טרנאטה

טרנאטה
Pulau Ternate

מבט על טרנאטה מהלמהרה
נתונים גאוגרפיים
מיקום	דרום-מזרח אסיה
קואורדינטות	0°47′00″N 127°22′00″E
ארכיפלג	איי מאלוקו
סוג	אי געשי
שטח	111.8 קמ"ר
אורך	13 ק"מ
רוחב	11 ק"מ
גובה מרבי	גמאלמה: 1,715 מטר
נתונים מדיניים
מדינה
אוכלוסייה	202,262 (2015)
אזור זמן	UTC +9
(למפת אינדונזיה מוגדלת)   ג'קרטה סורבאיה מדן מקאסאר פונטיאנק ג'איאפורה מ האוקיינוס ההודי האוקיינוס השקט מלזיה פ טרנאטה (למפת אינדונזיה רגילה)   ג'קרטה סורבאיה מדן מקאסאר פונטיאנק ג'איאפורה מ האוקיינוס ההודי האוקיינוס השקט מלזיה פ טרנאטה

הכניסה לחורבות מצודת טולוקו הפורטוגזית (Benteng Tolukko)

מפה של איי מאלוקו ב-1630, כשכבר היו בידי ההולנדים. טרנאטה בצד ימין

ציור של טרנאטה, כנראה בידי הולנדי

בית קולוניאלי הולנדי בטרנאטה

הסולטאן של טרנאטה בסוף המאה ה-19

מבצר אוראניה

טֶרְנַאטֶה (באינדונזית: Pulau Ternate) הוא אי באיי מאלוקו שבמזרח אינדונזיה. שטח האי 111.8 קילומטרים רבועים ומתגוררים בו למעלה מ-200,000 תושבים.

טרנאטה וטידורה (האי השוכן מדרום לו ודומה לו בצורתו ובממדיו) היו במשך שנים רבות המקור היחיד בעולם לתבלין ציפורן, גידול שהיה אנדמי לאיי מאלוקו. הסולטאנים ששלטו בשני האיים היו בין העשירים ורבי ההשפעה ביותר באזור אינדונזיה של ימינו, ובתקופה מסוימת אף שלטה סולטנות טרנאטה על מרבית איי מאלוקו.

האי שוכן מול חופו המערבי של האי הלמהרה, הגדול ממנו בהרבה, ושייך מנהלית למועצה העירונית (kotamadya) טרנאטה (Kota Ternate) במחוז מאלוקו צפון (Maluku Utara).

היסטוריה

בטרם הגעת האירופאים

טרנאטה והאי השכן טידורה היו היצרנים העיקריים של תבלין הציפורן, מוצר שהעשיר את שליטיהם, שהיו בין העשירים ורבי ההשפעה באינדונזיה. בין שני השליטים שררה יריבות מרה שהתפרצה מדי פעם למלחמה גלויה.

במאה ה-13 היה האי קרוי בשם גאפי (Gapi), והאוכלוסייה הייתה מרוכזת בארבעה כפרים שתושביהם היגרו מהלמהרה שבראש כל אחד מהם עמד "מומולה" (momole – "ראש חמולה"). האי היה מרכז לסחר בתבלינים והגיעו אליו סוחרים ערבים, ג'אוויאנים, מלאים וסיניים. בשל החשש מהתקפות פירטים התכנסו ראשי הכפרים, החליטו להתאחד, ובחרו אחד מהם, "מומולה סיקו סמפלו" (momole Ciko Sampalu) להיות מלך (Kolano) על כל האי בשם באב משהור מאלמו (Baab Mashur Malamo, שלט 1257–1272). מרכזה של ממלכת גאפי היה בכפר טרנאטה שעקב כך הלך וגדל והתפתח ותושביו היו מכונים "גם למו" (Gam Lamo – "כפר גדול", מקור שם הר הגעש גמאלמה). בשל החשיבות הגדלה של טרנאטה השתנה שם הממלכה מממלכת גאפי לממלכת טרנאטה. הממלכה שמקורה היה באי קטן הפכה הודות לעושר שהגיע מסחר התבלינים לממלכה החשובה ביותר במזרח אינדונזיה של אותה העת. בכרוניקה של האי ידועים תואריהם של 18 המלכים ששלטו באי לפני בוא האסלאם.

באמצע המאה ה-15 היה האי טרנאטה לראשון באיי מאלוקו שקיבל עליו את דת האסלאם, שהגיעה כנראה מג'אווה כתוצאה מקשרי המסחר שהיו לאי. המלך קאיצ'יל מארהום (kaicil marhum‏; שלט 1465–1486) התאסלם, ובעקבותיו התאסלמו בהדרגה בני משפחת האצולה ואחר-כך שאר בני עמו. בנו, זאינאל אבידין (Zainal Abidin, שלט 1486–1500) קבע את האסלאם כדת הרשמית של הממלכה, כפה את חוקי השריעה, והתאים את המנהל לכללי הדת האסלאם ושילב בממסד את אנשי הדת. הוא שינה את תוארו ממלך (Kolano) לסולטאן והישות שעמד בראשה הפכה לסולטנות. עד שהאימפריה ההולנדית השלימה את ההשתלטות על מאלוקו במאה ה-19, עמדו סולטאני טרנאטה בראש אימפריה שכללה נומינלית את אמבון, סולאווסי, סראם וחלקים מפאפואה.

