וילאייט ארזורום
.svg) | |
.png) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| עיר בירה | ארזורום |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | חוק הווילאייטים |
| הקמה | 1867 |
| פירוק | הקמת טורקיה |
| פירוק | 1923 |
| ישות קודמת |
 איילט ארזורום |
| ישות יורשת |
 מחוז קארס וילאייט ביטליס |
  | |
וילאייט ארזורום (בטורקית עות'מאנית: ولايت ارضروم)[1] היה מחוז מנהלי ברמה הראשונה (וילאייט) של האימפריה העות'מאנית.
וילאייט ארזורום גבל עם ממלכת פרס והאימפריה הרוסית במזרח ובצפון-מזרח, בצפון עם וילאייט טרבזון, במערב עם וילאייט סיווס, ובדרום עם הווילאייטים ביטליס, מאמורט אול עזיז וואן.
בתחילת המאה ה-20, על פי הדיווחים, היה שטח המחוז 29,614 מילים רבועים (76,700 קילומטרים רבועים), בעוד שהתוצאות הראשוניות של המפקד העות'מאני הראשון של 1885 (פורסם בשנת 1908) נתנו לאוכלוסייה 645,702 נפשות.[2] דיוק נתוני האוכלוסייה נע בין "משוער" ל"סתם השערה" בהתאם לאזור שממנו נאספו.[2] זה היה אחד מששת הווילאייטים הארמנם בחלק המזרחי של אנטוליה, ולפני מלחמת העולם הראשונה חיו שם ארמנים רבים וכן גאורגים, יוונים פונטים וקווקזים, וקבוצות אתניות אחרות, מוסלמיות וגם נוצריות [בעיקר יווניות אורתודוקסיות] וארמניות אפוסטוליות (אורתודוקסי/גרגוריאני)].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איילט ארזורום היה אחד הפרובינציות העות'מאניות הראשונות שהפכו לווילאייט לאחר רפורמה אדמיניסטרטיבית בשנת 1865, ובשנת 1867 הוא שונה לווילאייט ארזורום.[3]
בשנת 1875 הוא חולק לשישה וילאייטים: ארזורום, ואן, האקארי, ביטליס, הוזאט (Dersim) וקארס-צ'ילדיר. בשנת 1888 בצו קיסרי צורפו וילאייט האקארי לווילאייט ואן ווילאייט הוזאט לווילאייט מאמורט אול-עזיז.[4]
אזורי קארס וצ'ילדיר אבדו במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) ונמסרו לאימפריה הרוסית,[5] אשר ניהלה אותם כמחוז קארס עד 1917.
חטיבות מנהליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנג'קים של הווילאייט:[6]
- סנג'ק ארזורום (ארזורום, Pasinler, Bayburt, איספיר, Tercan, Tortum, Yusufeli, Kiğı, Narman, Hınıs)
- סנג'אק ארזינג'אן (ארזינג'אן, Pülümür, Refahiye, İliç, Kemah)
- סנג'ק בייזיד (Beyazit, Eleşkirt, Diyadin, Tutak, Ağrı)
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1893 היו סך הכל 19 קאזות (מחוזות). בכל הקאזות המוסלמים (סונים ולוי) היו הרוב.[7] האחוז הנמוך ביותר של המוסלמים (64%) היה בקאזה של היניס.[7] רוב הפרוטסטנטים והקתולים היו ארמנים.
| אוכלוסיית הסנג'קים, באלפים, לפי המפקד העות'מאני משנת 1893[7] | ||||||||||
| קבוצות | ארזורום | בייזיד | ארזינקן | סך הכל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מוסלמים | 312,2 | 47,4 | 85,9 | 445,5 | ||||||
| ארמני אפוסטולי | 73,9 | 8,3 | 19 | 101,2 | ||||||
| קתולים | 5,4 | 1,3 | - | 6,7 | ||||||
| פרוטסטנטים | 1,7 | 0,1 | 0,2 | 2 | ||||||
| יווני אורתודוקסי | 1,5 | - | 2 | 3,5 | ||||||
| אחרים | 0,2 | - | - | 0,2 | ||||||
| סך הכל | 394,9 | 57,1 | 107,1 | 559 | ||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hathi Trust Digital Library - Holdings: Salname-yi Vilâyet-i Erzurum
- ^ 1 2 Asia by A. H. Keane, page 460
- ^ Almanach de Gotha: annuaire généalogique, diplomatique et statistique. J. Perthes. 1867. pp. 827–829. נבדק ב-2013-06-01.
- ^ Krikorian, Mesrob K (1977). Armenians in the Service of the Ottoman Empire: 1860–1908. Routledge. p. 39. ISBN 978-0-7100-8564-1. נבדק ב-2013-05-24.
- ^ Dadrian, Vahakn N. (2003). Warrant for Genocide: Key Elements of Turko-Armenian Conflict. Transaction Publishers. p. 141. ISBN 978-1-4128-4119-1. נבדק ב-2013-05-24.
- ^ "Erzurum Vilayeti". נבדק ב-2019-04-15.
- ^ 1 2 3 Ottoman Population, 1830–1914: Demographic and Social Characteristics, Kemal H. Karpat, page 124, 1985
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}