חידוש עבודת הקורבנות

ידית כלי אבן עם הכתובת "קרבן" שהתגלתה באזור המערבי של החפירות ליד הר-הבית. מוזיאון ישראל

דגם מזבח העולה במכון המקדש

חידוש עבודת הקורבנות היא שאלה הלכתית הנדונה מאז חורבן בית שני. הבעיות הנידונות הן: העדרו של בית המקדש, אי היכולת להיטהר מטומאת מת, חוסר הידיעה של מקום ההקרבה, וחוסר ודאות בייחוס הכהנים. גם שבי ציון התמודדו עם שלוש הבעיות הראשונות בתחילת תקופת בית שני.

בנוסף לבעיות ההלכתיות, קיימות גם התנגדויות מחשבתיות-רעיוניות נרחבות לרעיון הקרבנות בימינו. בנוסף לכך כמובן קיימת בעיה גאופוליטית משמעותית ביותר בחידוש הקרבנות לאור העובדה שלפחות חלק מתהליך ההקרבה חייב להתבצע בהר הבית וישנה התנגדות מוסלמית מוחלטת לאפשר פרקטיקה כזו שם. במשך הדורות היו מספר ניסיונות לחידוש העבודה. למעשה, מלבד השאיפה קשה להצביע על ביצוע מעשי של הקרבת קורבנות, מאז הפסקתם. גם כיום, פועלים מספר גופים המנסים לחדש את עבודת הקורבנות.

היסודות ההלכתיים

השאלות ההלכתיות העיקריות העומדות בפני החפצים לחדש את עבודת הקרבנות הן:

• האם ניתן להקריב קרבנות כאשר בית המקדש אינו בנוי?
• האם ניתן להקריב כאשר המקריבים טמאים בטומאת מת?
• האם ניתן להקריב ללא ידיעה ברורה בדבר מקום המזבח? לחלופין - האם ניתן לזהות את מקומו המדויק של המזבח?
• האם הכהנים בני זמננו, שהם "כהני חזקה" ולא "כהנים מיוחסים", כשרים להקרבה?
• האם ניתן לזהות את התכלת הדרושה לבגדי הכהונה? האם ניתן להכין בגדי כהונה ללא תכלת?

קודם בניין הבית

מקריבין אף על פי שאין בית - כלומר, חובת הקרבת הקרבנות אינה תלויה בקיומו הפיסי של בית מקדש. כלל זה נותן מענה להיעדר בית מקדש, ומתחשב במציאות שבניית המקדש תצריך אישור מרשויות-שלטון דבר שעלול להתעכב, או שכלל לא יגיע. לעומת זאת, בניית מזבח פשוט והקרבת קרבן קטן יכולה להסתיים תוך זמן קצר.

טומאה דחויה בציבור

טומאה דחויה בציבור - כלומר, החובה להקריב קורבנות ציבור עומדת בעינה אפילו כאשר רוב המחויבים בהקרבת אותו קרבן, טמאים. כלל זה נותן מענה להיעדר פרה אדומה, במסגרת המחשבה הצבורית כי "כולנו בחזקת טמאי מתים". באופן כללי, אסור ליהודי טְמא-מת להיכנס לעֲזָרה (המקבילה בקדושתו ל"מחנה שכינה"), המקום שָם מקריבים את הקרבנות. הכלל השני מחדֵש שהחובה ההלכתית להקריב קורבן-ציבור בזמנו דוחה את האיסור שחל על טמאים מהִכנֵס לעזרה.

אחת הבעיות המרכזיות בחידוש העבודה היא העדר האפשרות להיטהר מטומאת מת, מכיוון שאין בנמצא כיום אפר פרה אדומה, אשר השגתו כרוכה בפתרון בעיות שונות, הלכתיות ומעשיות, וכל עוד הכהנים טמאים בטומאת מת יש איסור להיכנס לתחומי העזרה המקודשת. הפתרון לבעיה זו הוא כלל ידוע הוא בדברי חז"ל טומאה דחויה בציבור ומשמעותו, שכאשר הכהנים טמאים, ואין אפשרות להקריב את קרבנות הציבור בטהרה - מותר להקריבם בטומאה. היתר זה נאמר רק לגבי קרבנות ציבור שזמנם קבוע אך לגבי כל שאר הקרבנות אין שום היתר להקריבם בטומאה. אם כן, קודם שניגשים לעסוק בחידוש עבודת הקרבנות, חיוני לעסוק בשאלה, מה הם התנאים בהם ניתן להקריב קרבנות גם בהיותנו טמאים?