הפורטוגזים

האירופאים הראשונים שהגיעו לטרנאטה היו פורטוגזים ממשלחת האימפריה הפורטוגזית שהפליגה ממלאקה. אחת הספינות טבעה מול חופי סראם, והמקומיים הצילו חלק מהמלחים, בהם מפקד הספינה, פרנסישקו סראו (Francisco Serrão). הסולטאן של טרנאטה, בייאנולה (Bayanullah, גרסה אחרת היא אבו לאיס - Abu Lais; שלט 1500–1521), שהאי היה בתחום שלטונו, שמע על כך. הוא ראה בכך הזדמנות לחבור למעצמה אזורית חזקה, והביא את הניצולים לטרנאטה ב-1512. הסולטאן אף אישר לפורטוגזים לבנות מצודה באי (Benteng Tolukko) שבנייתה החלה ב-1522. מצודה נוספת (Benteng Kalamata) נבנתה ב-1540.

עם זאת, היחסים בין תושבי טרנאטה והפורטוגזים היו מתוחים מלכתחילה. השירות במקום כה מרוחק מאירופה משך בעיקר הרפתקנים ותאבי בצע. התנהגות חסרת רגישות של הפורטוגזים, ניסיונותיהם לייצר מונופול בסחר התבלינים ולהשפיע על הפוליטיקה הפנימית, בצירוף ניסיונות רפים לנצר את האוכלוסייה המוסלמית מתחו את היחסים בין הסולטאן לפורטוגזים. ב-1533 הדיחו הפורטוגזים את הסולטאן אבו חייט השני, בנו של בייאנולה, בתואנה כי הורה על רציחתו של המושל גונזלו פריירה (Gonzalo Pereira), ובמקומו עלה לשלטון הסולטאן טבאריג'י (Tabariji), שהיה אז רק בן 15 ולכן שלט תחילה אביו החורג כעוצר. גם טבאריג'י הסתכסך עם המושל הפורטוגזי ויסנטה דה פונשקה (Vicente de Fonseca), ועל כן הודח גם הוא ב-1534, והוא נשלח לגואה. במקומו מינו הפורטוגזים את אחיו למחצה הסולטאן חיירון (Khairun; שלט 1534–1570). בהשפעת הפורטוגזים בגואה התנצר טבאריג'י ושינה את שמו לדום מנואל. הפורטוגזים התכוונו להחזירו לטרנאטה כמועמד רצוי לכס הסולטאן, אלא שהסולטאן חיירון מנע זאת, ובסופו של דבר כשקיבל אישור לחזור הוא מת במלאקה בדרכו לטרנאטה ב-1545. בצוואתו הוא העניק את האי אמבון לסנדקו הפורטוגזי ז'ורדאו דה פריטאש (Jordão de Freitas).

ב-1546 ביקר המיסיונר הנודע פרנסיסקו חאווייר בטרנאטה ובאיים שבשליטתה. הפעילות המיסיונרית וההתערבות בענייניה הפנימיים של הסולטנות הובילו את הסולטאן להכריז מלחמה על הפורטוגזים. ב-1558 הושמה המצודה הפורטוגזית בטרנאטה במצור, והסולטאן כבש חלקים גדולים מהאי אמבון. הפורטוגזים, שהחליטו לחסל את האיום, ביקשו לנהל שיחות עם הסולטאן, וכשהוא ביקר על פי הזמנתם במצודה בטרנאטה ב-25 בפברואר 1570 הוציאו אותו הפורטוגזים להורג. בתגובה התקוממו תושבי טרנאטה כנגד הפורטוגזים. בנו של חיירון הוכתר כסולטאן החדש בשם באבולה (Babullah; שלט 1570–1583) וניהל מערכה צבאית מוצלחת כנגד הפורטוגזים, שהובאו במצור וב-1575 נכבש המבצר האחרון שלהם בטרנאטה, מבצר סאו פאולו (Sao Paulo). הפורטוגזים העבירו את מרכז הפעילות שלהם לאמבון, וכוחם באזור הלך ונחלש. אומנם בהזמנת סולטאן טידורה הקימו הפורטוגזים מצודה באי ב-1578, אך הם לא היוו איום על שליט טרנאטה. תחת שלטונו של הסולטאן באבולה ובנו הסולטאן סעיד (Said; שלט 1583–1606) הפכה סולטנות טרנאטה למדינה אסלאמית קיצונית אנטי-פורטוגזית. במהלך שלטונו של באבולה השתלטה הסולטנות על איים רבים ובאבולה הוכתר כ"שליט על 72 מדינות" (penguasa 72 negeri). תקופתו נחשבת לתור הזהב של טרנאטה.

