אותו לפרוש. לו ולאשתו כריסטינה, היו שמונה ילדים. אחת מבנותיו, אליזבת "בפ", התקבלה בשנת 1937 לעבודה בסניף ההולנדי של החברה הגרמנית אופקטה בניהולו של אוטו פרנק ובשנת 1942 הפכה למנהלת האדמיניסטרטיבית של החברה. בהמלצתה, קיבל אוטו פרנק את יוהאן לעבודה כמנהל המחסנים של החברה. ביום 6 ביולי 1942 עברה משפחת פרנק למחבוא, מחשש לחייהם מידי הגסטפו ומשתפי הפעולה ההולנדיים עושי דברם. המחבוא היה חלל בן 3 קומות שהכניסה אליו הייתה ממבואה בקומה העליונה של משרדי החברה. בפ סייעה להסתיר את המשפחה, יחד עם עובדים נוספים בחברה יוהנס קליימן, יאן חיס, ויקטור קוגלר ומיפ חיס. היא הכניסה גם את יוהאן פוסקאול בסוד העניין, והוא בנה את ארון הספרים שהסתיר את הכניסה למחבוא.
בהמשך עברו למסתור גם משפחת ואן-פלס ופרידריך פפר. יוהאן ובפ המשיכו לשמור על קשר עם משפחת פרנק. אנה פרנק כינתה אותו ביומנה "הנס פוסן", אולם בכל המהדורות של היומן שפורסמו מאז 1985, "הוחזר" לו שמו האמיתי. שאר משפחת פוסקאול לא הייתה מעורבת בסוד, ויוהאן ובפ הקפידו לא לדבר על כך בבית. ב-1943 אובחן יוהאן כחולה סרטן, ונאלץ לפרוש מהעבודה ולהפסיק לבקר אצל המסתתרים. במקומו הובא לבניין וילם ואן מארן. ב-4 באוגוסט 1944 פרצו למחבוא שוטרים ממשטרת הסדר ועצרו את כל המסתתרים. בראש הכוח עמד נגד אס אס קרל זילברבאואר מהאס דה ועמו עוד שלושה קציני משטרה נוספים. משפחת פרנק ושאר דיירי המחבוא נלקחו למטה הגסטאפו ומשם הועברו, לאחר חקירה, לבית מעצר בו שהו יומיים ולאחר מכן הועברו למחנה המעבר המשטרתי ליהודים וֶסְטֶרְבּוֹרְק.
אנשי המשטרה פעלו על סמך הלשנה של אדם שנותר אלמוני עד ימינו. לפי חלק מהדעות, המלשין היה ואן מארן שהחליף את פוסקאול כאחראי המחסנים. עם זאת, בספר שנכתב ב-2015 על ידי העיתונאי הפלמי ירואן דה ברוין, בשיתוף עם בנה הצעיר של בפ, יופ ואן וייק, נטען כי בתו הצעירה של יוהאן, נלי, היא זאת שהלשינה על המסתתרים. נלי הייתה פרו-נאצית, ומעולם לא הסכימה עם אהדתם של אביה ואחותה ליהודים. לטענת בנה של בפ, אמו חשדה בנלי תמיד אולם חששה להסגיר אותה. כמו כן על פי עדותו של זילברבאואר, למלשין היה קול של אשה צעירה.[1] נלי נפטרה ב-2001 מבלי שחלקה בפרשה יחקר.[2] חשודים נוספים בפרשה הם טוני אהלרס ולנה הרצוג.
קוגלר וקליימן נעצרו גם כן, אולם בני הזוג חיס כמו גם בפ ויוהאן הצליחו להתחמק ממעצר. קוגלר וקליימן שרדו את המלחמה, אולם מבין המסתתרים רק אוטו פרנק שרד. יוהאן פוסקאול לא התגבר על הסרטן שלו, ונפטר ב-27 בנובמבר. הלווייתו נערכה ב-1 בדצמבר בהשתתפות אוטו פרנק ושאר המסתירים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיפ חיס, נזכור את אנה פרנק, הוצאת דביר, 1987.
