יהודה אליצור
 | |
| לידה |
23 ביולי 1911 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1997 (בגיל 86) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| פרסים והוקרה |
יקיר ירושלים (1992) |
| בן או בת זוג |
רבקה אליצור |
| צאצאים |
יואל אליצור, ורד נעם, שמואל אליצור, אורי אליצור |
|
www | |
  | |
יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א, 23 ביולי 1911 – ב' בטבת ה'תשנ"ח, 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליצור נולד בבודפשט כבנם הצעיר של הרב יחיאל ורייזל הרשקוביץ וקיבל חינוך תורני. כשהיה בן 15, נפטר אביו, והוא אומץ על ידי גיסו, חוקר ארץ-ישראל, הרב הפרופסור שמואל קליין, ועלה עמו לארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ט (1929).
למד בבית המדרש למורים 'מזרחי' ואחר כך באוניברסיטה העברית בהר הצופים שם למד ביולוגיה, ידיעת ארץ ישראל, מקרא ותלמוד, וקיבל תואר במאי 1940[1]. במקביל, היה פעיל בתנועת הפועל המזרחי ובבני עקיבא במסגרתם נתן הרצאות בנושאים שונים[2] והדריך סיורים באתרים ארכאולוגיים בירושלים[3][4].
לאחר פטירתו של שמואל קליין, ההדיר מעזבונו את הספר 'ארץ הגליל' שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק ב-1946[5].
בשנת 1947 הוזמן לתת שיעורים בתנ"ך ברדיו[6], והמשיך לתת שיעורים גם בשנות ה-50 בקול ציון לגולה[7].
היה ידוע כמרצה מחונן הן מהצד העיוני והן מהצד הדידקטי. לימד תנ"ך במסגרות רבות ומגוונות - בתי ספר, מוסדות על תיכוניים, כנסים שונים, ועוד. בראשית שנות ה-50 לימד תנ"ך במכון להשתלמות ולשיפור הלשון[8]. לאחר מכן הרצה במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן מאז ייסודה בשנת 1955 עד אמצע שנות התשעים. הרצה והשתתף בחוג העיון בתנ"ך בבית ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
היה מהעורכים הראשיים של סדרת "דעת מקרא", וחיבר עם יהודה קיל את 'אטלס דעת מקרא'.
בסוף שנות החמישים היה חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, ובשנות השישים היה חבר בוועד המנהל של רשות השידור.
כיהן בחבר השופטים של חידון התנ"ך למבוגרים[9].
ישב בראש ועדת השופטים שבחרה את זוכי פרס הרצל, הפרס הוענק מטעם "התאחדות יוצאי הונגריה בישראל" בתחילת שנות ה-70.
לאחר מלחמת ששת הימים היה בין מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
זכה בתואר יקיר ירושלים בשנת ה'תשנ"ג (1993).
שיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליצור עסק רבות בלימוד ובמחקר מודרני של התנ"ך, תוך שילוב בין אמונה ובין שיטות מחקר מדעיות חדשות. אליצור הסתייג מדרך הניתוח הספרותית של ביקורת המקרא, וטען שהיא מדע לא מבוסס, עם זאת התעסק רבות בחקר ההיסטוריה והגאוגרפיה של ארץ ישראל בזמן התנ"ך, והסביר בדרך זו מספר פרשות בנביאים.
אליצור אמר שיש ללמוד את התנ"ך מתוך אמונה בקב"ה בעזרת הכלים שפותחו במחקר במהלך הדורות, שמסייעים רבות בהבנת פשוטו של מקרא. כשהציע הרב פתחיה מנקין לזהות את האקליפטוס כערבה כשרה לארבעת המינים כתב לו אליצור: "רצוי מאוד שרבנים הנזקקים לשאלות מעין זו, יבחנו אותן גם מצדן המקצועי (מפי מומחה לעניין הנדון). ... ידיעה מקצועית עשויה לפרקים לסייע להבנת ההלכה במידה לא מועטה."[10].
בכמה מאמרים שיטתיים הסביר אליצור שיסודות האמונה הישראלית גנוזים בייחודו ההיסטורי של עם ישראל כפי שהוא מוצג בנביאים ובכתובים.
אליצור ראה את עצמו כתלמיד מובהק של גיסו, חוקר ארץ ישראל פרופ' שמואל קליין, וממנו ינק את דרכו הייחודית השוזרת את ידיעת התורה עם ידיעת הארץ, מתוך חיבה לשניהם.