ב-3 בנובמבר 1579 עגנה בטרנאטה "גולדן היינד", ספינתו של פרנסיס דרייק. דרייק הגיע לטרנאטה לאחר מסע שוד כנגד הספרדים בפרו ובפנמה וחציית האוקיינוס השקט. דרייק התקבל בכבוד מלכים לאחר שהתברר לסולטאן באבולה כי להם אויב משותף - הספרדים והפורטוגזים. לזהב ששדד דרייק מהספרדים הצטרף מטען של ציפורן מאיכות מעולה.

הספרדים

האימפריה הספרדית הייתה מעצמה אירופית נוספת שפעלה באיי מאלוקו. ב-1521 הגיעה המשלחת של פרדיננד מגלן, לאחר מותו בקרב בפיליפינים, לטידורה. הסולטאן המקומי חיפש בני ברית כנגד הסולטנות החזקה של טרנאטה, שהפורטוגזים היו אז עוד בני בריתה, וכרת ברית עם הספרדים, שקיבלו רשות להקים באי מצודה. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-16 ניסו הספרדים כמה פעמים להיאבק עם הפורטוגזים על השליטה באיי התבלין ושלחו לאיים משלחות. הם הפסיקו את הניסיונות לאחר שמשלחת וִייַאלובוס (Villalobos) הובסה על ידי הפורטוגזים ב-1545. הספרדים החליטו לחזור לאזור לאחר האיחוד האיברי שבו צורפה פורטוגל לספרד במסגרת אוניה פרסונלית. החל ב-1582 שלחו הספרדים מבסיסם בפיליפינים כמה משלחות צבאיות שניסו בלא הצלחה לכבוש את המבצר בטרנאטה בשיתוף פעולה עם הפורטוגזים. מצב דברים זה השתנה בעקבות תבוסה מקומית. במאי 1605 כבשו ההולנדים (שהיו אז בעיצומו של עימות צבאי עם ספרד) יחד עם בני בריתם מטראנטה את המצודה הפורטוגזית בטידורה. בתגובה שלח פדרו דה אקוניה (Pedro de Acuña), המושל הספרדי של הפיליפינים, משלחת צבאית גדולה נוספת לאיי מאלוקו ב-1606. משלחת זו החזירה לידיים ספרדיות את השליטה על המצודה בטידורה והצליחה גם להשתלט על טרנאטה. הסולטאן סעיד ופמלייתו הוגלו למנילה. הספרדים נשארו בטרנאטה במשך 57 שנים, בין 1606 ל-1663. תקופה זו התאפיינה במאבקים בלתי פוסקים כנגד ההולנדים שהיו יורדי ים טובים יותר, ובדרך כלל ניצחו בקרבות הימיים. לשני הצדדים היו בני ברית מקומיים - בני טרנאטה תמכו בהולנדים, והסולטאן של טידורה תמך בספרדים.

כבר ב-1607 הקימו ההולנדים מבצר על טרנאטה במרחק קילומטרים מהמושבה הספרדית שבאי. בעת הקמתו היה המבצר קרוי מבצר מלאיו (Malayo), כיום מבצר אוראניה (Benteng Oranye). ב-1609 הם הקימו בחלקו הצפוני של האי את מבצר וילמשטאדט (Willemstad), וב-1612 הם שיפצו את מבצר טולוקו הפורטוגזי וכינו אותו מבצר הולנדיה (Hollandia). הספרדים היו כל העת בעמדת התגוננות מול ההולנדים ובני בריתם תושבי טרנאטה, וב-1610 נותר בידם חלקו הדרומי של טרנאטה (היישוב "Nuestra Señora del Rosario"), האי טידורה וכמה נמלים באיים הלמהרה ומורוטאי. בשל מצב המלחמה הנמשך היו הספרדים בטרנאטה ובטידורה תלויים לחלוטין במשלוחי המזון, הביגוד והתחמושת השנתיים שהיו מגיעים מהפיליפינים. במקרים שהמשלוח השנתי לא הגיע, אם משום שההולנדים לכדו את האוניות או שהאוניות טבעו בסערה, היו הספרדים בחילות המצב על האיים והתושבים המקומיים במצב נואש ועל סף רעב. ב-1663 החליט מנריקה דה לארה (Manrique de Lara) מושל הפיליפינים לשים למצב סוף פסוק והורה על פינוי חילות המצב מאיי מאלוקו.

