חנוך ברטוב

חנוך ברטוב

חנוך ברטוב, אפריל 2008
לידה	13 באוגוסט 1926 פתח תקווה, פלשתינה (א"י)
פטירה	13 בדצמבר 2016 (בגיל 90) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	Chanoch Helfgott
מדינה	ישראל
מקום קבורה	עין החורש
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1944–2016 (כ־72 שנים)
צאצאים	עמר ברטוב
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1985) פרס ישראל (2010) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב

חנוך ברטוב (13 באוגוסט 1926 – 13 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם, מחזאי ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות.

ביוגרפיה

חנוך ברטוב נולד בפתח תקווה בשם חנוך הֶלְפְגוֹט, להורים שעלו לארץ ישראל מפולין כשנה לפני לידתו. ברטוב למד בפתח תקווה בבית ספר דתי ובגימנסיה על שם אחד העם. בגיל 13 נשבע אמונים ל"הגנה". לאחר שנתיים של עבודה בליטוש יהלומים ובריתוך התגייס ב-1943 (בן 17) לרגימנט הארץ ישראלי שבצבא הבריטי, ואחר כך בחטיבה היהודית הלוחמת – תחילה בארץ ישראל ואחרי כן באיטליה ובארצות השפלה. בסך הכל שירת ברטוב כשלוש שנים בצבא הבריטי. באותה העת החל לכתוב. סיפורו הראשון ראה-אור בכתב העת "הגלגל".

משהשתחרר מהצבא הבריטי החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה ותולדות עם ישראל. במלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו ושירת כמפקד צוות מקלעים כבדים במסייעת של גדוד בית חורון של חטיבת עציוני. השתתף ונפצע בקרב הדמים בארמון הנציב כאשר שהה עם המ"פ בעמדה הקדמית ורסיס פילח את המקלע שלו . בהמשך שירת בצה"ל בירושלים. לאחר המלחמה המשיך בלימודיו, ונבחר למזכירות גוש ארץ ישראל העובדת באוניברסיטה, כנציג מפ"ם. במקביל, המשיך ביצירתו, אם כי היא עדיין לא הייתה סדירה. סיפורים פרי עטו נתפרסמו באותה העת בכתבי עת שונים ("משא", "בשער", "אורלוגין" ועוד). שירים שלו התפרסמו בעל המשמר. בסוף 1952 תואר ב"דבר" כ"משורר צעיר מקבוצת משא".

כשסיים את לימודיו התיישב בקיבוץ עין החורש לחמש שנים, ועסק בהוראה ובחקלאות. הוא עיברת אז את שמו לברטוב – ראשי-תיבות של שם סבו, בני רבי טוביה דב (בר). בעת שהותו בקיבוץ נתפרסמו הרומנים הראשונים שלו - "החשבון והנפש" (1953) ו"שש כנפיים לאחד" (1954) בהוצאת ספרית פועלים.

בשנת 1956 עבר לתל אביב. בתל אביב החל לעסוק בעיתונאות, כעורך לילה בעיתון "למרחב", כשליח העיתון בארצות הברית בשנים 1958–1960, וכבעל טור בעיתון עד לשנת 1970. מ-1966 ועד 1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בבריטניה. משנת 1971 ועד 1991 היה חבר מערכת "מעריב". שימש כנשיא הסניף הישראלי של איגוד הסופרים הבינלאומי, PEN.

ברטוב זכה בתואר אזרח כבוד של פתח תקווה לשנת 2009.

חיים אישיים

אשתו, יהודית לבית שימר, ילידת בוצ'אץ שבפולין, נפטרה בשנת 1998. בנו, עמר ברטוב, הוא היסטוריון. בתו, גילת בורקהרדט, היא פסיכולוגית.

ב-2016, שלושה שבועות לפני פטירתו, נישא למיכל אורון, פרופסור לספרות עברית ומיסטיקה יהודית. ^{[דרוש מקור]}

ב-13 בדצמבר 2016 נפטר בביתו, בגיל 90.

