זאיבצו

המשרדים הראשיים של זאיבצו מיצובישי, לפני 1923

זאיבצו (ביפנית: 財閥) הוא מונח יפני הנוגע לקונצרנים תעשייתיים וכלכליים שפעלו בתקופת האימפריה היפנית, ושהשפעתם וגודלם איפשרו להם לשלוט בכלכלת יפן מראשית תקופת מייג'י ועד סוף מלחמת העולם השנייה.

טרמינולוגיה

אף על פי שהמילה זאיבצו הייתה קיימת במאה ה-19, היא לא הייתה בשימוש רב לפני מלחמת העולם הראשונה. בהגדרתה, משמעות המילה היא מונופול בעל אינטגרציה אנכית בבעלות משפחה אחת, שבראשו חברת החזקות, ובבעלותו בנק המספק צרכים פיננסיים. בנוסף, חולשת החברה על ענפי תעשייה שונים, בבעלות מוחלטת או באמצעות חברות בת.

השפעה

הזאיבצו היו במרכזה של הפעילות הכלכלית והתעשייתית של האימפריה היפנית, והחזיקו בהשפעה רבה על הפוליטיקה של יפן. מפלגות שונות היו מזוהות באופן מובהק עם זאיבצו, וכך גם הצבא והצי הקיסרי היפני. בראשית מלחמת העולם השנייה, חלשו ארבעה זאיבצו על חלקים גדולים בכלכלה ובתעשייה היפניות.

עם זאת, מפלגות אחרות התייחסו בחשדנות לזאיבצו בשנות ה-20 וה-30. אף על פי שהעולם היה שרוי בעיצומו של משבר כלכלי, שגשגו הזאיבצו בזכות ספקולציות, שמירה על שכר עובדים נמוך ועסקים עם התעשייה הצבאית. המתח הגיע לשיאו במרץ 1932, עם ההתנקשות במנכ"ל הזאיבצו מיצואי ובשר האוצר לשעבר.

היסטוריה והתפתחות

ארבעת הגדולים

ארבעת הזאיבצו הגדולים (四大財閥, תעתיק: שידאי זאיבצו) היו מיצובישי, יאסודה, מיצואי וסומימוטו. שני האחרונים נוסדו בתקופת אדו, ושני הראשונים בתקופת מייג'י. לכל אורך תקופת מייג'י, ועד לתקופת שווה, שכרה ממשלת יפן את שירותיהם של הזאיבצו במספר תחומים, כגון גביית מסים, ייצור ציוד צבאי, וסחר בינלאומי.

זאיבצו חדשים

מעבר לארבעת הגדולים, לאחר מלחמת רוסיה–יפן קמו מספר תאגידים, שנקראו "זאיבצו מהדרג השני," וקמו בזכות האפשרויות העסקיות שהופיעו בעקבות הניצחון. עם זאת, עד שנות ה-30 נותר מספרם של הזאיבצו קטן יחסית. ההתפשטות הקולוניאלית של יפן ליבשת אסיה בשנות ה-30 אפשר לזאיבצו נוספים לקום שם, ובהם ניסאן. ההבדל בין הזאיבצו החדשים לראשונים היה בכך שהחדשים לא היו בשליטה משפחתית.

פירוק

בתקופת הכיבוש האמריקאי נעשה ניסיון לפרק את הזאיבצו. לרבים מיועציו הכלכליים של המפקד העליון של כוחות הברית היה ניסיון עם תוכנית הניו דיל של הנשיא פרנקלין רוזוולט, והתייחסו בחשדנות רבה כלפי מונופולים והגבלות על פעילות כלכלית, אותם הם ראו כסימנים לקורפורטיזם.

במהלך תקופת הכיבוש עמדו שישה עשר זאיבצו בפני פירוק, ועשרים ושישה נוספים עמדו בפני ארגון-מחדש. נכסיהן של המשפחות השולטות הוחרמו, חברות ההחזקות נסגרו ודירקטוריון השולט על מספר חברות נאסר על פי חוק. חברת מצושיטה (לימים פנסוניק), אף על פי שלא נחשבה לזאיבצו, נועדה גם היא לפירוק, אך עצומה חתומה בידי 15,000 חברי איגודי פועלים ובני משפחותיהם מנעה את הסגירה.

מכל מקום, פירוקם הסופי של הזאיבצו לא יצא לפועל בסופו של דבר, בעיקר בשל העובדה שממשלת ארצות הברית רצתה להחיש את שיקום התעשייה ביפן, כמחסום בפני התפשטות הקומוניזם באסיה. באופן כללי, נחשבו הזאיבצו בעלי תרומה רבה לכלכלת יפן, ותוכניות הפירוק לא זכו לתמיכת הציבור היפני.

השפעת הזאיבצו

ניתן לראות את השפעתם של הזאיבצו בקבוצות פיננסיות, במוסדות ובתאגידים גדולים הקיימים כיום ביפן, ולהם שורשים המגיעים לתקופת הזאיבצו, ורבים מהם נושאים שם זהה. עם זאת, תופעת המשפחה השולטת בשוק מסוים נעלמה, וכיום ניתן לראות בעלות משותפת של מספר גורמים שונים, כאופייני לקיירצו (系列).

ראו גם

• כלכלת יפן

לקריאה נוספת

• Allentzhauser, Albert J. The House of Nomura: The Inside Story of the Legendary Japanese Financial Dynasty. HarperPerennial, 1991. ISBN 9780060973971.
• Morck, Randall K. and M. Nakamura. A Frog in a Well Knows Nothing of the Ocean: A History of Corporate Ownership in Japan, in Morck, R. A History Of Corporate Governance Around The World: Family Business Groups To Professional Managers. University of Chicago Press, 2005. ISBN 9780226536804.

קישורים חיצוניים

• אתר המרכז מידע על הזאיבצו
• זאיבצו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)