ההולנדים

ב-1599 הזמין הסולטאן סעיד מטרנאטה את ההולנדים עוד בטרם היות חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC בראשי תיבות בהולנדית) לכרות ברית עמו תמורת הזכות לרכוש תבלינים, אבנים יקרות ופנינים. הברית נשאה את הפירות להם קיווה הסולטאן כאשר ב-1605 כבש כוח משותף הולנדי-טרנאטי את המצודה הפורטוגזית בטידורה. הספרדים (שפורטוגל הייתה חלק מממלכתם אז) שלחו בתגובה משלחת צבאית גדולה מהפיליפינים, שכבשה את טרנאטה. ההולנדים לא היו מסוגלים לתקוף את הספרדים ישירות והקימו סדרה של מבצרים על האי. בשנים הבאות התמקדה היריבות בין ההולנדים לספרדים בסדרה של קרבות קטנים באיים הסמוכים, שבהם הייתה ידם של ההולנדים ובני בריתם בדרך כלל על העליונה, וב-1663 פינו הספרדים את כל מוצביהם באיי מאלוקו. ההולנדים היו לכוח האירופאי היחיד באיי מאלוקו.

כמו הפורטוגזים לפניהם התערבו ההולנדים בפוליטיקה הפנימית של טרנאטה כשגרמו להדחת הסולטאן מוצפר (Muzaffer) והעלו לשלטון את הסולטאן חמזה (Hamzah; שלט 1627–1648). הסולטאן החדש השתמש בכוח על מנת לכפות את גביית המיסים מנתיניו, וכאשר בני ההיטו (Hitu) באמבון התקוממו הוא פנה להולנדים בבקשה לעזרה. מכאן ואילך הפכה ההתערבות ההולנדית במאבקי הכוח הפנימיים בטרנאטה לתופעה קבועה. ב-1651 פנה בנו של חמזה, הסולטאן מנדארשאה (Mandarsyah; שלט 1648–1675), שניהל מאבקי כוח פנימיים, בבקשת עזרה מההולנדים. הם התנו את הסכמתם לעזרה בתמורה ליישום מדיניות של השמדת עצי הציפורן בכל האיים, פרט לאמבון שעליו שלטו ישירות. הסיבה לדרישה הייתה ירידת מחירי התבלין באירופה בשל יבולי שיא של ציפורן באיי מאלוקו. הסולטאן הסכים לכך תמורת פיצוי כספי. ב-1683 חתם הסולטאן של טרנאטה על הסכם לפיו הפך ואסל של חברת הודו המזרחית ההולנדית.

בהגיע המאה ה-19 דעך המסחר בתבלינים בצורה משמעותית. האזור איבד מחשיבותו עבור ההולנדים, אך ההולנדים המשיכו להפגין את נוכחותם באיים במטרה למנוע אפשרות שמעצמה קולוניאלית אחרת תכבוש את האזור. לאחר שחברת הודו המזרחית ההולנדית הולאמה על ידי הממשלה ההולנדית ב-1800, הייתה טרנאטה חלק מממשלת מולוקה (Gouvernement der Molukken). כחלק מהמלחמות הנפוליאוניות, כבשו הבריטים את טרנאטה ב-1810, אך החזירו אותו להולנדים ב-1817. ב-1824 היה האי טרנאטה למרכז האדמיניסטרטיבי של המחוז שכלל את הלמהרה, את החוף המערבי של גינאה החדשה ואת מרכז החוף המזרחי של סולאווסי. ב-1867 נוסף למרכז כל החלק שבשליטת ההולנדים בגינאה החדשה, אך בהדרגה הוא הועבר לחסות אמבון, וב-1922 הוא פורק.

הביולוג וחוקר הטבע הבריטי אלפרד ראסל וולאס, מהוגי תורת האבולוציה, התגורר בטרנאטה 3 שנים ובו כתב את ספרו על האבולוציה שכותרתו "על הנטייה של המינים להיפרד באופן מוחלט מהמין המקורי", המכונה כיום "מאמר טרנאטה" (Ternate Paper), אותו שלח ב-1858 לצ'ארלס דרווין, צעד שהביא את דרווין להקדים ולהוציא לאור את ספרו הידוע "מוצא המינים".

עצמאות

כמו שאר אינדונזיה, נכבש האי טרנאטה בידי הצבא היפני במלחמת העולם השנייה. יפן נכנעה באוגוסט 1945, ובנובמבר 1945 נכבש האי טרנאטה בידי בעלות הברית במטרה להחזירו לשלטון הולנד. עקב לחץ בינלאומי הכירה הולנד כארבע שנים לאחר מכן בעצמאות אינדונזיה. עם קבלת העצמאות, צורף האי טרנאטה למחוז איי מאלוקו באינדונזיה.

