חופית מנוקדת

חופית מנוקדת
	חופית מנוקדת
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	רכיכות
מחלקה:	חלזונות
תת־מחלקה:	חלזונות עילאיים
על־סדרה:	חלזונות גבוהים
סדרה:	Littorinimorpha
משפחה:	חופיות
סוג:	Echinolittorina
מין:	חופית מנוקדת
שם מדעי
	Echinolittorina punctata; ‏גמלין, 1791

חופית מנוקדת או חוֹפִית נְקֻדָּה (שם מדעי: Echinolittorina punctata)^[1] הוא חילזון שתפוצתו בים התיכון ובמזרח האוקיינוס האטלנטי מספרד בצפון ועד החלק הדרומי של מערב אפריקה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונכייתו כשל חופית חיוורת, אך צורתו פחות ביצית, בעלת פיתולים קמורים, חלקים ופתח עגלגל. אורכה של הקונכייה עד 10 מ"מ וצבע פניה משתנה בגילאים השונים בחיי החופית: חופתיים צעירים אורכם עד 2 מ"מ וצבע פני הקונכייה בדרך כלל שחור. בחופתיים הבוגרים, לעומת זאת, נפוץ יותר דגם משבצות שחור-לבן. החופית המנוקדת שכיחה מאוד על סלעי החוף ומופיעה בעיקר באזור העל-כרית - אזור הנמצא מחוץ לתחום השפעתן של תנודות הגאות והשפל. אזור זה אינו מתכסה או נשטף במים כל ימות השנה, ורק רסס ימים נוחת עליו בעת שבירת הגלים.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החופית המנוקדת פעילה בקיץ ומצויה בתרדמת בחורף והיא ניזונה מגירוד אצות מסלעים בעזרת מִשְׁנֶנֶת (רָדוּלָה; מעין לשון ארוכה באמצעותה החופית מצליחה לחדור לסלע ולתפוס את מזונה). שעות רעייתן העיקריות הן שעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב.

תנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החופיות מחליקות על סוליית רגליהן במהירות ניכרת, עד 2 מטר בשעה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית. חי וצומח בחוף הים התיכון. (עמ' 36, 50).
מרון ש., 1985. החוף הסלעי. סמינר אורנים. חוברות 1, 2, 3.
משה צורנמל, דוד דרום, 1992. מדריך הים התיכון וחופיו חי וצומח. הוצאת כתר. (עמ' 110, 178, 180, 182, 158, 200).
משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע, 1985. החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 - החי במים, עמ' 70.
פרופ' אלי חרש, צ. צנציפר. רכיכות הים התיכון בישראל. (עמודים 29, 25, 34).
רחלי עינב, אוניברסיטת בר-אילן. אצות החוף של הים התיכון. (עמ' 96-97, 180-181).