במסכת יומא נחלקו אמוראים האם הטומאה דחויה היא בציבור או הותרה בציבור כאשר ישנן שתי השלכות עיקריות:

1. חיזור אחר טהרה. כלומר אם הטומאה דחויה יש מצבים (המפורטים בגמרא) בהם יש חיוב לחזר אחר כהנים טהורים אף אם הדבר כרוך בקשיים, אך אם הטומאה הותרה אין חיוב כזה.
2. הצורך בציץ שירַצֶה. אם הטומאה דחויה יש צורך שיהיה ציץ בראש הכהן הגדול על מנת שירצה את עוון ההקרבה בטומאה, אך אם הטומאה הותרה אין צורך בציץ בראש הכהן הגדול.

להלכה נפסק שהטומאה דחויה היא בציבור ואם כן קודם הקרבת הקרבנות יש למנות כהן גדול ולהכין את שמונת בגדי הכהונה שלו, וביניהם הציץ. אולם לדעת כמה פרשנים הציץ אינו נצרך אלא לכתחילה אבל בדיעבד ניתן לעבוד בלא הציץ.

יחוס הכהנים

ביחס לבעיית יחוס הכהנים - בעיה זו הועלתה על ידי הרב צבי הירש קלישר בספרו "דרישת ציון", כאחת מבעיות היסוד נגד חידוש עבודת הקרבנות. את טענה זו הוא דוחה בכך שהוא מציג משנה ממסכת עדויות המדברת על משפחות פסולות: "אמר רבי יהושע מקובל אני מרבי יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לקרב ולרחק אלא לקרב את המרוחקין בזרוע ולרחק את המקורבין בזרוע… רבי יהודה אומר לקרב ולא לרחק". מכאן למד הרב קלישר, כי ודאי כוונת המשנה שבסדר הגאולה יהיה קיבוץ גלויות, ויתחילו להקריב קורבנות ללא נביא, ורק אחר כך תבוא מלחמת גוג ומגוג ורק אחר כך יבוא אליהו ומלך המשיח, לכן יהיה צורך גדול בהלכה זו שכל כהן כשר בחזקת אבות ואליהו בא רק לקרב כוהנים שרוחקו משום ספק שמץ פסול.

דברי חז"ל אלו נותנים מענה לבעיית היעדרם של כהנים מיוחסים בימינו, כאשר לדעת הרב קלישר, אין כל בעיה, שכן אין ייחוס כהנים מעכב כלל.

מקום ההקרבה (המזבח)

לפי המתואר בתלמוד, חקרו עולי הגולה ומצאו את שרידי יסודות הבית. כן מבואר, שהריחו בין שרידי הכתלים ריח קטורת. כך גם באשר למזבח, הריחו במקומו ריח קרבנות. עוד מבואר שם, ששלשת הנביאים שהיו ביניהם הביאו עמם עדויות ומסורות בדבר מיקומו של המזבח. אמנם יש שרצו לומר, שאנשי בית שני הזדקקו לרוח הקודש לגילוי המקום, שכן, ראו על המזבח דמות מלאך, וכן ראו שם את אפר יצחק. את מזבח הנחושת לקח נבוזראדן לבבל ולא נשאר סימן במקומו. אבל המזבח שבנה זרובבל גנזו החשמונאים אבניו בלשכת בית המוקד, וחודש שוב בימי הורדוס, ולכן סביר להניח שיהיה קל לאתר את יסודותיו.

