טומאת שכבת זרע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טומאת שכבת זרע היא טומאה בדרגת אב הטומאה החלה על האדם אשר יוצאת ממנו שכבת זרע ומביאה אותו לדרגת ראשון לטומאה. טומאה זו מקורה בפרשת מצורע בפסוק "ואִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" (ויקרא פרק ט"ו פסוק ט"ז). הנטמא בטומאה זו נקרא בהרבה מקומות "בעל קרי".

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טומאה זו מהותה היא לעורר את האדם שיצאה ממנו שכבת הזרע המגיעה על ידי מחשבות תאווה גופניות, בין מרצונו ובין באונס בשנתו. ועל ידי שנהיה טמא למשך יום אחד תתנקה מחשבתו ואחר כך יטהר על ידי טבילה[1]. ובדומה לכך כתבו שטומאת בעל קרי היא טומאה הבאה על ידי קלות ראש וזחות הדעת[2].

גדרי הטומאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור שכבת הזרע המטמאת במגע היא כעדשה, אך לאדם עצמו היוצאת ממנו שכבת הזרע שיעורה בכל שהוא[3]. והטומאה חלה על האדם בין אם ראה באונס ובין ברצון. חכמים גזרו אף על המהרהר בלילה וחלם ששימש וכשהתעורר מצא את בשרו חם, שהוא טמא, ואף שלא ראה שכבת זרע, אך טומאה זו חלה רק לעניין תרומה, ואינה מטמאת חולין[4].

הזרע המטמא צריך להיות לבן, אך אדום או צבע אחר אינו מטמא[5]. וכן צריך האדם להרגיש ביציאת שכבת הזרע כדי להיטמא[6]. זרעו של קטן אינו מטמא אותו או אחרים[7]. וזרעו של אנדרוגינוס טמא מספק, מכיוון שהוא ספק האם מוגדר כזכר, נקבה, או מין אחר[8]. זרעו של הגוי אף אם הוא גר תושב, וכן זרעו של עבד כנעני, וזרע הבהמה אינם מטמאים.

השוכב עם האשה וגמר ביאתו שניהם טמאים. וטומאת האשה אינה משום שבית סתריה נגע בשכבת זרע, אלא משום טומאה מיוחדת אשר גזרה התורה על האשה הנבעלת. יש שהסתפקו בדין האשה כאשר בא עליה אדם ולא הוציא שכבת זרע, האם הביאה מספיקה דיה כדי לטמאותה. אך מוסכם שאם רק הערה בה אינה נטמאת. אם היה הבועל פחות מבן תשע או הנבעלת פחותה מבת שלוש ולכן אינם נחשבים כראויים לביאה, אינם טמאים מחמת הביאה, והיא לא תהיה טמאה אף במגע משום שאין בית סתריה נטמאים במגע. וכן ביאה שלא כדרכה אינה נחשבת ביאה כדי לטמאות[9].

פולטת שכבת זרע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פולטת שכבת זרע

אשה הפולטת מבית סתריה שכבת זרע לחה בתוך שלוש עונות (עונה היא יום או לילה) מעת הביאה, הרי היא טמאה ואף אם פלטה כל שהוא. אך אם שכבת הזרע יבשה או שכבר עברו שלוש עונות, אין שכבת הזרע מטמאת. אמנם זכר שנרבע, שכבת הזרע הנפלטת ממנו מטמאת אף לאחר שלוש עונות. ויש שהסתפקו על גויה או בהמה הפולטות שכבת זרע של ישראל לאחר שלוש עונות, אם מטמא[10].

דיני הטמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דרכי היטהרות מטומאה

הטמא הוא ראשון לטומאה ולכן כדי להיטהר עליו לטבול ולהמתין בטומאתו עד הערב, ועד שאינו נטהר ייחשב כטבול יום ואסור לו להיות בהר הבית ולאכול קדשים[11].

טבילת עזרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טבילת עזרא

עזרא תיקן שבעל קרי יהיה אסור בקריאת שמע ובתפילה וכל דבר שבקדושה עד שיטבול, והטבילה תטהר אותו מיד. וטעמו היה כדי שיהיו נקיים וטהורים במחשבתם, וכן כדי שלא יהיו האנשים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. לאחר תקופת עזרא ביטלו חכמים את תקנתו, ויכול אדם לקרוא קריאת שמע אף בלי טבילה, ויש הטוענים שלעניין תפילה לא בטלה התקנה ויש לטבול קודם[12]. אמנם אף לאחר ביטול התקנה הטבילה נחשבת כמעלה גדולה ומעשה רצוי[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר החינוך מצווה ק"פ
  2. ^ רש"י במסכת ברכות דף כב עמוד א
  3. ^ מסכת נדה דף מג עמוד ב
  4. ^ רמב"ם ספר היד החזקה הלכות אבות הטומאה פרק ה הלכה ה
  5. ^ רמב"ם ספר היד החזקה הלכות אבות הטומאה פרק ה הלכה ג
  6. ^ ספר החינוך מצווה קפ
  7. ^ רמב"ם ספר היד החזקה הלכות אבות הטומאה פרק ה הלכה ד. וספר החינוך מצווה קפ
  8. ^ מנחת חינוך מצווה קפ
  9. ^ רמב"ם ספר היד החזקה הלכות אבות הטומאה פרק ה הלכה ט
  10. ^ רמב"ם ספר היד החזקה הלכות אבות הטומאה פרק ה הלכה יא
  11. ^ רמב"ם ספר היד החזקה הלכות אבות הטומאה פרק י הלכה א
  12. ^ טור ובית יוסף אורח חיים סימן פח
  13. ^ ספר החינוך מצווה קפ, והרחיב בנושא שם המנחת חינוך