טבח רכניץ

טבח רכניץ (בגרמנית: Massaker von Rechnitz) נערך בלילה שבין 24 ו-25 במרץ 1945 ליד רֶכניץ שבאוסטריה, סמוך לגבול עם הונגריה. בטבח נרצחו ביריות כ-200 עובדי כפייה יהודים הונגרים, על ידי קבוצה של אצילים מקומיים מהחברה הגבוהה וקציני גסטפו שהתאספו למסיבה בטירתה של הרוזנת מרגיט פון בתיאני (Margit von Batthyány (גר')).

באותו ערב חגגו הבאים בריקודים ובשתייה. לקראת חצות, חילקה הרוזנת לבאי המסיבה רובים ואקדחים והציעה להם לבוא ולטבוח ביהודים שהמתינו בשדה הקרוב. אותם יהודים, 200 במספר, אולצו לחפור שעות קודם לכן בור ענק. בתום החפירוות, באיומי רובים אולצו להתפשט ולהמתין בלילה הקפוא על שפת בור המוות. בחצות יצאו חוגגי הטירה והלכו לעבר הבור. שם החלו במסע יריות לקול צחוק ושתייה, מעודדים אחד את השני לקלוע באיברים שונים של היהודים, תחרויות המתה ועוד. 200 יהודים נרצחו באותו הלילה, ולאחר מכן חזרו האורחים לטירה והמשיכו לחגוג.

שנים לאחר מכן, כשהגיעו שמועות על הטבח הנורא, תושבי המקום עשו כל מאמץ להסתיר את הטבח ולא שיתפו פעולה עם חקירת המשטרה ואף החרימו אותה. עד אחד נרצח ועדים נוספים נעלמו בנסיבות מסתוריות.

ישנן עדויות שונות באשר לחומר הראיות. דעה אחת סוברת כי בסוף שנת 1960 נמצאו במקרה 18 מגופות של הקרבנות; הן הוצאו והועברו לבית קברות יהודי בעיר גראץ. לתקופה קצרה המשטרה שבה לחקור את האירוע וניסתה לאסוף ראיות חדשות, אולם לאחר זמן קצר הנושא נשכח לעוד שלושים שנה.

נכון ל-2011, מרבית גופותיהם של הנרצחים לא נמצאו.^[1]

הסיפור נחשף בסרט התיעודי "Totschweigen (A Wall Of Silence)" ("השתקה (קיר השתיקה)") של הבמאים ארן והיינריך, וכן בספרו של דייוויד ליצ'פילד (David R.L. Litchfield) על משפחת תיסן. בנוסף נכתב מחזה בשם "רכניץ - מלאך המוות" (Würgeengel), על ידי אלפרידה ילינק, ובשנת 2011 הוא הועלה בישראל על ידי תיאטרון "קאמרשפיל" ממינכן.^[2] הסיפור סופר בהרחבה על ידי העיתונאי סשה בתיאני, אחיין-רבה של הרוזנת מרגיט, בספרו "נשף הדמים של הרוזנת מרגיט" (במקור נקרא הספר Und was hat das mit mir zu tun? – "ואיך זה קשור אליי?").

בשנת 2018 הוקרן בישראל הסרט ״העדות״ בהשראת הטבח הזה.