מקורות המזכירים אפשרות של חידוש עבודת הקרבנות

• רבי יוסף קארו: למה היה מניח עזרא מלקדש לעתיד לבא שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב.
• מנחת חינוך: וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצווה לבנות. כמבואר במדרש [בראשית רבה סד', י'], בימי רבי יהושע בן חנניה, דנתנו רשות והתחילו לבנות, ועיין בספר כפות תמרים [סוכה ל"ד ע"ב] שרבינו יחיאל בעל התוספות רצה לילך להקריב קרבנות בירושלים, א"כ הוא הדין לבנות בית המקדש.
• המהר"ץ חיות: "על כל פנים, חזרתי על כל הצדדים, ולא מצאתי שום דבר החוצץ היום להקריב קרבן פסח, אחר שיבנה היום מזבח, על מקום אשר היה בנוי בראשונה".
• החזון איש: "לכן בזמן הזה אי איתיהיב רשות להקריב קרבן פסח - אין לבטל" - (תרגום: אם תינתן רשות להקריב קרבן פסח – אין לבטל.)
• "בזמן שישראל שרויין על אדמתם בתור עם חופשי משעבוד ממשלה אחרת, יש מצות עשה לבנות בית הבחירה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (סי' צ"ה, פ' תרומה)"

התנגדות

התנגדות הלכתית

רבי עקיבא איגר שלל את האפשרות לחדש את הקרבת הקרבנות כפי שהציגו תלמידו הרב צבי הירש קלישר, מטעמים שונים ובהם זיהוי מקום המזבח, ייחוס הכהנים והצורך בבגדי כהונה הכוללים תכלת וארגמן. אולם לאחר שהרב קלישר השיב לו על כל טענותיו, השיב רבי עקיבא איגר שקשה לו לעיין בדברים מחמת זקנתו, והוא מעביר את השאלה לחתנו, החת"ם סופר. בתשובה לחותנו רבי עקיבא איגר, מצדד החת"ם סופר, שבאמת אין בבעיות השונות שהועלו כדי למנוע הקרבת קורבנות, אולם מושל ירושלים הוא "קפדן גדול" ולא יתן למי שאינו "מאמונת ישמעאל" להתקרב למקום. כעיקרון טוען החתם סופר, שהצורך בכהן גדול ובכהן מיוחס אינו מעכב בדיעבד, וטומאה הרי הותרה בציבור, ולגבי שקלי ציבור - בקרבן פסח אין צורך בכך.

הרב יעקב אטלינגר בספרו שו"ת בנין ציון, אף התנגד עקרונית לחידוש הקרבת הקורבנות, משום שבפסוקי התוכחה שבתורה נאמר שלאחר חורבן בית המקדש "והשימותי את מקדשיכם, ולא אריח בריח ניחוחכם" (ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ל"א), כך שלא ניתן להקריב קורבנות בזמן הגלות.

במדרש תנחומא (בובר), אמור י"ט מובא: "לעתיד לבוא כל הקורבנות כולן בטלין".

וציין הראי"ה קוק בסיפרו עולת ראיה: "לעתיד לבוא ההקרבה תהיה של מנחה מהצומח, תערב לה' כימי עולם וכשנים קדמוניות.".

התנגדות רעיונית

מלבד הגישה הקלאסית, המיוצגת לדוגמה בכתביו ובמעשיו של הרמב"ן, היו מקובלים שהתנגדו רעיונית לחידוש עבודת הקורבנות. כך יש המציינים לכך שר' עזריאל (מחוג גרונה) העדיף עבודה רוחנית על פני עבודת הקורבנות, זאת משום שעבודת הקורבנות קשורה לפגם עמלק. לכן לעומת הרמב"ן שעלה לארץ, המתנגדים (ר' עזרא ור' עזריאל) לא ראו בפעולה מעשית משהו מהותי, ואף להפך, השכינה לדעתם אינה מתקיימת בתקופה זו בקורבנות.

התפילה כתחליף לקורבנות

התבטאות נוספת לשאיפה לחידוש עבודת הקורבנות מתבטאת בתפיסה ההגותית שהעבודה שבלב החליפה את העבודה המעשית, כך גם 'תורה עבודה ודרך ארץ' בו עבודה שימשה כעבודת המקדש, הפכה בהמשך לעבודת המידות. כלומר חוסר היכולת להקריב, הוביל לפתרונות דרשניים אשר זיהו מושגים תורניים אחרים והקבילו אותם להקרבת קורבנות כדברים המהווים תחליף.

