חדר ייחוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חדר ייחוד הוא נוהג בנישואים הלכתיים לפיו חתן והכלה שוהים לבדם במקום מסוים לאחר החופה וקידושין. נוהג זה מקובל ביהדות תימן וביהדות אשכנז, ונחשב שם הכרחי מבחינה הלכתית כדי להחשיב את הזוג כנשוי כדת וכדין, אך לא בכל יהדות ספרד.

הצורך בחדר ייחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מסירת האב לשלוחי הבעל

תהליך הנישואים ההלכתי מתחלק לקידושין (הנקראים בלשון התורה אירושין), אשר אחריהם הזוג מאורס ואינו נחשב לנשוי, ולנישואים, שהם כניסת האישה לרשותו המלאה של הבעל. המרחב ברשות החתן אליו נכנסת לראשונה הכלה כדי לקיים את הנישואים נקרא "חופה".

החופה בתקופת התלמוד הייתה חדר שהיה בבעלות החתן. במשך הדורות הטקסים השתנו, והתעוררו מחלוקות מהי המקבילה התקפה ל'חופה' המקורית. לפי דעה אחת, העובדה שבחופה המקורית החתן והכלה היו מתייחדים היא מרכזית, ומאחר שבחופה המודרנית אין ייחוד, צריך להתייחד לאחר טקס הקידושין.

נהוג להדר ולבצע מספר פעולות כדי לוודא שהכלה אכן נכנסה לרשות הבעל בהתאם לכל הדעות. יש סוברים שהחופה אינה תקפה אם החדר אינו בבעלות החתן, שכן המטרה בחופה היא הכנסת האישה לרשות החתן. מאחר שמרבית טקסי החתונה כיום מתקיימים באולם אירועים, ממילא החתן שוכר מבעל האולם חדר זה.

הנוהג כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני עדים שומרים מחוץ לחדר ייחוד

לאחר טקס החופה החתן והכלה נכנסים לחדר סגור ושוהים שם יחד משך זמן מסוים, ללא אנשים אחרים. שני עדים כשרים (לרוב עדי הקידושין) מופקדים לוודא מראש שהחדר אכן סגור וריק, ולאחר כניסת החתן והכלה ונעילת הדלת, הם "שומרים" מבחוץ למשך מספר דקות על החדר. מטרת בדיקת החדר והשמירה עליו היא ליצור מציאות בו יכולים החתן והכלה לממש פיזית את הנישואין ("ייחוד הראוי לביאה"). עם זאת, הנוהג הוא שהחתן והכלה מנצלים זמן זה רק לשיחה ולאכילה (לאחר הצום הנהוג ביום הנישואין).

מנהג חדר הייחוד נפוץ בכל קהילות יהדות אשכנז. בחלק מקהילות יהדות ספרד לא מקובל מנהג זה, אך יש מקפידים שתהיה עדות על כך שהזוג התייחד בפועל בליל הכלולות לאחר החתונה. מנגד, יש הסוברים שאסור לבני יהדות ספרד לערוך חדר ייחוד באולם השמחות, משום צניעות[1][2]. הבדלי נוהגים אלו בין העדות הובילו במספר מקרים לעימותים במהלך חתונה[3].

במידה ובזמן טקס החתונה הכלה נידה ('חופת נידה'), לא ניתן הלכתית לאפשר מצב של ייחוד (אף על פי שאיסור ייחוד לא קיים בזוג נשוי כשהאישה נידה, בזוג טרי ישנה חומרה מאחר שבני הזוג לא קיימו עדיין יחסי אישות). במקרה זה נהוג להשאיר את דלת חדר היחוד פתוחה (או לא-נעולה), או לצרף ילדים לזוג. בשל אי-הנעימות הכרוכה בכך, נהוג להצניע התנהלות זו.

בחתונות רבות נערכים בימינו צילומים בחדר היחוד, לאחר זמן מסוים בו שוהה הזוג לבדו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חדר ייחוד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.