ויליאם ג'ון דואן

ויליאם ג'ון דואן
William John Duane

ויליאם ג'ון דואן
לידה	9 במאי 1780 קלונמל, מחוז טיפררי, אירלנד
פטירה	27 בספטמבר 1865 (בגיל 85) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות לורל היל, פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
בן או בת זוג	Deborah Franklin Bache
מזכיר האוצר של ארצות הברית ה־11 29 במאי 1833 – 22 בספטמבר 1833 (16 שבועות ו־5 ימים) תחת נשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון → לואיס מקליין רוג'ר טוני ←

ויליאם ג'ון דואן (באנגלית: William John Duane;‏ 9 במאי 1780 – 27 בספטמבר 1865) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי מפנסילבניה. הוא כיהן לזמן קצר כמזכיר האוצר של ארצות הברית בשנת 1833. סירובו למשוך את הפיקדונות הפדרליים מהבנק השני של ארצות הברית הוביל לפיטוריו על ידי נשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון.

ראשית חייו

ויליאם דואן נולד בקלונמל שבמחוז טיפררי, אירלנד. ב-1796 הוא היגר עם אביו, העיתונאי ויליאם דואן, ועם אמו קתרין קורקורן, והתיישב בפילדלפיה. עד 1806 הוא סייע לאביו בהוצאה לאור של Aurora, עיתון בפילדלפיה שתמך בתומאס ג'פרסון. הוא היה לעורך דין משפיע, כיהן מספר תקופות כהונה באספה הכללית של פנסילבניה, והיה לאחד מהפוליטיקאים החזקים במדינה באותה תקופה.

בדצמבר 1805 הוא נשא לאישה את דבורה פרנקלין בצ'י, בתם של ריצ'רד בצ'י, חתם ביטוח ימי ויבואן מפילדלפיה, שכיהן בתפקיד המנהל הכללי של דואר ארצות הברית בשנים 1776–1782, ושל שרה פרנקלין בצ'י, בתו של בנג'מין פרנקלין.

בבחירות לנשיאות של 1824 ובאלו של 1828 תמך דואן באנדרו ג'קסון. הוא דחה לשמש כמנהל הכללי של הבנק השני של ארצות הברית וכתובע מחוזי.

מזכיר האוצר

ב-1833 בעיצומה של מה שנקרא "מלחמת הבנק" (Bank War), ניסה הנשיא ג'קסון להעביר את הפיקדונות הפדרליים מהבנק השני של ארצות הברית, שהמוני בנקים מקומיים ומדינתיים לקחו על עצמם את פונקציות ההלוואות שלו בכל רחבי ארצות הברית. צעדיו של ג'קסון היו שנויים במחלוקת קשה. הוא העביר מתפקידו את מזכיר האוצר המתון תומך הבנק, לואיס מקליין ומינה אותו כמזכיר המדינה במקומו של אדוארד ליווינגסטון. במאי אותה שנה הוא מינה במקומו של מקליין את דואן. אף על פי כן, גם דואן סירב להעביר את הפיקדונות. כתוצאה מכך פיטר ג'קסון גם אותו בספטמבר והחליפו בתובע הכללי רוג'ר טוני, מתנגד נחוש של הבנק. בתקופתו של טוני החלו הפיקדונות להיות מועברים.

בספרו "סיפורים ותכתובות על העברת הפיקדונות, והאירועים הקשורים בהם" (Narrative and Correspondence Concerning the Removal of the Deposites, and Occurrences Connected Therewith), שיצא לאור ב-1838, הגן דואן על עמדתו.

הביוגרף של ג'קסון, ג'יימס פרטון, הרבה במתן שבחים לדואן. הוא שיבח את מזכיר האוצר על כך שסירב להיכנע לעמדה שהוא לא יכול היה לקבלה, ולפיכך שמר על יושרתו וכבודו. "בכך שלא נכנע", אמר פרטון, "הוא הפגין גבורה מוסרית טהורה". לימים התייחס לדואן ביוגרף אחר של ג'קסון, רוברט רמיני, בצורה פחות סלחנית. הוא מצא פגם הן בהתנהלותו של ג'קסון והן בזו של דואן, על המבוכה שאפיינה את כהונתו הקצרה של דואן כמזכיר האוצר. הוא מותח ביקורת על ג'קסון על כך שלא הבהיר את הדברים היטב בפני דואן לפני מינויו, על כך שאפשר לממשל שלו לטפל בדואן בצורה לקויה כאשר נכנס לתפקידו, ועל כך שפיטר את דואן. רמיני ממשיך, "אבל דואן לא יוצא נקי. כאשר הכול נאמר ונעשה, הוא העדיף את שיקול דעתו מעל זה של הנשיא. והכול בשל שיקולי גאווה, הוא קרא תיגר לא רק על מדיניותו של ג'קסון, אלא אף על סמכותו לקבוע את המדיניות. הוא היה בירוקרט צר אופקים וחסר חשיבות שהיה ראוי שיפוטר".

ויליאם דואן נפטר בפילדלפיה ב-27 בספטמבר 1865 ונקבר בבית הקברות לורל היל שבעיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ג'ון דואן בוויקישיתוף

• מידע על ויליאם דואן, באתר מחלקת האוצר של ארצות הברית (באנגלית)
• ויליאם ג'ון דואן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)