חצר פנימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לחלק אחרת את תוכן הפרקים היסטוריה / חצרות פנימיות בעולם.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לחלק אחרת את תוכן הפרקים היסטוריה / חצרות פנימיות בעולם.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חצר פנימית באדינבורו (1929)
חצר פנימית בבית אות המוצר הירושלמי

חצר פנימית היא שטח המגודר בבניינים ופתוח אל השמים. חצרות פנימיות שימשו כמקומות מפגש עיקריים באכסניות ובמבני ציבור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצרות פרטיות המוקפות בחומות או בניינים קיימות בארכיטקטורת המגורים מן התקופה שבה החלו אנשים להתגורר בדירות. החצרות הפרטיות הקדומות נבנו באיראן ובסין ומתוארכות עד לפני 3,000 לפני הספירה. הן שימשו למטרות רבות, בהן בישול, שינה, עבודה, משחקים, גינון, ואזור שמור עבור בעלי החיים של בעלי המבנה ואורחיהם.

לפני שהיו חצרות פנימיות, מקור אש הובער באזור מרכזי בבית, ורק חור קטן בתקרה איפשר לעשן להיפלט מחוץ למבנה לאוויר הסביבה החיצוני. במשך הזמן, הפתחים הקטנים הוגדלו, ולבסוף הובילו לפיתוח של החצר המרכזית הפתוחה.

בתים עם חצר פנימית שכיחים יותר באקלים ממוזג, היות שחצר מרכזית פתוחה יכולה להיות כלי עזר חשוב לקירור הבית במזג אוויר חם. עם זאת, בתי חצר נמצאו גם באקלים קשה יותר, בשל הפרטיות, התאורה, האוויר, השלווה והביטחון שהיא מעניקה.

חצרות פנימיות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באור שהייתה עיר-מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה, נבנו בתים בשתי קומות סביב כיכר פתוחה, ב-2000 לפני הספירה. בקומת הקרקע היו המטבח, חלל העבודה והחללים הציבוריים ובקומה העליונה היו החדרים הפנימיים.

האזור המרכזי הפתוח בווילות הרומיות כונה אטריום, ותפקידו היה להחדיר אור אל מרכז המבנה, ולנקז את מי הגשמים אל בריכה מרכזית המכונה "אימפלוויום" (Impluvium). בתים אלה שולבו לעיתים קרובות באזור פתוח נוסף, גן, שהיה מוקף בשורות עמודים בסגנון יווני ויצר שביל סביב ההיקף של החצר.

חצר פנימית במזרח התיכון משקפת את השפעות הנוודים על האזור. במקום חדרים המיועדים לבישול, שינה, וכו' באופן רשמי, הפעילויות השונות הועברו ממקום אחד לשני במבנה בהתאם לעונה, לטמפרטורה ולמיקומה של השמש. לעיתים קרובות הגגות השטוחים של מבנים אלה שמשו לשינה במזג אוויר חם. בחלק מהתרבויות האיסלמיות חצרות פרטיות ספקו מרחב חיצוני עבור הנשים, בו הן יכלו להרגיש חופשיות ולהישאר מוסתרות מהרחוב.

בבית חצר סיני מסורתי, נבנו מספר בתים סביב כיכר. כל בית היה שייך למשפחה אחרת, ובתים נוספים מוקמו מאחוריהם כדי להכיל בני משפחה נוספים. החצר הסינית היוותה מקום של פרטיות ושלווה, כמעט תמיד שולב בה גן ואלמנט של מים. במקרים מסוימים, נבנו בתים עם חצרות מרובות שמגבירות את הפרטיות. זרים היו מתקבלים בחצר החיצונית ביותר, והחצרות הפנימיות יותר היו שמורות לחברים קרובים ובני משפחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חצר פנימית בוויקישיתוף