כמו במקומות אחרים באיי מאלוקו, פרצו גם באי טרנאטה מהומות בשנים 2000-1999, במסגרת העימות הכיתתי של מאלוקו, שבין נוצרים למוסלמים. משמר הסולטאן מודפר שאה (Mudaffar Sjah‏; 2015-1935) ניסה להגן על המיעוט הנוצרי הקטן באי, אך הובס על ידי מילציה מוסלמית מקומית שקיבלה תגבורת מטידורה ומאיים אחרים. ההמון שרף כנסיות ובתים של נוצרים והנוצרים עברו להתגורר בהלמהרה. במקביל עברו תושבים מוסלמים מהלמהרה, שסבלו מתקיפות של נוצרים לטרנאטה, (והתגוררו תחילה בכנסיות ובבתי קולנוע). בסיום העימות לא נותרו יותר נוצרים בטרנאטה ובטידורה.

גאוגרפיה

מבט על הר הגעש גמאלמה

מבט ממסעדת פלורידס בטרנאטה על האי הקטן מאיטרה ועל טידורה

האי טרנאטה שוכן 23 קילומטרים מערבית לאי הלמהרה. האי משתרע בין '45 0° ל-'52 0° צפון ובין '17 127° ל-'23 127° מזרח, וצורתו מעגלית. רוחבו המקסימלי כ-13 קילומטרים והמינימלי כ-11 קילומטרים, ושטחו 111.8 קמ"ר. מקור האי געשי ועובדה זו ניכרת בצורתו החרוטית הבולטת בדומה לטידורה, האי השכן. תוואי הנוף הבולט באי הוא הר הגעש הפעיל גמאלמה (Gamalama) שגובהו 1,715 מטרים, ולו שלוש פסגות, שהצפונית שבהן היא הצעירה ביותר מבחינה גאולוגית. ההר התפרץ כמה פעמים, כשההתפרצות ההרסנית ביותר אירעה ב-1763. התפרצויות נוספות היו ב-1840 (התפרצות שגרמה להרס מרבית הבתים על האי), ב-1980, ב-1983, ב-1994, ב-2003, ב-2011, ב-2014, ב-2015 וב-2016. בשל ההתפרצות ב-2014 נסגר נמל התעופה הפועל באי משום שהמסלול כוסה בשכבת אפר געשי בגובה של 5 סנטימטרים. גם בהתפרצות של 2016 נסגר שדה התעופה בשל אפר שהצטבר על המסלול. על הקרקע הגעשית הפורייה שעל מדרונות ההר נטועים מטעים של עצי ציפורן ואגוז מוסקט. ניתן לטפס על ההר, ומספר מטפסים קיפחו את חייהם במסלול זה.

כמה אתרים מעידים על ההיסטוריה הגעשית של האי. באטוּ אַנְגוּס (Batu Angus - "הסלע השרוף"), הוא שפך לבה נרחב שזרם מפסגת ההר על המדרון הצפוני עד הים במהלך ההתפרצות של מרץ 1737. שפך לבה זה מקנה לקצהו הצפוני של האי את צורתו המיוחדת. אתר נוסף נמצא על צלע ההר בצפון-מערב האי, כ-10 קילומטרים מבירת האי. במקום זה מצויים שני אגמים במרחק של 200 מטרים ביניהם, הקרויים אגם טולירה (Tolire). שני האגמים הם מארים שנוצרו בהתפרצות שאירעה בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 1775. הגדול בהם (Tolire Jaha) קוטרו 700 מטרים, שטחו 50 דונם, עומקו המרבי 50 מטרים, והוא מוקף בצוקים תלולים. הקטן יותר (Tolire Kecil) צמוד לקו החוף. המקומיים מספרים כי האגמים נוצרו כשאלוהים זעם על אב שעיבר את בתו והפך את האב לאגם הגדול ואת הבת לאגם הקטן. הם גם מאמינים כי במימי האגם מסתתרים מאות תנינים לבנים גדולים ולכן אוסרים על רחצה או דיג באגם. מאר נוסף הוא אגם לגונה (Danau Laguna) בחוף הדרום-מזרחי של האי. החול השחור של חוף סולמדאהה (Sulamadaha) מעיד גם הוא על ההיסטוריה הגעשית של האי.

החוף הדרומי והחוף המזרחי של האי מיוערים בצפיפות ביער טרופי. עופות רבים מקננים ביער, כשאגם טולירה הוא אתר חביב על צפרים. בין העופות קקדו לבן, יונת פירות כחולת-כיפה (Ptilinopus monacha), תוכי גדול-מקור (Tanygnathus megalorynchos), דגרתל כהה (Megapodius freycinet), עופות נזירים (Philemon) ולונכורה. כמו כן חי ביערות קוסקוס כחול-עין, יונק כיס קטן שאנדמי לאי זה ולאי טידורה השכן.

