חיים שירן

חיים שירן

חיים וויקי שירן במרכז סוזן דלאל באירוע ספרותי
חיים וויקי שירן במרכז סוזן דלאל באירוע ספרותי
לידה	25 בדצמבר 1934 מקנס, מרוקו
פטירה	24 בינואר 2022 (בגיל 87)
מקום קבורה	עינת
שם לידה	חיים שקיראן
מדינה	ישראל
יצירות בולטות	הילדים משכונת חיים
בן או בת זוג	ויקי שירן
פרופיל ב-IMDb

חיים שירן (25 בדצמבר 1934 – 24 בינואר 2022) היה במאי טלוויזיה וקולנוע ישראלי.

ביוגרפיה

שירן נולד בשם חיים שקיראן במקנס שבמרוקו. בילדותו למד בבית הספר "תלמוד תורה" בעיר, בניהולו של רבי שלום משאש, לימים רבה של ירושלים. משם המשיך לבית הספר של אליאנס. כשבגר למד תיאטרון וטלוויזיה בקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה בפריז שבצרפת, וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר של בית הספר בשנת 1961. לאחר מכן שיחק במשך שנה בתיאטרון ה"קומדי פראנסז", ובמקביל עבד כעוזר במאי בטלוויזיה הצרפתית.

עם עלייתו לישראל בשנת 1965 הוא שינה את שם משפחתו לשירן והיה אחד ממייסדי הטלוויזיה החינוכית הישראלית (שנקראה אז "הטלוויזיה הלימודית"), בה עבד עד 1996 כבמאי, מפיק ומנהל תוכן.

ביים סרטים ותוכניות טלוויזיה רבות, שהידועה בהן היא "הילדים משכונת חיים".

סרטיו של שירן הוקרנו בפסטיבלים שונים בעולם וזכו בפרסים. סרטו "נציב המלח" זכה בפרס מיוחד של אונסק"ו.

שירן היה אחד המייסדים של התיאטרון הקהילתי בישראל ובין המייסדים של מגמת הטלוויזיה הקהילתית באוניברסיטת תל אביב. הוא לימד תיאטרון בבית צבי ובסטודיו למשחק ניסן נתיב, וכן לימד בימוי טלוויזיוני באוניברסיטת תל אביב ובהמכללה האקדמית ספיר. ריכז את הקורס הראשון לבימוי ולהפקה טלוויזיונית לסטודנטים אתיופים במכללת הנגב.

בשנים 1986 -1989 חי שירן בניו יורק, שם עסק במספר פרויקטים, שהבולט בהם הוא פסטיבל הקולנוע היהודי-הספרדי שהתקיים בניו-יורק בשנים 1989, 1992 ו-1994. בתקופת שהותו הוקרנו סרטיו על יהודים מזרחים במספר מרכזים קהילתיים יהודיים בארצות הברית, וכן הוא הרצה על נושא זה באוניברסיטאות בולטות, בהן אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת פנסילבניה ואוניברסיטת מישיגן.

במקביל לעבודתו הקולנועית עבד שירן בניו יורק במכון לחקר השואה בברוקלין, וריכז את התערוכה על ילדים בשואה. התערוכה הועברה לאחר מכן למוזיאון לוחמי הגטאות.

בשנים 1996–2007 היה שירן המנהל האמנותי של להקת המחול "ענבל". הוא הקים את "המרכז האתני הרב תחומי ענבל" בנווה צדק.

משנת 2007 שימש כמנהל אמנותי של להקת המחול האתיופי "טקשה".

בשנת 2010 מונה לחבר דירקטוריון "הבימה".

שירן נפטר ב-24 בינואר 2022 בגיל 87, ונקבר בבית הקברות בקיבוץ עינת.

פילמוגרפיה

• הילדים משכונת חיים" – סדרה דרמטית לילדים (1974–1978)
• "ליאור" – על בנו של נתן יהונתן (1974)
• "יהודי מרוקו 1978" – סרט אוטוביוגרפי על חזרתו למרוקו לאחר 20 שנה
• "נציב המלח" – דרמה על פי סיפורו של אלבר ממי, שזכתה בפרס אונסק"ו הבינלאומי וב"כינור דוד" 1980
• "תהילה לדוד" – על המשורר רבי דוד בן חסין (1984), "שמעון איפרגן" – סרט הנצחה דוקומנטרי (1984)
• "הילולת יעקב אבו חצירה מדמנהור" (מצרים, 1984)
• "מוגדור" – סרט דוקומנטרי על העיר מוגדור שבמרוקו (מרוקו, 1985)
• "שיר השירים" – לכוריאוגרפיה של שרה לוי-תנאי (1985)
• "תחרה של אבן ושל מילים" – סרט דוקומנטרי על תור הזהב בספרד (1986)
• "יהודי אתיופיה" – יום שידורים מיחד על יהדות אתיופיה
• "אלפריד: ביקור חוזר בדורדון" – סרט דוקומנטרי על משפחה בשואה (2013)

סרטו "קטיעה" הוא סרט דוקומנטרי על רצח דני חזות ועל התמודדות אחיו התאום של חזות עם האובדן. הסרט שודר בערב יום הזיכרון 1994 בטלוויזיה הישראלית, בערוץ 1.

חיים אישיים

שירן התחתן בשנת 1970 עם מיכל גוברין. ב-1974 נישא בשנית לוויקי שירן, פעילה פוליטית ופמיניסטית מזרחית, ונולדו להם שתי בנות, בהן עופרית שירן שהייתה חברה בלהקת "צעירי תל אביב" והשתתפה בעונה השלישית של הסדרה "לא כולל שירות". ב-2013 נישא בשלישית לפביאן ברגמן, סופרת ומתורגמנית.

לקריאה נוספת

Le rocher d'origine ,Fabienne Bergmann et Haïm Shiran, Paris: La Compagnie littéraire, 2013

קישורים חיצוניים

• חיים שירן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• חיים שירן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• חיים שירן, דף שער בספרייה הלאומית
• חיים שירן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• חיים שירן, באתר "הבמה"
• פרטים על חיים שירן בארכיון תיאטרון מחול ענבל, בספרייה הלאומית
• מידע על חיים שירן בקטלוג הספרייה הלאומית
• חיים שירן, באתר המוקדש לסרט שעשה על הרב עדין אבן ישראל
• ויקי שירן והמקורות של "שכונת חיים", מתוך כתבה ב"עיתון תל אביב" (מקומון של ידיעות תקשורת), ספטמבר 2006
• "ליאור" אודות בנו של המשורר נתן יונתן, נוצר ב-1974, שנפל במלחמת יום כיפור. בימוי והפקה: חיים שירן. זהו חלק ראשון מתוך שלושה חלקים.