טאקין סיצ'ואני

טאקין סיצ'ואני
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	יעלים
שבט:	כבשי שור
סוג:	טאקין
מין:	טאקין
תת־מין:	טאקין סיצ'ואני
שם מדעי
Budorcas taxicolor tibetana ‏מילנה-אדואר, 1868
תחום תפוצה

טאקין סיצ'ואני (שם מדעי:Budorcas taxicolor tibetana; קרוי גם טאקין טיבטי), הוא אחד מ-4 תת-המינים של הסוג טאקין האנדמי לדרום-מרכז סין העממית. הוא תואר מדעית בשנת 1868 על ידי הזואולוג הצרפתי הנרי מילן - אדוארדס. שמו ניתן לו עקב הימצאותו במחוז סצ'ואן וכן במזרח הרמה הטיבטית. מבחינה חיצונית, הוא דומה בעיקר לקרובו הטאקין הזהוב. שמו המדעי נגזר כדלהלן: "Budorcas" = שור צבי" מתייחס לכך שהוא נראה כשילוב של שור עם אנטילופה ועז. "taxicolor" = צבע גירית, ומתייחס לצבעו פרוותו הצהוב-אפור שמזכיר את הגירית; "tibetana" = "טיבטי" ומתייחס לתפוצתו על גבול הרמה הטיבטית.

אנטומיה

לטאקין הסיצ'ואני כקרוביו יש זוג קרני-חרוט מיוחדות שמזכירות יותר קרניים של פרסתנים מתת-משפחת הפרים או הבובאלים: הקרן צומחת לכיוון הצדדים תוך כדי התעקלות חדה כלפי אחורה, כשלבסוף היא מתעקמת כלפי מעלה. בבסיס יש מעין בליטה עבה יחסית לשאר הקרן, והמשטח העליון של הקרן נראה שטוח מעט. מיקום קרניו של הטאקין הוא במרכז המצח וביניהם מפריד לעיתים קרובות רק פס דקיק של שערות. קרני הטאקין חלקות יחסית עם רכסי טבעת או חריצים עדינים לאורכם; החלק העליון של הקרן יהיה לרוב חלק לחלוטין. צבע הקרניים הוא אפור כחלחל, אפור בהיר או חלודה.

טאקין סיצ'ואני מתחכך בגזע עץ.

הפרווה של הטאקין הסיצ'ואני דומה לזו של הטאקין הזהוב בכך שהיא גסה וחלקה בניגוד לפרווה המתולתלת של 2 תת-המינים האחרים. הצפיפות של השערות גדולה יחסית כשל הבקר. צבע הפרווה הוא כדלהלן: פלג הגוף האחורי, הצלעות, המותניים, הגחון והרגליים בצבע חום-אפור כהה עם גוונים של צהבהב, לבנבן, חום ושחרחר באזורים מסוימים, בעוד שהגב יהיה בצבע חום דהוי. הצוואר, החזה והכתפיים יהיו בדרך כלל בצבע זהוב בהיר ולעיתים חום זהוב כהה. לאורך הגב יש לטאקין שידרת שיער שחרחר שנעדרת לעיתים קרובות.
צבע ראשו של הטאקין הסיצ'ואני הוא זהוב בהיר באזור הלחיים והמצח, וחום אדמוני/זהבהב באזור הקרניים. סביב אזור הלוע והחרטום יהיה כתם שחור גדול ורחב, וחזית השפתיים תהיה בהירה. סביב העיניים יהיו טבעות בהירות, ולעיתים עלול להיות כתם לבנבן קרמי במרכז החרטום ופסים בהירים מהעיניים לשפתיים. הזקן יהיה בצבע זהה ללחיים ולעיתים דווקא בהיר או כהה יותר. צבע האוזניים זהוב בצד החיצוני ושחרחר בצד הפנימי.

לטאקין הסיצ'ואני יש מבנה גוף גדול ורחב כשל פר וצוואר קצר ועבה. ראשו גדול ורחב כשהחרטום המעוגל בולט על רקע הפנים. האוזניים שלו קצרות ומקופלות בצורה עגלגלה, וזנבו קצר ועגלגל וכמעט שאינו נראה. רגליו קצרות יחסית לגופו ופרסותיו גדולות ורחבות. הלוע והאף גדולים ושחורים ויש לו זקן קטן עד בינוני בסנטר. הטלאים של הטאקין הסיצ'ואני נולדים עם פרווה בצבע חום אדמדם, עם פס ערמוני לאורך הגב, רגליים שחרחרות וראש בצבע אפרפר וחום דהוי. הצבע הכהה שלהם מספק להם הסוואה מטורפים בימיהם הראשונים.