יצירתו

לאורך השנים פרסם ברטוב תשעה רומנים, שישה קובצי סיפורים, שלושה ספרי מסע, ביוגרפיה, ספרי מסות, נובלות וסיפורים תיעודיים. יצירותיו תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, רוסית ויוונית. על במת התיאטרון הישראלי הוצגו שני מחזות שכתב. ספרו האחרון, "קריאה עיוורת", ראה אור ב-2013 בהוצאת הספריה החדשה.

ברטוב זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1978 על ספרו "דדו - 48 שנה ועוד 20 יום". זכה בפרס עגנון לספרות לשנת 2006, על ספרו "מתום עד תום". ובפרס בוכמן לספרות מטעם יד ושם. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. ב-2008 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל בתחום ספרות ליוצרים.

ספריו

• החשבון והנפש (ספרית פועלים, 1953; ספריית מעריב 1988)
• שש כנפיים לאחד (ספרית פועלים, 1954; עם עובד 1973) פרס אוסישקין; יצא לאור גם בתרגום לספרדית בארגנטינה
• השוק הקטן: סיפורים (ספרית פועלים, 1957)
• 4 ישראלים וכל אמריקה (ספרית פועלים, 1961)
• לב חכמים: סיפורים (ספרית פועלים, 1962)
• פצעי בגרות (עם עובד, 1965; הספריה החדשה, 2011); זיכה אותו בפרס שלונסקי ויצא לאור גם בתרגום אנגלי בארצות הברית ובבריטניה
• ישראלים בחצר סנט ג'יימס (הקיבוץ המאוחד, 1969)
• של מי אתה ילד (עם עובד, 1970; הספריה החדשה, 2010)
• אחות רחוקה (מבחר סיפורים, הקיבוץ המאוחד, 1973) איורים: גלי הוס
• הבדאי (עם עובד, 1975)
• יהודי קטן (עם עובד, 1981)
• באמצע הרומן (עם עובד, 1984)
• מזל איילה: סיפורים (ספריית מעריב, 1988)
• יריד במוסקבה (רשמי מסע (ספריית מעריב, 1988)
• זה אישל מדבר (ספריית מעריב, 1990)
• מוות בפורים: סיפורים (ספריית מעריב, 1992)
• רגל אחת בחוץ (עם עובד, 1994; הספריה החדשה, 2011)
• אני לא הצבר המיתולוגי: קובץ מסות (עם עובד, 1995)
• לב שפוך: נובלה וסיפור (זמורה-ביתן, 2001)
• מתום עד תום (זמורה-ביתן, 2003); זיכה אותו בפרס עגנון לספרות
• לחיות ולגדול בארץ ישראל: קובץ רשימות ומסות (זמורה ביתן, 2008)
• קריאה עיוורת - סיפורים (הספריה החדשה, 2013)

מחזות:

• שש כנפים לאחד – הוצג ב"הבימה" (1958) (ובתרגומו האנגלי – בלוס אנג'לס, והצרפתי – בפריז)
• סע הביתה יונתן – הוצג בתיאטרון "זוטא" (1963)

ביוגרפיות:

• דדו - 48 שנה ועוד 20 יום – ביוגרפיה של הרמטכ"ל דוד אלעזר (ספרית מעריב, 1978, 2004)
• מחוץ לאופק, מעבר לרחוב – ביוגרפיה של משפחת רבינוביץ' כתמונת ראי של המשפחה הישראלית (2006)

לקריאה נוספת

• מנוחה גלבוע, פצעי זהות: עיונים ביצירתו של חנוך ברטוב, פפירוס, 1988.
• אבנר הולצמן, מפתח הלב - אמנות הסיפור של חנוך ברטוב, מוסד ביאליק, 2015