ניסיונות לחידוש העבודה במהלך ההיסטוריה

• הניסיון הראשון להקמת בית המקדש וחידוש העבודה לאחר החורבן, היה כמה עשרות שנים לאחר החורבן, בימי אדריאנוס, כפי שמתואר במדרש: "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם". אולם בעקבות הלשנה, הוטלו סייגים על ההיתר הקיסרי, וכך נמנעה בניית בית המקדש. יש המשערים שאחת ממטרותיו של מרד בר כוכבא הייתה הקמת בית המקדש, דבר שהתבטא במטבעות המרד, שבהם נחקקו בית המקדש וירושלים. יש אף ששיערו, שבר כוכבא הצליח לכבוש את ירושלים, ואף לחדש את עבודת הקורבנות לזמן קצר. רבי צבי הירש חיות טוען שבמשך תקופה ממושכת לאחר החורבן, הייתה נהוגה הקרבה של קרבן פסח.
• ניסיון נוסף לבניין בית המקדש נעשה בתקופתו של הקיסר יוליאנוס (362 לספירה). קיסר זה, הכריז על תמיכתו בבניין בית המקדש, כדי לגייס את היהודים למאבקו בדת הנוצרית, וכדי לערער את האמונה הנוצרית, המבוססת על התקיימות הנבואה הנוצרית על חורבן בית המקדש ושפלות עם ישראל. בעקבות הכרזה זו, החלה בנייה של בית המקדש בהר הבית, אך זו הופסקה בשל מאורעות מסתוריים, כרעידת אדמה ושריפה, ובשל מותו של הקיסר יוליאנוס ומינוי קיסר נוצרי תחתיו.
• במאה ה-13, עלה לארץ רבי יחיאל מפריז, כאשר מגמתו הייתה לבוא לירושלים ולהקריב קרבנות.
• בעת החדשה, בתקופת שלטונו של מוחמד עלי (שליט מצרים) בארץ ישראל (1833 – 1841), נתעוררו תקוות שניתן יהיה לקבל רשות להקריב קורבנות. הרב צבי הירש קלישר פנה בהצעה לחדש את עבודת הקורבנות לרבו, רבי עקיבא איגר, ששלל את הרעיון מסיבות הלכתיות. עם זאת, פנה רבי עקיבא איגר בעניין לחתנו, רבי משה סופר, שצידד בכך שאין בחששות ההלכתיים כדי להצדיק הימנעות מהקרבת הקורבנות, במיוחד לגבי הקרבת קורבן פסח. עם זאת ציין שהמושל "קפדן גדול... לבל יקרב שם מי שאינו מאומת ישמעאלים". כעשרים וחמש שנה לאחר מכן, בשנת תרכ"ב, הרב קלישר פרסם את ספרו 'דרישת ציון', ובו תיאר את עמדתו ואת חלופת המכתבים שניהל עם רבנים שונים בנושא. בעקבות פרסום ספרו של הרב קלישר התעוררה גם ההתנגדות לרעיון חידוש העבודה. בין המתנגדים היו רבי דוד פרידמן מקרלין ורבי חיים נתנזון.
• בשנת תרפ"ד הגה הרב יעקב משה חרל"פ את חידוש הקרבת קורבן פסח הוא ראה בכך הכשרה לקיבוץ גלויות ודחיפה לגאולת הארץ. לפי המסורת של בעלי הקבלה אחרי שיקרב קרבן הפסח בזמן הזה הגאולה בו תבוא (פורסם בעיתון חירות 10 שנים אחרי פטירתו).
• בתקופת המנדט הבריטי, בשנת תרפ"ה, פנה רבה של ערלוי, רבי שמעון סופר, לרבי יוסף חיים זוננפלד, רב העדה החרדית בירושלים, ולרבי יעקב מאיר, בהצעה שחכמי ירושלים יפנו לנציב הבריטי ויבקשו רשות להקריב קרבנות. הרב זוננפלד השיב לו שאין סיכוי לקבל רשות כזו. למרות זאת המשיך הרב סופר לנסות להשיג רישיון להקרבה.^{[דרוש מקור]}

המאמצים לחידוש העבודה לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר סיום הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים התעורר ביתר שאת הדיון אודות חידוש העבודה. עם השנים, קמו כמה ארגונים הפועלים למען בניין בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות. ביניהם: התנועה לכינון המקדש; מכון המקדש (העוסק בשחזור כלי המקדש ובגדי הכהונה); שוחרי המקדש (בראשות פרופ' הלל וייס), תנועת נאמני הר הבית, חוזרים להר ועוד. תחום הפעילות מתמקד בהגברת מודעות ציבורית לעניין, ופעולות מול הרשויות. תחום נוסף בו עסוקים חלק מהארגונים הוא ההכנה המעשית לחידוש העבודה: ייצור בגדי כהונה, הכנת כלים לעבודה, אבנים למזבח וכן בירור ההלכה.

