חבצלת (כתב עת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיליון ראשון, 3 ביולי 1863, י"ד באב תרכ"ג
שיר על הכותל המערבי מאת הרב ד"ר חיים גרשון וידאוֶור (ווידאווער) הלוי מקהילת בני ישורון בניו יורק, שפורסם בעיתון במרץ 1871

"חבצלת: מכתב עתי לבית ישראל"[1] היה כתב עת עברי שיצא לאור בירושלים בשנת 1863 על ידי ישראל ב"ק, ובשנים 18701911 בעריכתו של חתנו, ישראל דב פרומקין, שניהם מאנשי היישוב הישן החסידי. הוא יצא בערך פעמיים בחודש.

בשנים 1863–1882[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון העמיד בראש מעייניו את ירושלים וענייניה, ונוסד כמתחרה ל"הלבנון", שהיה עיתונם של אנשי היישוב הישן הפרושים, בעוד החבצלת ייצג את קולם של החסידים ובמידה מסוימת גם הספרדים בירושלים. בכל גיליונות העיתון הוקדש מדור ליישוב הארץ ובו ידיעות על התפתחות היישוב. הדפסת העיתון נפסקה לאחר גיליונו החמישי, במקביל לסגירת "הלבנון" (שנפתח מחדש זמן קצר לאחר מכן, בפריז), וחודשה רק חמש שנים מאוחר יותר. לאחר חידוש הופעתו (בשנת 1870) נוספה מעל הכותרת הראשית הסיסמה "מבשרת ציון", ובאוקטובר 1871 עם תחילת השנה השנייה להופעתו הפך לשבועון. לעיתון הייתה מגמה ברורה להשרות תחושת ביטחון ושגשוג ולמשוך מתיישבים לארץ ישראל, כך התפרסמו סדרת סיפורי מסע בארץ של יהושע ילין (החל מגיליון 19 של שנה ב'), מאמרים מאת הרב יהודה אלקלעי בזכות מצוות יישוב ארץ ישראל ופולמוס חריף כנגד אהרן יהודה לייב הורוביץ, שהטיף ליהודים להגר לארצות הברית וכנגד האפליה בחלוקה. כל החומר הנדפס היה על דעתו ובהשפעתו של פרומקין.

עם הכותבים הקבועים בעיתון נמנו אברהם לונץ, שלמה בובר, אברהם בר גוטלובר ועוד. חלקם לא היו תושבי הארץ, ושלחו כתבות מחו"ל.

בשנים 1882–1911[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1882 הפך אליעזר בן-יהודה לעורך בפועל. בתקופה שבין השנים 1882–1883 נלחם העיתון בראשות בן יהודה נגד חברת כי"ח ופקידי הברון רוטשילד שעיכבו, לדעתו, את פיתוח הארץ בדרך הנאותה של עמל עצמאי של יהודים, ונגד המיסיון שפעל בקרב עולי העלייה הראשונה מרוסיה. כמו כן נשא את דגל החייאת השפה העברית. בשנת 1883 מינה פרומקין את יעקב גולדמן לעורך, ובן יהודה פרש לערוך את "הצבי", והקו הלוחמני של העיתון התמתן. לצוות הכותבים הצטרפו אלעזר רוקח (נכדו של ישראל ב"ק), נפתלי הרץ אימבר (מחבר "התקווה"), אברהם אורנשטיין, דוד ילין, הראשון לציון הרב רפאל מאיר פאניז'יל, ר' יחיאל מיכל פינס, יוסף ריבלין, שמעון בכרך ועוד.

העיתון הפך מקורב לחרדים בירושלים ולביטאונם. כך יצא העיתון כנגד האבל הלאומי על מותו של בנימין זאב הרצל. בשנת השמיטה תר"ע פעל העיתון למען שמירת השמיטה ללא הסתמכות על היתר המכירה ואסף רשימות של שומרי שמיטה עבור קרן השמיטה של הרב חיים ברלין.

לאחר דעיכתו של העיתון נוסדו בירושלים עיתונים אחרים, כגון "מוריה" ו"דואר היום".

מכבש דפוס נרכש על ידי משה מונטיפיורי
שלט רחוב בירושלים על שם כתב העת חבצלת

השפעת החבצלת על היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חבצלת" הוא גם שמו של בית הדפוס שבו נדפס העיתון. בית הדפוס הוקם בכספיו של משה מונטיפיורי כחלק מתוכנית ה"פרודוקטיביזציה" שלו. העיתון שימש, בין השאר, כפרסומת לבית הדפוס. מותג הדפוס נהיה גם כינוי למקום ההדפסה, ברחוב הדגל ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, שנודע כ"חצר החבצלת", ובה התגורר תקופה מסוימת אליעזר בן-יהודה.

העיתון היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל שיצא לאור למשך תקופה ארוכה – יותר מארבעים שנה. על שמו נקרא רחוב במרכז ירושלים סמוך לכיכר ציון, רחוב החבצלת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חבצלת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצירוף "מכתב עִתי" שימש בעברית במשמעות 'כתב עת, עיתון' עד שהוחלף במילה "עִתּוֹן", שחידש אליעזר בן-יהודה.