מידות הגוף שלו זהות לשאר תת-המינים: גובה כתפו: 130-100 ס"מ; אורך ראשו וגופו: 220-170 ס"מ; אורך זנבו 20-15 ס"מ, אורך קרניו: 30-25 ס"מ, ומשקל גופו עד 350 ק"ג.

תפוצה ובית גידול

נוף אופייני לבית הגידול של הטאקין הסיצ'ואני.

הטאקין הסיצ'ואני אנדמי לדרום-מרכז סין העממית. הוא מצוי בעיקר במחוז סצ'ואן ובמידה פחותה יותר במחוזות: יונאן וגאנסו.

בית הגידול של הטאקין המישמי דומה למדי לזה של דוב הפנדה - בעיקר יערות במבוק צפופים, וכן יערות אורן, יערות סובטרופים ויערות סובאלפינים הנמצאים בגבהים של 3,000-1,500 מטר מעל פני הים. בית הגידול מורכב מפסיפס של שיחים, סלעים, צוקים ומדרונות. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 30-0 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-500 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

טאקיו סיצ'ואני שואג.

לטאקין יש מספר מאפיינים שעוזרים להיות מותאם לקור העז באזורים הגבוהים בחורף. החוטם הגדול והרחב שלו שמזכיר את האייל הקורא מחמם את האוויר הקפוא בטרם יגיע לריאות, ובכך גורם לטאקין לשמור על טמפרטורה יציבה ולמנוע אובדן חום בעת הנשימה. הפרווה העבה מגינה עליו מפני הצינה, בעוד שהחומר השמנוני שמרוח על הפרווה דוחה רטיבות ומשמש כמעיל גשם שטבעי מפני סופות מונסונים. הטאקין חסר בלוטות ריח אולם החומר השמנוני הוא בעל ריח מוזר המזכיר מושק וסוס, והטאקין נוהג להשאיר פסי ריח על ידי שפשוף בעצים ושיחים.

הטאקין פעיל בשעות הבוקר המוקדמות ושוב לאחר מכן בשעות אחר הצהריים, ואת שאר הזמן הוא מבלה במנוחה באזורים סבוכים. הוא ניזון כמעט מכל סוגי הצמחייה בבית הגידול ההררי שלו - כולל מינים רבים של עצים נשירים וירוקי-עד, שיחים ועשבים אלפינים; כאשר הטאקין מגיע לאזור עשיר בצמחייה הוא אוכל כמעט את הצמחים שבהישג יד - החל מעלים קשים של רודודנדרון, אלונים ערבה וקליפות עץ אורן, וכלה בעלים ונצרים של חזרן, ובמגוון רחב של עלים נוספים ועשבי תיבול. למרות כובד גופו, כדי להגיע לעלים וענפים גבוהים הטאקין עומד בקלות על רגליו האחוריות תוך כדי הישענות עם הרגליים הקדמיות על גזע העץ ומתיחת הצוואר למעלה.

טאקינים סיצ'ואנים מתעמתים ביניהם.

עם בוא האביב, הטאקינים נאספים בעדרים גדולים ועולים לאזורים הגבוהים שלמעלה מקו-העצים. כאשר המגיע החורף והמזון מידלדל באזורים הגבוהים בעקבות גלי הקור, הטאקינים יורדים בחזרה לאזורים המיוערים. במהלך הנדידה העונתית לאזורים הגבוהים או הנמוכים, הטאקינים נוהגים להשתמש באותם שבילים שוב ושוב. בעקבות כך נוצרת מערכת שבילים קבועה ומסועפת בתוך סבך השיחים ויערות במבוק שמובילה לעיתים קרובות גם לאזורי מרעה ואתרי ליקוק מינרלים.

גודל עדרי הטאקין משתנה בין עונות השנה: באביב ובתחילת הקיץ העדרים יכולים למנות עד 300 פרטים. במהלך החודשים הקרירים כאשר המזון נדיר יותר, הטאקינים הגדולים מתחלקים לקבוצות קטנות של 35-10 פרטים שפעילים יחדיו עד בוא האביב וחוזר חלילה. העדרים מורכבים בדרך כלל מנקבות בוגרות, טלאים ונקבות וזכרים מתבגרים. "שורי" הטאקין המבוגרים פעילים בדרך כלל בבדידות למעט בעונת הרבייה בסוף הקיץ.