• מראשית המאה ה־21, מתקיימים ניסיונות להבאת כבשים לאזור הר הבית בערב פסח, אשר נעצרים על ידי המשטרה. בולטים בין המשתתפים בניסיונות הם פעיל הימין נועם פדרמן ואנשי תנועת "חוזרים להר". בחלק מהשנים, המשטרה עצרה כמה ימים לפני פסח אנשים החשודים הניסיון הבאת כבשים להעיר העתיקה בערב פסח.
• בשנת תשע"א הרב שמואל אליהו העביר שיעור בקריאה לחידוש קורבן פסח.
• לקראת פסח תשע"ט הרב יצחק מאיר מורגנשטרן ציווה לחסידיו להימנות במוקד המנויים לקרבן פסח, וגם נתן כסף לחסידיו וביקש שירשמוהו במוקד ההוא, והוסיף שמבחינה הלכתית "אין למעשה שום בעיה להקריב כיום קרבן פסח על הר הבית", שהרי אין צורך באפר פרה אדומה בקרבן שהוא קרבן ציבור, כי 'טומאה הותרה בציבור'.
• בשנת תש"פ הוקם "מזבח" באזור מצפה יריחו, בגודל ובגובה של המזבח החיצון של בית המקדש, עליו מתקיימים תרגולים מעשיים להקרבת קרבנות במסגרת קורסים לכהנים.

ראו גם

• קורבן פסח
• בית המקדש השלישי
• הר הבית
• כניסה להר הבית בהלכה

לקריאה נוספת

• ה,רב צבי הירש קלישר, דרישת ציון, מאמר העבודה
• כ"ץ, בן-ציון בן יעקב קופל הכהן, ירושלים דדהבא, דרוהוביץ, תר"ע.
• הרב מאיר מיזליש, פסח כהלכתו
• הרב אביגדור אלבום, תורת הבית
• הרב יצחק שטרן, עת לחננה
• הרב הראל דביר, לקראת מקדש: עיונים בהלכות הנוגעות לחידוש עבודת המקדש והקרבנות, נריה תשפ"ב (בעמ' תטו-תפה נסקרים 61 דיונים הלכתיים בבעיות שפתרונן נדרש לחידוש עבודת הקרבנות; בעמ' תקה-תקיג רשימה של כ-60 ספרים ומאמרים העוסקים בחידוש עבודת הקרבנות)

קישורים חיצוניים

• הרב שמואל אליהו האם אפשר להקריב היום קרבן פסח? https://www.yeshiva.org.il/midrash/15755
• הרב שמואל אליהו קורא להקריב קורבן פסח https://www.youtube.com/watch?v=P0RlodYy7qU
• אריה מורגנשטרן, ‏הדיון בשאלת חידוש הקרבנות ובניין המקדש ערב שנת ת"ר, קתדרה 82, דצמבר 1996, עמ' 74-45
• אייל בן־אליהו, ‏'להקים בניין חדש'? הרב קוק, הרב הירשנזון והרצל על בניין המקדש וחידוש הקרבנות, קתדרה 128, תמוז תשס"ה, עמ' 101–112
• יחיאל מיכל טוקצינסקי, עיר הקודש והמקדש, חלק חמישי: על אפשרות ההקרבה בזמן הזה (והשאלות הכרוכות בו), באתר היברובוקס
• הרב יהודה קרויזר, בניין המקדש - בידינו
• הרב יצחק ברנד, "האם מקום המזבח מעכב?" באתר "בריתי יצחק"
• הרב יואל עמיטל, עבודת הקרבנות בזמן הזה
• רוחמה וייס, זה מתחיל בקורבן פסח, ונגמר בקורבן של כולנו, באתר ynet, 31 במרץ 2017