זיכרון נדיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זיכרון נדיף הוא אמצעי לאחסון נתונים במחשב, הזקוק לאספקת חשמל באופן מתמיד על מנת שהמידע שעליו לא יימחק. כלומר, תוכנו של הזיכרון הנדיף אינו משתמר בלא מתח חשמלי רצוף[1].

על פי רוב זיכרון גישה אקראית (RAM) הוא זיכרון נדיף, שהיתרון העיקרי בשימוש בו הוא מהירות הפעולה. לכן, כאשר אנו מכבים את המחשב שלנו, תוכן הזיכרון נמחק. ניתן לפקוד על מחשב להיכנס למצב Hibernation(אנ') בו נשמר תוכן ה-RAM בדיסק קשיח, ואז המחשב נכבה. בהדלקה הבאה, יועבר תוכן זה חזרה ל-RAM.

על מנת לשמור מידע גם כאשר המחשב כבוי, נחוץ אמצעי לאחסון מידע לא נדיף כגון דיסק קשיח, דיסקט, זיכרון לקריאה בלבד (ROM) או זיכרון פלאש כדי לשמר את תוצאות העיבוד שנעשה בזיכרון.

זיכרונות נדיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות לרכיבי זיכרון נדיף:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרידמן, א. (1984). לכסיקון המחשב. תל אביב: ספריית אנשים ומחשבים.
ערך זה הוא קצרמר בנושא מחשבים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.