הרב צבי יהודה הכהן קוק העריך את פרופסור אליצור כחוקר מאמין וישר, בעקבות כך הוא המליץ לראשי מכון מרחבים לצרף את פרופ' אליצור לצוות המרצים במכון[דרוש מקור].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הייתה הסופרת רבקה אליצור. לאחר מותה בשנת ה'תש"ם (1979), נשא את אחותה תרצה. לאליצור חמישה ילדים: תמר בן-ארי, הפיזיקאי פרופ' שמואל אליצור, אורי אליצור עורך העיתון מקור ראשון, פרופסור יואל אליצור, תלמידו המובהק ומממשיכי דרכו בחקר התנ"ך והארץ, ופרופסור ורד נעם, חוקרת תלמוד המלמדת באוניברסיטת תל אביב.
אחיינו הוא הרב מיכאל הרשקוביץ.
מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר יהושע עם פירוש, מבוא ומפות (יחד עם י"א זיידמן), הוצאת ראובן מס, 1953.
- פירוש על ספר שופטים במסגרת סדרת "דעת מקרא"
- אטלס דעת מקרא (יחד עם יהודה קיל)
- גבולות נחלת אפרים, בעריכת עמוס פרומקין, הוצאת בית ספר שדה עפרה, תשל"ח.
- ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגראפיים, היסטוריים והגותיים (בעריכת יואל אליצור ועמוס פריש), רמת גן תש"ס.
- הרואה והרועה: רשימות על ספר שמואל (בעריכת עמנואל מסטיי), אלון שבות תשס"ח.
- רשימת המאמרים של יהודה אליצור באתר רמב"י
- יהודה אליצור, ארץ הגליל, מימי העליה מבבל ועד חתימת התלמוד. ירושלים, תשכ"ז, באתר אוצר החכמה (הספר בקטלוג ULI)
מבחר מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה אליצור, באתר Academia.edu
- יהודה אליצור, "ויצא מבית אל לוזה":למהלכו של גבול בנימין-אפרים, באתר "דעת"
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל ורגון, "יהודה אליצור: חוקר ומורה דרך", בתוך: דב שוורץ (עורך), אוניברסיטת בר-אילן - מרעיון למעש, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, כרך ב, עמ' 19–29.
- חיים גניזי, יהודה אליצור: תרומתו לחקר התנ"ך והוראתו, בד"ד 10 (תש"ס) עמ' 86-79; באתר ספריית אסיף
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יהודה אליצור - כולל סיפור חיים, תמונות, מאמרים, ושיעורים מוקלטים ומצולמים של פרופסור יהודה אליצור.
יהודה אליצור (1911-1997), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הר הצופים, הצופה, 1 במאי 1940
- ^ למשל על הגליל: אסיפות, הרצאות, שיעורים, הצופה, 17 ביוני 1938
, ועל הציונות הרוחנית של אחד העם, אסיפות, הרצאות, שיעורים, הצופה, 27 בינואר 1939 - ^ בהפועל המזרחי, דבר, 6 באפריל 1936
הערב ומחר, הצופה, 2 בפברואר 1940 - ^ טיולי סוכות של הפוהמ"ז, הצופה, 16 באוקטובר 1940
- ^ מאצטבת הספרים, ארץ הגליל לש. קליין, דבר, 8 בפברואר 1946
- ^ רדיו, הסברת פרקי התנ"ך, דבר, 3 באוקטובר 1947
- ^ קול ציון בדרום שוויץ, דבר, 17 בספטמבר 1951
- ^ המכון להשתלמות ולשיפור הלשון, חרות, 28 במרץ 1951
המכון להשתלמות ולשיפור הלשון, דבר, 31 במרץ 1952 - ^ הרב אלשייך - חתן התנ"ך תשכ"ב, דבר, 28 בספטמבר 1961
- ^ ערבה ואיקאליפטוס, הצופה, 18 בנובמבר 1938
- משפחת אליצור
- ישראלים ילידי הונגריה
- חוקרי יהדות ישראלים
- חוקרי מקרא ישראלים
- סגל אוניברסיטת בר-אילן: תנ"ך
- חוקרי ארץ ישראל
- יקירי ירושלים
- חברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- יוצרי פירוש דעת מקרא
- בוגרי בית המדרש למורים מזרחי
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- בוגרי בני עקיבא
- ישראלים שנולדו ב-1911
- ישראלים שנפטרו ב-1997