ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון אשקלון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2005–הווה (כ־19 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.varam.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריותראשי תיבות, "ור"מ") הוא ארגון הגג של 24 המכללות האקדמיות הציבוריות בישראל. במסגרתו פועלים המוסדות לגיבוש מדיניות משותפת במגוון נושאים העומדים על סדר יומם של המכללות ובכלל זה: ייצוג המוסדות אל מול המועצה להשכלה גבוהה והות"ת, מעקב אחר ביצוע החלטות, כתיבת ניירות עמדה, ייצוג אל מול גורמי הכנסת והממשלה, קיום ימי עיון ועוד.

הוועד הוקם בשנת 2005 ומורכב מועד מנהל בו חברים 24 נשיאי המוסדות וכן מאספה כללית, בה חברים שלושה נציגים מכל מוסד: נשיא, מנכ"ל וסגן נשיא לעניינים אקדמיים.

החל מ-1 באוקטובר 2023 יו"ר הוועד היא פרופ' יפעת ביטון[1], נשיאת המכללה האקדמית אחווה ויו"ר פורום המנכ"לים היא ד"ר אתי גרובלד[2], המכהנת כמנכ"לית המכללה האקדמית אחווה. כיו"ר האספה הכללית מכהן החל מחודש נובמבר 2022 פרופ' שמעון גפשטיין שכיהן כנשיא המכללה האקדמית כנרת בין השנים 2012-2022 וכיו"ר ור"מ בין השנים 2020-2022. בעבר כיהנו בתפקיד זה: מר אלי אלאלוף, חבר הכנסת לשעבר וחתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת תשע"ב, פרופ' עליזה שנהר לשעבר נשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל ויו"ר ור"מ ומר אהרון ידלין ז"ל שכיהן כשר החינוך בין השנים 1974-1977 והלך לעולמו ב-2022.

ייחודן של המכללות האקדמיות הציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגישת נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, עם ועד ראשי האוניברסיטאות והמכללות בדיון בנושא החרם האקדמי בעולם נגד האקדמיה במדינת ישראל.
עומדים מימין לשמאל: פנחס חליוה, יעקב מצר, יהודה דנון, אריאלה לבנשטיין, שלמה גרוסמן, דניאל הרשקוביץ, עמוס שפירא, יוסף קלפטר, צבי הכהן, דניאל זייפמן, ינעם ליף. יושבים מימין לשמאל: רות ארנון, נשיא המדינה ראובן ריבלין, פרץ לביא, מנחם בן ששון

מערכת ההשכלה הגבוהה התפתחה באופן משמעותי בשני העשורים האחרונים בזכות המכללות האקדמיות הציבוריות, אשר תרמו תרומה ניכרת להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה וליצירת מוביליות חברתית-כלכלית, לאוכלוסיות צעירות בעלות פוטנציאל אשר נתקלו בחסמים שונים שבלמו התקדמותן ובכלל לקבוצות חברתיות מוחלשות שהודרו מלימודים אקדמיים.

על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה לשנת הלימודים תשפ"ג, במכללות האקדמיות הציבוריות לומדים 73,122 סטודנטים לתואר ראשון ו-7,900 סטודנטים לתואר שני. הסטודנטים הלומדים לתואר ראשון מהווים 45% מכלל הסטודנטים הלומדים לתואר ראשון במערכת ההשכלה הגבוהה המתוקצבת הכוללת את האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות הציבוריות בהן שכר הלימוד מתוקצב על ידי המדינה, לעומת המוסדות הפרטיים, הבלתי מתוקצבים בה ישלמו הסטודנטים שכר לימוד הגבוה פי 3 ויותר.

בשנים האחרונות, ביססו המכללות הציבוריות את מעמדן האקדמי ואת נחיצותן האינטלקטואלית, החברתית והכלכלית. המכללות מהוות כיום מנוע צמיחה לאומי ראשון במעלה, מאפשרות הנגשה, מוביליות חברתית-כלכלית והכשרה אפקטיבית של אוכלוסיות רבות לתחומים הנדרשים לעתיד המשק וחוסנו. לצד זאת, היוו המכללות האקדמיות הציבוריות גורם משמעותי ומרכזי במתן מענה מתמשך ואיכותי לתחומים בהם המשק משווע לבוגרות ובוגרים במקצועות ההייטק ומדעי הבריאות ובמקצועות הטיפוליים. במכללות הציבורית לומדים גם לימודי תואר שני, ולחלק מהמכללות יש אישור להענקת תואר שני מחקרי.

מרבית המכללות מפעילות מערך מכינות קדם אקדמיות תומך המהווה מנוף משמעותי להנגשה להשכלה גבוהה. לאור חשיבותן של המכינות לעתידם של צעירים רבים, שם ור"מ את הנושא על סדר יומו ופעל בהצלחה במשך מספר שנים מול משרדי הממשלה והכנסת במטרה למנוע כל פגיעה תקציבית וניהולית במפעל לאומי חשוב זה.

39% מהסטודנטים לתואר ראשון במכללות המתוקצבות על ידי ות"ת מגיעים מהאשכולות 4-1 בדומה לחלקה של כלל האוכלוסייה המתגוררת באשכולות אלו.

בשנת 2010 הצליח הוועד לראשונה לשפר את תנאי ההעסקה של 1,600 חברי הסגל האקדמי הבכיר במכללות, ולהעניק להם בין השאר גמול עבור פעילות מחקרית.

רשימת המכללות החברות בוועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמי וולנסקי, אקדמיה בסביבה משתנה: מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל 2004-1952, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
  • פרופ' אמנון רובינשטיין ועו"ד יצחק פשה, סדקים באקדמיה: חופש אקדמי, עצמאות האוניברסיטה, מעמד הסטודנט והזכות להשכלה גבוהה, הוצאת דביר, 2014
  • ד"ר פינחס חליוה, אוניברסיטת בר-אילן – השלוחות והשפעתן על מפת האקדמיה בישראל, הוצאת דור לדור, 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ' יפעת ביטון, באתר ב"אתר המכללה האקדמית אחווה"
  2. ^ ד"ר אתי גרובגלד, ב"אתר המכללה האקדמית אחווה"