ויקרס ולנטיה

**ויקרס ולנטיה**
**Vickers Type 264 Valentia**
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס תובלה והפצצה
ארץ ייצור	בריטניה
יצרן	ויקרס
טיסת בכורה	1934
תקופת שירות	1934–1944 (כ־10 שנים)
צוות	2
נוסעים	22
יחידות שיוצרו	82
משתמש ראשי	בריטניה חיל האוויר המלכותי;
משתמשים משניים	דרום אפריקה

הוולנטיה (באנגלית: Valentia) היה מטוס תובלה דו-כנפי בריטי, שנבנה בידי חברת ויקרס (סומן בחברה כ-Type 264) עבור חיל האוויר המלכותי. מרבית היחידות שיוצרו היו למעשה גרסה משודרגת של מטוס הוויקטוריה שקדם לו.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויקרס ויקטוריה בעל מנועי הנאפייר-ליאון (Napier Lion) שירת בהצלחה בחיל האוויר המלכותי כמטוס תובלה והפצצה. עם התיישנותם של המנועים ב-1932 התעורר הצורך לשדרג את המטוס עם מנועים חזקים יותר. המנוע שנבחר היה הבריסטול פגסוס (Bristol Pegasus) והוחלט בחברה על שדרוג בשני שלבים: בשלב הראשון שנקרא ויקטוריה סימן IV נשמרה השלדה המקורית, דבר שהגביל את כושר הנשיאה המרבי של המטוס. בשלב השני נעשה שימוש בשלדה מחוזקת שניצלה באופן טוב יותר את ביצועיו המשופרים של המנוע. גרסה זו נקראה ויקרס ולנטיה וטיסת הבכורה בוצעה ב-1934^[1]. הוולנטיה היה זהה חיצונית לוויקטוריה סימן IV, אך התאפיין בגלגל נחיתה בקצה זנבו בעוד בוויקטוריה נשמר מחליק הזנב (Tailskid)^[2]. חיל האוויר המלכותי הזמין 28 מטוסי ולנטיה חדשים ו-54 נוספים הוסבו ממטוסי ויקטוריה קיימים (סומנו בחברה כ-Type 278)^[3]. אספקת המטוס החלה במאי 1934 והייצור נמשך עד 1936^[2].

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוולנטיה נכנס לראשונה לשירות בטייסת מס' 70 בבסיס חיל האוויר המלכותי בהינאהידי (Hinaidi), עיראק ב-1934. לאחר מכן צוידו בוולנטיה טייסות נוספות שהוצבו בהודו^[4] ובעיראק^[5]. בדומה למטוסים מסוגו ששירתו לפניו, כגון הוויקרס ורנון והוויקטוריה, גם בוולנטיה נעשה שימוש נרחב למבצעי הטסת מטען וחיילים ברחבי המזרח התיכון ולמשימות הפצצה באמצעות מתלים תחת הכנפיים. כמו כן, במספר מטוסים הורכבו רמקולים לצורכי ניסוי בלוחמה פסיכולוגית כדי למסור הודעות לאוכלוסייה מן האוויר (למשל, במבצעי שיטור כנגד שבטים מורדים)^[6]. בולנטיה גם נעשה שימוש בניסויי תדלוק אווירי^[1].

במלחמת העולם השנייה השתתף הוולנטיה במשימות הפצצה ליליות מעל המדבר המערבי, במסגרת השלבים הראשונים של המערכה בצפון אפריקה ב-1940. מעט לפני פרוץ המלחמה האנגלו-עיראקית השתתפו שבעה מטוסי ולנטיה ברכבת האווירית האסטרטגית הראשונה שהפעילו בעלות הברית במלחמה, כאשר סייעו בהובלת לוחמים מקראצ'י שבהודו הבריטית אל בסיס חיל האוויר המלכותי שועייבה הסמוך לבצרה^[7]. הוולנטיה גם לקח חלק בפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן ב-25 באוגוסט 1941, כאשר שישה מטוסים העבירו כוחות לתפיסת שדה הנפט בהאפט קל (Haft Kel). שני מטוסים התרסקו בנחיתה ללא אבדות בנפש^[8]. הוולנטיה נשאר בשירות כמטוס קישור בעיראק ואיראן עד לשנת 1944^[3].