נקבות הטאקין ממליטות טלה אחד בתחילת האביב. בתוך 3 ימים מהלידה הטלה מסוגל כבר לעקוב אחרי אימו ברוב האזור ההררי והתלול. התנהגות זאת משמעותית ביותר כאשר יש נוכחות של טורפים בסביבה, או כאשר יש נדידה למרחקים ארוכים בעקבות חוסר במזון. בגלל מבנה גופם החזק והמאסיבי של הטאקינים כמו גם קרניהם החדות, יש להם מעט מאוד אויבים טבעיים - בעיקר דובים וזאבים טיבטים. למרות שהטאקינים נראים מגושמים מעט והליכתם איטית, הם יכולים לנוע במהירות כאשר הם נרגזים או נבהלים, ובעת הצורך אף לזנק בזריזות מסלע לסלע. כאשר הטאקין חש בסכנה הוא מזהיר את שאר הפרטים שבאזור על ידי קריאת אזהרה רמה המזכירה שיעול, ובעקבות כך העדר יימלט במהירות לתפוס מחסה בסבך. הטאקינים גם יכולים להשמיע קולות שמזכירים שאגות כאשר הם מאיימים אחד על השני.

איומים ושימור

רמות ציד גבוהות גרמו להכחדות מקומיות של הטאקין הסיצ'ואני באזורים מסוימים בטווח ההיסטורי שלו, והתאוששות של האוכלוסייה הייתה איטית למרות נקיטת צעדי הגנה במשך זמן רב. אובדן בית הגידול והפרעה על ידי תיירים מהווים גם הם איומים לטאקין. הטאקין הסיצ'ואני מוגן יחד עם שאר תת-המינים במחלקה הראשונה של רשימת החיות המאוימות בסין, וישנה אפשרות לצוד באופן חוקי מספר פרטים כל שנה.

טאקין סיצ'ואני אוכל חציר בגן חיות.

בין שנת 1963 ל-1978, הוקמו כ-10 שמורות טבע בסיצ'ואן כדי להגן על חיות נדירות כדוב פנדה וחרומף זהוב, ורוב שמורות אלו מספקות בעקיפין הגנה גם לטאקין הסיצ'ואני. בין האזורים המוגנים שבהם מצוי תת-מין זה, ניתן למנות: שמורת באישויג'יאנג (גאנסו); שמורת באיה, שמורת פאנגטונג'זאי, שמורת ג'יוזאיגו, שמורת לאבאה, שמורת מאדיאו-דאפנדינג, שמורת טאנגג'יאה, שמורת ואנגלונג, שמורת וולונג ושמורת קסיאוזאיזיג'ו (סיצ'ואן).
מאז, המערכת של שמורות הטבע עם בית גידול מתאים עבור הטאקין המשיכה להתרחב, והיא כוללת כיום גם את שמורות הואנגלנגסי ומיגודאנפנג'דינג (סיצ'ואן), ושמורות ג'יאנשאן וטאורסאנטאן (גאנסו). מרכזי רבייה בשבי מצויים בגן החיות צ'נגדו, מרכז מחקר ושימור חיות הבר בשאאנשי ובגן החיות קמברלנד שבאוהיו. צעד השימור העיקרי שנחוץ כיום הוא מחקר מדעי על האקולוגיה של תת-המין.

בשבי

הטאקין הסיצ'ואני מצוי בעשרות גני חיות ברחבי העולם. להלן חלק מהם: גן החיות של סינסינטי, גן החיות של דטרויט, גן החיות עמק אדמונטון, גן חיות של ריצ'רדון בקנזס, גן החיות לינקולן פארק, גן החיות אסיניבוין, גן החיות של לוס אנג'לס, גן החיות והפארק הבוטני מאסקר באינדיאנה, גן החיות של מינסוטה, גן החיות פאוריה, גן החיות פוטאמאטמי, גן החיות הנהר האדום, גן החיות נהר ויבה באונטרוי, גן החיות רוג'ר ויליאמס, גן החיות בסלינה, גן החיות סנט לואיס, גן החיות של סן דייגו, הספארי האפריקני באונטרוי וגן החיות של פואבלו.

קישורים חיצוניים

• טאקין סיצ'ואני, באתר ITIS (באנגלית)
• טאקין סיצ'ואני, באתר NCBI (באנגלית)
• טאקין סיצ'ואני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• טאקין סיצ'ואני, באתר GBIF (באנגלית)