אקלים

האי נמצא קרוב מאוד לקו המשווה ואקלימו טרופי (סיווג Af על פי שיטת קפן). כמות המשקעים בטרנאטה גבוהה, כשגשמים יורדים כל השנה, אפילו בספטמבר, החודש היבש ביותר יורדים בממוצע 125 מילימטרים גשם. החודש הגשום ביותר הוא מאי עם ממוצע של 244 מילימטרים, והממוצע הרב שנתי הוא כ-2,200 מילימטרים. החודש החם ביותר הוא נובמבר עם טמפרטורה ממוצעת של 26.6°C, והחודש הקר ביותר הוא דצמבר עם טמפרטורה ממוצעת של 26.4°C. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 26°C והלחות היחסית סביב 75%.

אקלים בטרנאטה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	29.4	29.5	29.4	30.2	29.9	29.6	29.3	30	29.9	30.2	30.5	29.1	26
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	22.2	22.3	22.3	22.6	22.7	22.5	23.3	22.6	21.9	21.9	22.7	21.8	22.3
משקעים ממוצעים (מ"מ)	200	186	183	225	244	210	158	127	125	140	197	204	2,199
מקור: Climate: Ternate

אוכלוסייה

העיר טרנאטה

תצפית על נמל התעופה של טרנאטה, האי החרוטי הקטן ברקע הוא הירי

ארמון סולטאן טרנאטה

בסוף שנת 2015 התגוררו באי 202,262 תושבים, מרביתם בעיר טרנאטה, המרכז המסחרי של מחוז מאלוקו צפון, שעד 4 באוגוסט 2010 שימשה גם כבירתו (מתאריך זה משמשת העיירה הקטנה סופיפי – Sofifi – שבחופו המערבי של הלמהרה כבירת המחוז). התושבים הם ממוצא מלאי, מרביתם מוסלמים (98%) ומיעוטם נוצרים (2%), תוצאה של חילופי האוכלוסייה בין טרנאטה והלמהרה בעקבות המהומות של 1999–2000.

חלק מהתושבים בטרנאטה מדברים שפה מקומית המכונה "שפת טרנאטה", שבניגוד למרבית השפות באינדונזיה אינה שייכת למשפחת השפות האוסטרונזיות, אלא לשפות פפואניות. היא ככל הנראה קשורה לשפות אותם דוברים באזור חצי האי ראש הציפור בגינאה החדשה. שפה זו נמצאת בנסיגה, כאשר רוב התושבים דוברים ניב של מלאית המכונה "מלאית של טרנאטה" (Ternate Malay) ששימשה במקור לתקשורת עם הסוחרים שהגיעו לאי והפכה לשפת אם. חלק מהתושבים דוברים אינדונזית.

התושבים מגדלים אורז, תירס, קפה, פלפל, אגוז מוסקט, פירות וכן את דקל הסאגו. אף שעושרו של האי בעבר בא מייצוא תבלין הציפורן, מייצא האי כיום בעיקר קופרה ואגוז מוסקט.

חלוקה אדמיניסטרטיבית

האי ושבעה איים סביבו (ארבעה מהם מאוכלסים ושלושה בלתי מאוכלסים) שייכים למועצה העירונית (kotamadya) "קוֹטֶה טרנאטה" (Kota Ternate - העיר טרנאטה). המועצה שייכת למחוז מאלוקו צפון ומחולקת לשמונה אזורי משנה (kecamatan), מתוכם חמישה באי טרנאטה:

• "פולאו טרנאטה" (Pulau Ternate – "האי טרנאטה") – שטחו 37.23 קמ"ר, והוא מקיף את אזור החוף של האי מצפון-מזרח ועד דרום-מזרח
• "טרנאטה אוטארה" (Ternate Utara - "טרנאטה צפון") – שטחו 14.38 קמ"ר, קטע החוף הצפון-מזרחי
• "טרנאטה טנגה" (Ternate Tengah - "טרנאטה מרכז") – שטחו 10.85 קמ"ר, מרכז החוף המזרחי
• "טרנאטה דרום" (Ternate Selatan – "טרנאטה דרום") – שטחו 16.98 קמ"ר קטע החוף הדרום-מזרחי
• "הוטן לינדונג" (Hutan Lindung – "יערות מוגנים") – שטחו 22.05 קמ"ר, מרכז האי כולל הר הגעש גמאלמה

תחבורה

בחוף הצפון-מזרחי של האי, כ-5 קילומטרים ממרכז העיר טרנאטה, פועל נמל התעופה "סולטאן באבולה" (Bandara Sultan Babullah)‏ (0°49′53″N 127°22′52″E), קוד יאט"א TTE. נמל התעופה קרוי על שם הסולטאן שלחם בהצלחה כנגד הפורטוגזים בסוף המאה ה-17. בנמל התעופה פועלות כמה חברות תעופה פנים-אינדונזיות (Garuda ,Sriwijaya ,Wings ו-Expressair) ויוצאות ממנו טיסות סדירות למקאסאר, למאנדאו, לאמבון ולג'קרטה.