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולנטיה סימן I: מטוס לתובלה צבאית עבור חיל האוויר המלכותי.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוולנטיה היה בשירות המדינות הבאות:

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות: 2
נוסעים: 22 חיילים
אורך: 18.14 מטר
מוטת כנפיים: 26.63 מטר
גובה: 5.41 מטר
שטח כנפיים: 202.4 מ"ר
משקל ריק: 4,975 ק"ג
משקל מקסימלי: 8,864 ק"ג
מנוע: כוכבי, 2 X בריסטול פגסוס (Bristol Pegasus) סימן II ‏ L3 או M3, ‏ 650 כ"ס כל אחד

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהירות מקסימלית: 209 קמ"ש בגובה 1,524 מטר
מהירות שיוט: 188 קמ"ש
טווח: 1,288 ק"מ
סייג רום: 4,950 מטר
מהירות טיפוס: 3.56 מטר/שנייה
עומס כנף: 43.8 ק"ג/מ"ר
כוח/מסה: 0.11 קילוואט/ק"ג

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצות: עד 997 ק"ג במתלים תחת הכנפיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Omissi, David E. Air Power and Colonial Control: The Royal Air Force, 1919-1939. Manchester University Press ND, 1990. ISBN 0719029600

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ויקרס ולנטיה בוויקישיתוף

תמונות נוספות של הוולנטיה באתר "פליקר"
ויקרס ולנטיה באתר Virtual Aircraft Museum

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² Andrews, C.F. Vickers Aircraft since 1908. Putnam; First U.S. Edition, First printing edition, 1969. ISBN 0370000056. עמודים 163-171
^ ¹ ² Thetford, Owen. Aircraft of the Royal Air Force, 1918-57. Putnam, 1957. עמודים 430-431
^ ¹ ² Sharpe, Michael. Sharpe, Mike. Biplanes, Triplanes and Seaplanes: 300 of the World's Greatest Aircraft. Friedman/Fairfax, 2001. ISBN 1586633007. עמוד 296
^ Niehorster, Royal Air Force in India, Middle East Command, Royal Air Force, 3 September 1939
^ Niehorster, British Forces in Iraq and Air Headquarters Iraq, Middle East Command, Royal Air Force, 3 September 1939
^ Pascoe, David. Aircraft. Reaktion Books, 2004. ISBN 1861894686
^ Joseph, Frank. The Axis Air Forces: Flying in Support of the German Luftwaffe. ABC-CLIO, 2011 ISBN 031339590X. עמוד 196
^ Crawford, Alex."'X' Flight RAF." web.archive.org

[Andrews-1] ¹ ² Andrews, C.F. Vickers Aircraft since 1908. Putnam; First U.S. Edition, First printing edition, 1969. ISBN 0370000056. עמודים 163-171

[Thetford-2] ¹ ² Thetford, Owen. Aircraft of the Royal Air Force, 1918-57. Putnam, 1957. עמודים 430-431

[Sharpe-3] ¹ ² Sharpe, Michael. Sharpe, Mike. Biplanes, Triplanes and Seaplanes: 300 of the World's Greatest Aircraft. Friedman/Fairfax, 2001. ISBN 1586633007. עמוד 296

[4] Niehorster, Royal Air Force in India, Middle East Command, Royal Air Force, 3 September 1939

[5] Niehorster, British Forces in Iraq and Air Headquarters Iraq, Middle East Command, Royal Air Force, 3 September 1939

[6] Pascoe, David. Aircraft. Reaktion Books, 2004. ISBN 1861894686

[7] Joseph, Frank. The Axis Air Forces: Flying in Support of the German Luftwaffe. ABC-CLIO, 2011 ISBN 031339590X. עמוד 196

[8] Crawford, Alex."'X' Flight RAF." web.archive.org

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]