חומרא דרבי זירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה היהודית, חומרא דרבי זירא היא מנהג מחמיר שנוצר בתקופת האמוראים על ידי בנות ישראל (ועל כן נקרא לעיתים חומרת בנות ישראל), ומשמעו: חיוב על כל אשה לספור שבעה נקיים בתום כל ראיית דם כלשהי. חומרה זו מהווה המשך לתקנת רבי בשדות, לפיה כל אשה הרואה דם למשך שלושה ימים ומעלה צריכה לספור שבעה נקיים כזבה גדולה. הרלוונטיות המרכזית של חומרה זו היא בחיוב כל נידה לספור שבעה ימים נקיים בתום הווסת, במקום שבעה ימים מתחילת הווסת כדין כל נידה.

כבר מתקופת התלמוד הפך מנהג זה לדין מחייב בהלכות טהרת המשפחה, וכך הוא היחס אליו כיום. עדות על חומרת בנות ישראל מובאת בגמרא בשם רבי זירא, ולכן קרויה על שמו.

רקע הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טהרת המשפחה

מן התורה, אישה נחשבת לנידה במשך שבעה ימים מיום תחילת דימום המחזור החודשי, ואסורה בקיום יחסי אישות עם בעלה. בסוף היום השביעי, אחר צאת הכוכבים, יכולה לטבול ולהיטהר, ומותרת ביחסי אישות.

כאשר האשה רואה דם מעבר לשבעת הימים שמתחילת הווסת, היא נחשבת לזבה הרואה דם "בלא עת נידתה". על פי מסורת חז"ל, זמן זה נמשך 11 יום אחר שבעת ימי הנידה, מיום השמיני עד יום השמונה עשרה לתחילת ראית דם וסתה[1]. בניגוד לדימום הנידה שנחשב נורמלי, זיבה נחשבה לחולי.

את דין הזבה חילקו חכמים לשניים - זבה קטנה היא אשה שראתה דם במשך יום או יומיים, באותם 11 יום, ודינה לספור יום כנגד יום, דהיינו לספור יום נקי אחד מדם כנגד היום או היומיים שראתה, שבסופו היא טובלת ונטהרת לבעלה לערב. זבה גדולה היא אשה שהדימום שלה נמשך שלשה ימים ומעלה באותם 11 יום, ודינה לספור שבעה ימים נקיים מדם, ולטבול ביום השביעי לספירה, והיא מותרת לבעלה בערב.

תקנת רבי וחומרת בנות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף תקופת התנאים תיקן רבי לעמי הארצות שלא היו בקיאים בספירת ימי הנידה והזיבה, לספור שישה ימים נקיים על ראיית יום או יומיים של דימום, ושבעה נקיים על ראיית שלושה ימי דימום ומעלה: ”התקין רבי בשדות, ראתה יום אחד – תשב ששה והוא, שנים – תשב ששה והן, שלשה – תשב שבעה נקיים” (תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, עמוד א').

בימי האמוראים הוסיפו בנות ישראל על תקנת רבי, והנהיגו שעל כל ראיית דם, אפילו יום אחד ודם מועט ביותר, האישה צריכה לשמור שבעה נקיים כזבה גדולה: ”דאמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל – יושבות עליה שבעה נקיים” (שם). מכיוון שרבי זירא העיד על חומרה זו, בדרך כלל היא נקראת על שמו 'חומרת רבי זירא', או 'חומרא דרבי זירא'.

טעם החומרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד לא התבאר טעם לחומרא זו, ומספר ראשונים כתבו שעל אף שתקנת רבי מנעה כל טעות אפשרית בספירה, בנות ישראל החמירו על עצמן לספור שבעה נקיים אפילו על טיפת דם אחת, משום "הרחקה יתירתא".[2]

טעמים נוספים שהובאו בראשונים לחומרה:

  1. גזרה על ראיית יום אחד אטו ראיית שלושה ימים.[3]
  2. שמא כבר ראתה אתמול ושלשום, וסברה שמה שהרגישה זו הרגשת מי רגליים, ונמצא שהיא זבה גדולה.[4]
  3. שמא טיפה זו שמצאה, מורכבת משלוש ראיות דם בשלושה ימים עוקבים ששהו בצוואר הרחם, ונמצא שהיא זבה גדולה.[5]
  4. רצו להשוות את כל הנשים הרואות דם לאשה הסותרת את ספירת שבעת הנקיים, שבמקרה זה ראיית דם אחת מצריכה ספירת שבעה נקיים. וכדי למנוע בלבול וטעויות, החמירו להחשיב את כל הנשים כסותרות ספירת שבעה נקיים.[6]

היחס לחומרא בפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת נידה מובא שמקור החומרה הוא במנהגן של בנות ישראל[7], שבעקבותיו קבעו חכמים שכל הנשים שנטמאו מכוח החומרה דינן כספק זבות, כלומר המנהג קיבל אשרור ותוקף של חכמים[8].