אל האי ניתן להגיע גם בדרך הים באמצעות חברת הספנות הלאומית של אינדונזיה (Pelni). קו סדיר היוצא מביטונג בצפון סולאווסי בדרכו לסורונג במחוז פפואה המערבית באי גינאה החדשה עובר פעם בשבוע בכל כיוון באי. בנוסף יש ספינות נוסעים קטנות יותר המגיעות לאי פעמיים עד שלוש בשבוע ממנאדו בירת סולאווסי בדרכן לאיי סולה בצפון מאלוקו. פעמיים בשבוע מגיעה גם מעבורת מביטונג לטרנאטה.

סביב האי כביש טבעתי המקשר בין העיר טרנאטה ליישובים סביב החוף. את התחבורה הציבורית מספקים מוניות שירות בנות שלושה גלגלים (המכונות bemo) או אופנועים (המכונים ojek).

העיר טרנאטה

העיר טרנאטה (Kota Ternate) משתרעת על חופו המזרחי של האי לאורך 10 קילומטרים, משדה התעופה ועד נמל בסטיונג (Bastiong). המרכז המסחרי של העיר משתרע ברצועה של 2 קילומטרים מתחנת האוטובוס שליד מבצר אוראניה (Benteng Oranye) ועד נמל אחמד יאני (Ahmad Yani) שבו עוגנות הספינות של Pelni. אתרי התיירות העיקריים בעיר הם ארמון הסולטאן, שנבנה ב-1796 ומשמש חלקית כמוזיאון, ומבצר אוראניה, שנבנה על ידי ההולנדים בשנת 1607 ושימש כמטה חברת הודו המזרחית ההולנדית עד 1619, מועד הקמת בטאוויה על חורבות ג'איאקתרא (כיום ג'קרטה) בידי ההולנדים.

אתרי תיירות בטרנאטה

מסגד הסולטאן

אגם טולירה

פסגת גמאלמה

• ארמון הסולטאן (Kedaton Sultan Ternate‏, 0°48′02″N 127°23′03″E) – הארמון בנוי למרגלות גמאלמה כשהוא צופה אל הים. הוא בנוי בסגנון קולוניאלי ואמור לסמל אריה רובץ. משפחת הסולטאן עדיין מתגוררת במקום, אבל תיירים מוזמנים לאולם הגדול הבנוי בסגנון מעורב, מזרחי וקולוניאלי שבו מוצגים פריטים הקשורים במשפחה דוגמת בגדי שרד, כלי נשק, מתנות שניתנו לסולטן ודגלים. היהלום שבכתר הוא "הכתר" של הסולטאן שהמקומיים מייחסים לו כוחות נסתרים. על מנת לראות את הכתר צריך לבקש רשות מיוחדת לפחות חודש מראש.
• מסגד הסולטאן (Masjid Sultan Ternate‏, 0°47′55″N 127°23′07″E) – המסגד המלכותי שוכן מרחק קצר מארמון הסולטאן. המבנה מרובה הגגות בנוי בסגנון אופייני למסגדים אינדונזיים עתיקים. בפנים יש עבודות מעץ עתיקות.
• המסגד הגדול (Masjid Al-Munawwar Ternate‏, 0°47′21″N 127°23′27″E) – המסגד הגדול הוא מסגד מודרני גדול שנבנה על קו המים בסמוך למרכז הקניות של טרנאטה (Jatiland Mall) על קרקע שיובשה מהים. הוא נחשב בין 100 המסגדים היפים ביותר באינדונזיה.
• מצודת אוראניה (Benteng Oranye‏, 0°47′36″N 127°23′15″E) – מצודה הולנדית גדולה שנבנתה ב-1607 ושוכנת במרכז העיר טרנאטה. המצודה לא שוחזרה וכיום מתגוררים בשטחה כמה משפחות. ניתן עדיין לראות את השער הראשי, את החומות ותותחים עתיקים בשטח המצודה.
• מצודת טולוקו (Benteng Tolukko‏, 0°48′50″N 127°23′17″E) – מצודה פורטוגזית קטנה משוחזרת שממנה תצפית יפה והמיצג על עבודות השחזור.
• מצודת קלמטה (Benteng Kalamata‏, 0°45′44″N 127°22′23″E) – מצודה פורטוגזית גדולה שנבנתה ב-1540 כדי להתמודד עם התקפות הספרדים מטידורה. במקור הייתה קרויה מבצר סנט לושיה, וקרויה כיום על שם אחותו של אחד הסולטאנים. המבצר שוחזר ב-1994 ובנוי בצורת כוכב, כשממנו יש תצפית על טידורה. באי יש שרידים של עוד שתי מצודות פורטוגזיות: "מצודת נוסרה סניורה דל רוסריו" (Benteng Nosra Senora del Rosario) ו"מצודת סנטו פדרו אי פאבלו" (Benteng Kota Janji (Santo Pedro Y Pablo)).
• באטו אנגוס (Batu Angus Kulaba, "הסלע השרוף", 0°50′45″N 127°21′57″E) – אתר טבע, כ-10 קילומטרים צפונית לעיר טרנאטה. שדה לבה מהתפרצות גמאלמה במרץ 1737, שבו הסלעים נראים חרוכים.
• האי הירי (Pulau Hiri‏, 0°53′49″N 127°19′03″E) – אי קטן מצפון-מערב לטרנאטה השייך אליו. גם אי זה כמו טרנאטה הוא אי געשי, אם כי הר הגעש כבוי. ניתן לטפס לפסגה שבה יש אגם לוע, אבל הפעילות התיירותית העיקרית היא צלילה במימיו הצלולים.
• חוף סולמדאהה (Pantai Sulamadaha‏; 0°51′45″N 127°20′09″E) – חוף של חול שחור פופולרי בקרב התושבים. מהחוף יש מסלול הליכה לחוף קטן יותר ולמפרץ שבו אפשר לצלול לשונית אלמוגים סמוכה.
• אגם טולירה (Danau Tolire Besar‏, 0°53′49″N 127°19′03″E) – שני אגמי לוע (למעשה מארים), המרוחקים כ-200 מטרים זה מזה כ-10 קילומטרים צפונית מערבית לעיר טרנאטה. האגם הגדול קוטרו 700 מטרים, שטחו 50 דונם, עומקו המרבי 50 מטרים, והוא מוקף בצוקים תלולים. האגמים מוקפים ביער עבות והמקומיים קושרים למקום אגדות רבות, בהם הטענה שיש במי האגם תנינים לבנים גדולים.
• אגם לגונה (Danau Laguna‏, 0°45′50″N 127°20′52″E) – גם אגם זה בדרום טרנאטה הוא מאר. מחופי האגם נשקפים הר הגעש בטידורה מעבר למצר או הר הגעש גמאלמה בעורפו. באגם אפשר לשחות, והמקומיים מגדלים בו דגים בכלובים.
• הר גמאלמה (Gunung Gamalama‏, 0°50′11″N 127°18′27″E) – הטיפוס אל לוע הר הגעש בגובה 1,715 מטרים דורש כושר גופני, ומחייב בדיקה מוקדמת שאין סכנת התפרצות קרובה. מעבר ללוע המעשן נשקף מהפסגה נוף של האיים מסביב (בהנחה שהפסגה אינה מכוסה בערפל, תופעה נפוצה).