קישורים חיצוניים

• חנוך ברטוב, באתר פרס ישראל
• חנוך ברטוב, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• חנוך ברטוב, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• כתבי חנוך ברטוב בפרויקט בן-יהודה
• הספרים של חנוך ברטוב, באתר "סימניה"
• רשימת הפרסומים של חנוך ברטוב, בקטלוג הספרייה הלאומית
• חנוך ברטוב, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• שירי לב-ארי, פרס בוכמן לחנוך ברטוב ולשלמה אהרונסון, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2006
• מרב יודילוביץ', פרס מפעל חיים לסופר חנוך ברטוב, באתר ynet, 1 בינואר 2008
• מחוץ לאופק, מעבר לרחוב מאת חנוך ברטוב (זמורה ביתן).
• אלי אשד, ציפו לצבר עברי וצמח לו יהודי: שורשיו של חנוך ברטוב
• בועז כהן, ‏חנוך ברטוב: "כבר השלמתי עם זה שחיי יסתיימו בלי פרס ישראל", באתר גלובס, 10 במרץ 2010
• אפרת זמר, חתן פרס ישראל לספרות: חנוך ברטוב, באתר nrg‏, 10 במרץ 2010
• מיה סלע, עכבר העיר אונליין, פרס ישראל לספרות יוענק לחנוך ברטוב, באתר הארץ, 10 במרץ 2010
• נרי ליבנה, שיחת היום | "חנוך ברטוב, אתה מרגיש שלוחצים עליך למות?", באתר הארץ, 11 במרץ 2010
• דליה קרפל, חנוך ברטוב לא כועס שרק עכשיו, בגיל 84, הוא מקבל את פרס ישראל, באתר הארץ, 20 באפריל 2010
• זיכרונות מת"א: הראיון האחרון של הסופר חנוך ברטוב ז"ל, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2016
• אבנר הולצמן‏, "עזב את העולם מלא חרדה לגורלה של המדינה": פרידה מחנוך ברטוב, באתר וואלה!‏, 15 בדצמבר 2016
• אבנר הולצמן, הלב החם והחכם: פרידה מחנוך ברטוב, בבלוג "עונג שבת", 16 בדצמבר 2016
• מרדכי מרמורשטיין, הסופר של דור תש"ח, מקור ראשון 4 במאי 2020
• זיוה שמיר, חנוך ברטוב, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית

מכּתביו:

• זרע של קיימא, על המשמר, 23 באפריל 1954, המשך
• בשדרה, על המשמר, 10 ביוני 1955
• המדינה מתמוטטת - ואתם שותקים כדגים, באתר הארץ, 10 במאי 2016

על ספריו:

• גיטה אבינור, "בצל הזכרונות" (על אחות רחוקה), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975.
• דני רובינשטיין, עלילה משפחתית מרתקת של משפחה יהודית מזרח-אירופית אחת, באתר הארץ, 19 ביוני 2006
• חגי סגל, דעה: לא עשו לו עוול, באתר ערוץ 7, 17 בספטמבר 2002
• יוסי גורביץ, מביט אחורה בזעם, נענע 10
• אלי אשד, "הסטלג " האולטימטיבי של חנוך ברטוב, על "פצעי בגרות", מאת חנוך ברטוב, בלוג באתר "רשימות", 12 באפריל 2010
• חביבה עברי, דברים שהשתיקה (לא) יפה להם, מגזין את
• אבנר הולצמן, הצבר התבגר ונהפך ליהודי, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
• עמרי הרצוג, הרדיקליות של חנוך ברטוב, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2013
• יותם שווימר, חנוך ברטוב: דרמה לכודה בין כתלי הסיפור, באתר ynet, 14 בנובמבר 2013
• דוד מרחב, חנוך ברטוב שוב פורש כנפיים, באתר nrg‏, 22 במרץ 2014
• זיוה שמיר, אמת מארץ-ישראל : אור חדש על ספרו של חנוך ברטוב "של מי אתה ילד" - עם זכייתו בפרס ישראל, גג 22, קיץ 2010
• זיוה שמיר, אמת מארץ-ישראל: על ספרו של חנוך ברטוב 'של מי אתה ילד', באתר הספריה החדשה
• ניצה בן-דב, "הדילמה הטרגית בפצעי בגרות" בתוך: חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית הוצאת שוקן, 2016, עמ' 33-32; 110-83

הערות שוליים

הקודם: יהושע בר-יוסף, דוד שחר

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם שלמה טנאי 1985

הבא: יצחק אוורבוך-אורפז, עמוס עוז