במסכת ברכות[9] אביי מביא את החומרת בנות ישראל כדוגמה להלכה פסוקה. בעקבות זאת גם כמה מהראשונים כתבו שמדובר בהלכה פסוקה (למשל הרי"ף[10] והרמב"ן[11]). הרמב"ם קובע בהקשר לחומרות בדיני נידה, ובכללן חומרת רבי זירא, שאין לסור מהן לעולם[12].

במקרה של ספק או מחלוקת - יש שכתבו שתוקף החומרה כדין דאורייתא[13], ויש שכתבו שבספק כתמים תוקפה כדין דרבנן ואף קל ממנו, ויש לצדד להקל[14].

תקנת רבי, במיוחד כשמצרפים אליה גישות מחמירות נוספות, מאחרת אצל מקצת הנשים את מועד הטבילה עד לאחר הביוץ, תופעה המכונה עקרות הלכתית. הפוסקים האחרונים דנים בתופעה זו והציעו לה פתרונות שונים, רפואיים והלכתיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ו', הלכה ג'.
  2. ^ פסקי הרא"ש על מסכת נידה פרק י הלכה ו, ועוד.
  3. ^ ראב"ד בספרו בעלי הנפש, שער הספירה והבדיקה סימן א'.
  4. ^ ראב"ן הלכות נדה סימן שיט.
  5. ^ רבנו יונה על הרי"ף, מסכת ברכות דף כ"א עמוד ב' בדפי הרי"ף.
  6. ^ חידושי הריטב"א על תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, עמוד א', ועוד.
  7. ^ מסכת נידה, דף ס"ו, עמוד א': "ואת אמרת מנהגא"
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ז, עמוד ב': "האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן")
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א, עמוד א'
  10. ^ "עבדו רבנן הרחקה יתירה, והנהגו בנות ישראל למיעבד כרבי זירא, דהא אמרינן דהא דרבי זירא הלכה פסוקה היא, כדאמרינן התם אין עומדין להתפלל מתוך דין או הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה, היכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא דאמר רבי זירא, בנות ישראל הן החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל, יושבת עליה שבעה נקיים." (שבועות ד ע"א)
  11. ^ "חומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני החכמים ועשו אותה כהלכה פסוקה בכל מקום. לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם". (הלכות נידה לרמב"ן, פרק א הלכה יט.)
  12. ^ :"כל הדברים האלו, חומרה יתרה שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי תלמוד, ואין לסור ממנה, לעולם." (משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"א, הלכה י')
  13. ^ כך דעת רוב הפוסקים ביניהם: שו"ת חתם סופר סימן קע"ט, הרב שלמה זלמן אוירבך במאמרו "קונטרס הצעה לתקנת נשים בענייני נידה" נדפס כנספח לספר אמרי אברהם ירושלים תשכ"ד. המאמר גם כאן
  14. ^ ר"ד מנובהרדוק: ואמרתי "לחקור" להמציא איזה נטיות קולא לפתח תקווה לבית ישראל בעסק "שאלות כתמים" אשר יפול בלב המורה "להסתפק" במראיתו ובפרט אם השאלה בימי ליבונה וספירות נקיים יש "קצת" לצדד להקל "אם יתקבלו הדבר בעיני החכמים"...... "עיקר מימרא דרבי זירא לא הוי מתקנת חכמים אלא בנות ישראל החמירו על עצמן חומרא זו מעצמן ולפיכך ראוי לומר בפשיטות על עניין חומרא דרבי זירא לבנקל נפטרין ממנה, היינו בכל עניין ובכל מקום שיש איזה צד להקל... (שו"ת "גליא מסכת" יו"ד, סי' ד')
    הראי"ה קוק: "כל הנקיים רק גזירה בעלמא ואיסור דרבנן בלבד ואולי עוד קלוש משאר איסורי דרבנן שהרי הוא באמת רק מנהג שנהגו בנות ישראל וידוע שמנהג הוא לא חמור כדרבנן ממש..." "וראוי להידחות במקום פקוח נפש" עי"ש. וגם זה אינו מתיר בפועל. (דעת כהן, באתר היברובוקס).
    הרב ישראל זאב גוסטמן: קונטרסי שיעורים מסכת קידושין דף קנה עמוד ב'.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.