ראו גם

• היסטוריה של אינדונזיה

לקריאה נוספת

• Andaya, Leonard (1993). The world of Maluku: eastern Indonesia in the early modern period. Honolulu: University of Hawaii Press.
• Cribb, Robert (2000). Historical atlas of Indonesia. Surrey: Curson. ISBN 0-7007-0985-1.
• Hanna, Willard Anderson and Des Alwi (1990). Turbulent times past in Ternate and Tidore. Banda Naira: Yayasan Warisan dan Budaya.
• H. Scheel, Gerhard Jaschke, H. Braun, W M Halle, T Koszinowski, Bertold Spuler, Frank Ronald Charles Bagley, H Kdhler, The Muslim world: a historical survey. Modern times, Volume 4 Translated by Frank Ronald Charles Bagley, Brill Archive, 1981 ISBN 9004061967 Pages 267-277
• Christopher R. Duncan, Violence and Vengeance: Religious Conflict and Its Aftermath in Eastern Indonesia, Cornell University Press, 2013, ISBN 9780801469091
• Leah Dunn, John Braithwaite, Valerie Braithwaite, Michael Cookson, Anomie and Violence: Non-truth and Reconciliation in Indonesian Peacebuilding, ANU E Press, 2010, ISBN 9781921666230
• Gerry van Klinken, Communal Violence and Democratization in Indonesia: Small Town Wars, Routledge, 2007, ISBN 9781134115334

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טרנאטה בוויקישיתוף

• טרנאטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Sutanate of Ternate
• The Portuguese in Indonesia: the Moluccas and the Lesser Sunda islands
• The History of the Spanish Presence in the Moluccas (Indonesia): the Spanish Forts in Tidore Island, Maluku, Indonesia by Marco Ramerini
• The Spanish Presence in the Moluccas: Ternate and Tidore
• The Portuguese in the Moluccas: Ternate and Tidore
• Los fuertes españoles de Santa Lucia y Calamata de la isla de Ternate
• The Portuguese fort of Ternate
• The Spanish town of Ternate: Ciudad del Rosario or Gammalamma

הערות שוליים

ערך מומלץ

טרנאטה בשעת הדמדומים, מרץ 2016. בחזית, המסגד הגדול של טרנאטה.