חבל הסודטים

חֶבֶל הַסּוּדֶטִים (בצ'כית: Sudety; בגרמנית: Sudetenland; בפולנית: Kraj Sudetów) היה שמו של אזור בצ'כוסלובקיה, סמוך לגבולה עם גרמניה, שבו שכנו בעיקר תושבים ממוצא גרמני, אשר כונו "גרמנים סודטים". האזור כלל את הרי הסודטים ואת יער גאברטה. השם היה בשימוש לפני 1918 ובשנים 1938–1945 (בגרמניה הנאצית). לאחר מלחמת העולם השנייה, גורשו כל הגרמנים מהחבל, והוא חזר להיות בתחום צ'כוסלובקיה, ולאחר 1993, בצ'כיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי הסודטים משתרעים בין גרמניה, פולין וצ'כיה. הגבוה בהרים הוא סניאז'קה (Sněžka-Śnieżka) שבקרקונושה על הגבול הצ'כי פולני, וגובהו 1,602 מטרים. ההרים משמשים אתר תיירות חורף פופולרי. הערים העיקריות בהרים הן ציטאו (Zittau) בגרמניה, קרפאץ' (Karpacz) ושקלארסקה פורמבה (Szklarska Poręba) בפולין ושפינדלרוב מלין (Špindlerův Mlýn) בצ'כיה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמם של ההרים - "סודטי", הוא גרסה לטינית לשם "סודטה" המופיע בכתבי הגאוגרף והאסטרונום היווני תלמי, המתאר את ההרים במיקומם הנוכחי, הנמצא צפונית ליער גאברטה. השם היווני כתוב בלשון נטולת מגדר, אולם בלטינית (כמו בעברית) המילה "הר" היא בזכר, ולכן נוספה לשם הסיומת "אי", שהיא סיומת רבים ממין זכר - ולכן "סודטי". בשפה העברית מתעלמים בטעות מהעובדה ששם ההרים כבר ברבים, ומוסיפים סיומת רבים נוספת - "ים" - ולכן "סודטים" ולא "סודטי". משמעות השם אינה ידועה. מלומדים משערים שמשמעה המקורי היה "הרי חזירי הבר", אולם יש מלומדים הטוענים שמשמעות השם היא "קוצני" - מילה הבאה לתאר את פני השטח.

הקמת צ'כוסלובקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית והקמת הרפובליקה הצ'כוסלובקית באזורים שכללו את בוהמיה צורף החבל שרוב תושביו היו גרמנים למדינה החדשה.

סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיפוח אוסטריה במרץ 1938, תכנן אדולף היטלר את חיסולה של צ'כוסלובקיה. הוא טען שחוזה ורסאי עשה עוול עם גרמניה בכך שפגע בעקרון ההגדרה העצמית של הגרמנים תושבי חבל הסודטים. הגבול בין גרמניה וצ'כוסלובקיה, שהיא אחת המדינות החדשות שקמו אחרי מלחמת העולם הראשונה, נשאר באזור זה כמו הגבול לפני המלחמה בין האימפריה האוסטרו-הונגרית לגרמניה. מיליוני גרמנים נותרו מחוץ לשטח הטריטוריאלי של גרמניה ונשלטו על ידי צ'כוסלובקיה. כך למעשה נוצר מצב שמתוך 15 מיליון איש תושבי צ'כוסלובקיה, 3 מיליון היו גרמנים שרובם הגדול חיו בחבל הסודטים.

היטלר תבע מנשיא צ'כוסלובקיה לספח את חבל הסודטים לגרמניה בטענה שרובו מיושב על ידי גרמנים שאינם נהנים משוויון זכויות כפי שנקבע בהסכם המיעוטים. בתגובה, דחתה צ'כוסלובקיה את דרישת היטלר, והממשלה הצ'כית אף הודיעה שאם תותקף היא תילחם על עצמאותה. בקיץ 1938 הורה היטלר לוורמאכט להתכונן לפלישה לחבל הסודטים, והעלה בכך את המתח הצבאי באזור. כדי ליישב את הסכסוך פנו הצרפתים והבריטים לאדווארד בנש, נשיא צ'כוסלובקיה, ודרשו ממנו להעניק אוטונומיה רחבה לגרמנים שחיו בחבל הסודטים. לאחר שהיטלר הקצין את עמדותיו ודרש את סיפוח החבל לגרמניה ללא שום תנאי, נכנעו בריטניה וצרפת לדרישותיו, ולבסוף סופח החבל בעקבות הסכם מינכן, שנחתם ב-29 בספטמבר 1938.

גירוש הגרמנים בתום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הכיבוש הנאצי בצ'כוסלובקיה, ובמיוחד לאחר מעשי הנקם לאחר ההתנקשות בחיי ריינהרד היידריך, רוב קבוצות המחתרת הצ'כוסלובקיות תבעו כי "הבעיה הגרמנית" תיפתר בטרנספר. תביעות אלה אומצו על ידי הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה, אשר עמלה לגייס את תמיכת בעלות הברית לרעיון החל משנת 1943. מאמצים אלה קיבלו ביטוי בהסכמות ועידת פוטסדאם.

על פי הערכות, בין 700 ל-800 אלף גרמנים גורשו באופן "פראי" מצ'כוסלובקיה בין החודשים מאי-אוגוסט 1945. גירושים אלה נעשו בעידוד מדינאים צ'כוסלובקים והוצאו לפועל בדרך כלל על ידי הרשויות המקומיות, באמצעות קבוצות של מתנדבים חמושים ובסיוע הצבא.

טרנספר מאורגן על פי הסכמות ועידת פוטסדאם התנהל בין החודשים ינואר-אוקטובר 1946. משלוח ראשון של 40 קרונות מגורשים יצא בסוף ינואר של 1946. כל מגורש הורשה לקחת איתו מטען של 60 ליטראות^[1]. 1.9 מיליון גרמנים גורשו לאזור האמריקאי בגרמניה, שהיה מאוחר יותר למדינת גרמניה המערבית. יותר ממיליון איש גורשו לאזור הסובייטי, אשר היה מאוחר יותר לגרמניה המזרחית. לכ-250,000 גרמנים אתנים שזוהו כאנטי-פשיסטים, וגרמנים אתנים שהיו חיוניים לתעשייה, הותר להישאר בצ'כוסלובקיה. עם זאת, משפחות רבות שלהן שמות משפחה גרמניים הוכרו כ"צ'כים" והותר להם להישאר בבתיהם. כך ואצלב קלאוס, נשיאה השני של הרפובליקה הצ'כית, ורודולף שוסטר, נשיאה השני של סלובקיה, נושאים שמות משפחה גרמניים.

על פי הערכות, מספר ההרוגים במהלך גירושים אלה נע בין 10,000 ל-250,000 נפש. בשנת 1995 קבעה ועדה גרמנית-צ'כית הערכה ולפיה מספר ההרוגים נע בין 15,000 ל-30,000 נפש. מניין מקרי המוות כולל מקרי רצח, התאבדות, מוות ברעב, מחלות, מוות במחנות מעצר ומוות בנסיבות טבעיות.